לפנינו מספר קטעים מתוך הספר המופלא 'קול מילה' – פרקי חייו של מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל, מאת ח' גרינשטיין:
מחר ראש חודש ניסן. בעוד שבועיים ערב פסח. בגלל היותו בכור הוא חייב לצום או לחילופין לסיים מסכת ולעשות 'סיום'.
בתענית בכורות התכוון רבי גרשון לעשות 'סיום' על מסכת חולין, אבל הוא נמצא רק בדף ל'… חסרים לו למעלה ממאה ועשרה דפים עד לסיומה. והוא אינו רוצה ללמוד מסכת חולין על חשבון סדריו הקבועים. מה יעשה?
בערב פסח ערך סיום על מסכת חולין. כששאלוהו על כך לתלמידיו, איך הספיק לסיים את המסכת, ענה בענוותנות: 'זה היה רק גמרא רש"י בלי תוספות'.
לימים התבטא, שבבחרותו ניצלו הבחורים את הזמן עד תום, אפילו בזמן האוכל היו מדברים אך ורק בלימוד…
'כתוב ברמב"ם…' רבי יששכר מאיר שיושב לידו בחדר האוכל שבישיבה מצטט את דברי הרמב"ם תוך כדי סעודה.
'אין כזה רמב"ם', רבי גרשון החלטי. ברור לו שאין רמב"ם כזה. קולותיהם הלכו וכבשו את מרחב חדר האוכל. בלהט הוויכוח שכחו השניים היכן הם נמצאים. מנות האוכל התקררו, עד שהחליטו לקום ולהביא רמב"ם.
'כמובן שרבי גרשון תמיד צדק…' אמר רבי יששכר מאיר בהכנעה.
אור לארבעה עשר
"שלושים יום קודם החג שואלים ודורשים בהלכות החג". ומה עתה, שבוע לפני החג בוודאי ובוודאי…
האברכים שלמה ואפרים, חברים מימי הישיבה במעלה הגבעה, קבעו חברותא לבין הזמנים.
בין עזרה בבית לקניות בחוץ, בין שמירה על הילדים לבין אפיית מצות חבורה, הם נפגשים בבית המדרש ללימוד משותף.
מסכת פסחים נפתחת בהתלהבות. שלמה קורא: 'אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר'. מה הטעם לבדיקת חמץ, אומר רש"י, שאם לא יבדוק את החמץ בביתו נמצא עובר עליו 'בבל יראה ובל ימצא.
'הקשו עליו…' קורא אפרים את התוספות, 'הרי בין כך הוא צריך לבטל את החמץ כמו שאמרו בגמרא לקמן 'הבודק צריך שיבטל' וביטול לבד מועיל מדאורייתא… אז מדוע חייבים בכלל לבדוק חמץ?'
'ולכן כתבו התוספות', שלמה קורא בניגון את ההסבר, 'שהטעם לבדיקת חמץ הוא משום שחששו חכמים שאם החמץ יישאר בביתו, אף שאינו עובר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' לאחר שביטלו הוא עלול להיכשל ולאוכלו בשוגג…'
'אז אני מבין שמעיקר הדין נראה לכאורה שמספיק ביטול', מסכם בתמצות אפרים, סוגר ונושק לגמרא.
'אני מתנצל', הוא אומר ליעקב. 'היום נסיים את הלימוד מוקדם. יש לי תור לרופא'. הוא יוצא מבית המדרש בצעדים מהירים. הגמרא והתוספות והבדיקה והביטול יוצאים עמו ונכנסים איתו ביחד למרפאה.
'שלום למורי ורבי מרן ראש הישיבה…' אפרים מתרגש לפגוש את רבי גרשון במרפאה יושב על הספסל ומחכה.
'מה ראש הישיבה עושה פה?' הוא שואל בקול מודאג.
'בדיקה', רבי גרשון מניע את היד לרמז שזה דבר שגרתי, אין מה לדאוג.
'בדיקה?' אומר אפרים בתמיהה והלימוד מתנגן בתוכו. 'אם עושים ביטול לא צריך בדיקה. הרי התוספות אומר 'הבודק צריך שיבטל וביטול לבד מועיל מדאורייתא…'
אם עושים ביטול לא צריכים בדיקה. אם מתבטלים בפני בורא עולם לא צריך בדיקות ומרפאה ורופאים…
וגם אם אדם חטא ומבטל את החמץ – חוזר בתשובה, אזי אינו צריך בדיקה…
'אם עושים ביטול לא צריך בדיקה', אומר רבי גרשון לעצמו.
'אם עושים ביטול לא צריך בדיקה', בשקט ובאטיות חוזר רבי גרשון שוב ושוב על האמירה.
יושב רבי גרשון במרפאה מחכה לתורו וחוזר ומשנן בהכנעה את המשתמע מדברי התוספות: 'אם עושים ביטול לא צריך בדיקה'.
ראש הישיבה מרוכז במילים של התוספות ומהמשתמע מהן לגבי כל אחד ואחד. הוא חוזר על המילים שוב ושוב, נותן להן לחלחל לליבו, שולה מתוכן תובנות מאירות.
וכמו שרבי ישראל מסלנט הפך את המשפט שאמר לו הסנדלר בתמימות, 'כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן', ורבי ישראל יצר זווית נוספת ומאירה מהמשפט הפשוט לכאורה – שכל זמן שהנר דולק… כל זמן שהנשמה שנמשלת לנר עדיין דולקת…
כל זמן שהאדם בחיי חיותו עוד אפשר ויכול לתקן.
כך רבי גרשון לקח את ביאור התוספות לעניין פסח לאמירה חזקה, המשתמעת ומסתעפת לכל ענייני החיים.
אם עושים ביטול לא צריך בדיקה, אם יהיה ביטול מוחלט של האדם לבורא עולם ואם יחזור בתשובה, הוא לא יזדקק לבדיקה. וזה תקף בכל תחום ותקופה בחיי חיותו.
אם עושים ביטול לא צריך לעשות בדיקה.