יעקב א. לוסטיגמן
רבי לוי יצחק הרחיב את צעדיו. רחובותיה של העיירה ברדיצ'וב ריקים היום מאדם. כולם עסוקים היו בהכנות אחרונות לקראת החג המשמש ובא.
גם לרב היה לוח זמנים עמוס מאוד לאותו היום. בביתו כבר החלו לערוך את שולחן 'ליל הסדר', ועליו להספיק לטבול במקווה כדי להוסיף טהרה על טהרתו, לכבוד החג. הוא עדיין לא הספיק להכין את ה'חרוסת', בה יטבל את ה'מרור' בליל הסדר, וגם את סדר הלימוד שלו עדיין לא השלים, ואין לו כל כוונה לוותר על תלמודו גם באותו יום עמוס. ערב פסח.
הנה הוא מתקרב לביתו של ברצ'ה העגלון: "שלום לך ידידי ברצ'ה", פונה הצדיק אל העגלון שאישוניו התרחבו בהפתעה בראותו את הרבי הקדוש עומד על מפתן דלתו. "שלום לך כבוד הרב", השיב בהתרגשות, "מה אוכל לעזור לרבי בשעה זו של ערב פסח?".
אישוני עיניו של העגלון התרחבו עוד יותר כששמע את בקשתו של הרבי: "אני מחפש בדחיפות קנקן בירה להרטיב מעט את הגרון", אמר לו הרבי ושלף מכיסו שקיק בד קטן שמתוכו בצבצו מטבעות זהב.
ברצ'ה חייך מעט. בטוח היה שהרבי חמד לו לצון. "מה בירה עכשיו, עוד שעתיים פסח. כבר שרפנו את החמץ בשעות הבוקר…".
"אני יודע", משיב לו הצדיק, "לכן אני מחפש בירה בכל העיירה, לאף אחד אין בירה. אתה בטוח שלא השארת קצת בירה לעצמך שיהיה לך במהלך החג? אפילו חצי כוס. אני אכפיל את הסכום".
החיוך כבר נעלם מפניו של העגלון. כעס החל לפעפע בקרבו. אלמלא היה זה הרבי המפורסם שכולם מדברים על גדולתו וקדושתו, כבר היה ממהר להביא מירכתי ביתו את השוט בו הוא נוהג להצליף בסוסים.
"פ-ס-ח!! הרים ברצ'ה את קולו. "חמץ!!", הוסיף כדי להדגיש את דבריו. "מה אתה חושב כבוד הרב, שאני גוי? אני נראה לך כמו אדם שמעז להשאיר חמץ בביתו בחג הפסח???". רבי לוי יצחק התנצל מעומק לבו ופנה לבית הרצען שהתגורר בסמוך שם זכה לתשובה דומה.
את הסיבוב הוא סיים בביתו של שימעלה ה'סוחר'. היה זה כינוי מכובס לאחד האנשים המפוקפקים ביותר בעיירה. מדי פעם היה שימעלה עושה 'מכה' מהברחת טבק ומוצרים אחרים שנאסרו למכירה או שהמיסים שהושתו עליהם היו גבוהים במיוחד, וכך היה מפר את החוק ומרוויח כסף קל בעודו מסתכן בעונש מוות המרחף עליו אם ייתפס על ידי השלטונות.
שימעלה גירש את רבי לוי יצחק מביתו וכמעט זרק אחריו אבנים כששמע שהרבי מבקש לקנות אצלו בירה בערב פסח: "אין בירה. אין חמץ. אין כלום. אין לי זמן לבדיחות עכשיו" צרח כשפניו העגלגלות מסמיקות מזעם, וזקנו המחודד מתרומם על פי קצב הדיבור יחד עם סנטרו המשתפל.
**
בעודו עושה את דרכו לביתו, עצר הרבי הקדוש רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, הרים עיניו לשמים ואמר:
"ריבונו של עולם, ראה את בניך אהוביך, כמה הם מסורים אליך, כמה הם דואגים לך. ערב פסח מגיע, ובביתם לא נשאר אפילו פירור קטן של חמץ. אף אחד אינו בודק אחריהם, אף אחד לא ידע אם יש להם מעט בירה בקנקן המוסתר היטב בפינת הבית. המלך אינו מאיים להוציא אותם להורג אם יגלו אנשיו שהם הבריחו מעט חמץ אל תוך ימי הפסח. רק לכבודך ורק בגללך הם מנקים את הבית מחמץ.
ראה את שימעלה הסוחר, הוא מוכן לסכן את עצמו עשרות פעמים בשנה כדי להרוויח חופן של מטבעות זהב. אם יתפסו אותו פעם אחת מבריח מעט טבק, ברור לו שיעלו אותו אל הגרדום. אבל למרות הפחד הוא אינו מצליח להתאפק ומבריח סחורה פעם אחר פעם.
ואילו חמץ הוא אינו מוכן להבריח. עם בירה הוא לא מוכן לסחור בערב פסח או במהלך ימי הפסח.
וכל זה למה? כי עם ישראל אוהב אותך, אבינו שבשמים. הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו רוצים לקיים את מצוותיך!