היה זה כעשור וקצת לאחר סיום מלחמת העולם השניה, בתקופה בה העם היושב בארץ הקודש המתפתחת סבל מעוני מחפיר והתקיים לפי 'מדיניות הקיצוב', תקופה הזכורה לרע כימי 'תקופת הצנע'. ברחבי הארץ שרר מחסור במוצרי מזון בסיסיים, תורים ארוכים השתרכו בעמדות החלוקה, וציבור יראי ה' הירושלמי נערך לערוך את ה'סדר' מתוך צמצום ודוחק – לפי תנאי החיים דאז.
כך גם בבית משפחה ירושלמית אחת, בה האב פעל ככל יכולתו להשיג את כל צרכי החג ומוצריו, אולם הצליח להשיג רק מעט מהדרוש לו. למרות זאת, כשנודע לו על מכר של המשפחה שלא התכוון כלל לערוך את ליל הסדר, הוא פנה אליו והזמינו להיות אורחו לשולחן ה'סדר'…
אותו מכר היה בחור לא צעיר שעבר את מאורעות השואה האיומה והתקשה להתאושש מהן. הוא גדל בבית שומר תורה ומצוות. אולם לאחר השואה וכל מה שעבר עליו במהלכה – זנח לחלוטין את דרך אבותיו. כאמור, הלה כלל לא התעתד לציין את 'ליל הסדר', בוודאי שלא לערוך אותו ככל משפטו וחוקתו, אולם משהוזמן להשתתף בסעודת החג עם המשפחה אותה הכיר – הסכים מתוך נימוס בלבד…
ליל הסדר הגיע, ואתו האורח שלכבוד המעמד חבש לראשו כיפה חדשה, השולחן היה ערוך כמיטב היכולת, עליו הונחו מיטב הכלים היפים של המשפחה לפי מה שהשיגה ידה, מצות ויין, וכל הדרוש לעריכת הסדר. בעל הבית יושב בראש השולחן עטוף שיראין, הילדים לימינו ולשמאלו בפנים מוארות ומלאות חן, ובתווך – יושב לו גם האורח, שמשתדל להישאר מחוץ לאווירה החגיגית ולשבת במקום כמי שדבר נכפה עליו…
בעל הבית יושב ומספר, הילדים מתערבים ושואלים, וזמירות החג נישאות בחלל בחגיגיות נרגשת. ואז, לפתע פתאום, אחד הילדים הקטנים מבקש לקום ממקומו, ולא שם לב שקצה המפה נתפס בכפתור חולצתו.. הילד מנתר בעליזות בקפיצה מהירה, ועמו – המפה כולה קופצת, הילד שנבהל מבקש לרוץ – גורר אחריו את המפה מהשולחן, ועליה – – –
הכלים, הפמוטות, המצות, היין, הכל. הכל נפל ארצה בחבטה עזה, נשבר, נמעך והתרסק. בשבריר שניה – מסלון מסודר ונוצץ שבמרכזו שולחן ערוך כדבעי – הפך המקום לזירת מהומה, כאשר הכל מוטל ארצה שבור ומרוסק, בליל לא ברור של שברי זכוכית וכלי כסף מקפצים בשלוליות יין עכורות בשברי מצה וחסה…
אב המשפחה יושב בראש השולחן, רואה את הנעשה, ונחרד לרגע קט. ואז, נהרה משתפכת על פניו, ובקול רגוע ובוטח כשחיוך נסוך בזוויות שפתותיו, מפטיר: 'השולחן שלנו התהפך, וזה ליל הסדר. הבה נסדר מחדש!' – הוא אומר, ובאופן נינוח ושליו, כשהחיוך לא מש מפניו, מביא מגבות ישנות לספיגת הנוזלים, ומתחיל משקם את בלגן האימים שלפניו…
הוא לא מרים את קולו, לא מתעצב, לא גוער ולא מאבד עשתונות. הוא נותר כשצהלת החג נסוכה על פניו בדיוק כמו לפני המהפכה… ובצורה נינוחה לחלוטין מארגן מחדש את ליל הסדר. כאילו זה לא קרה בבית שלו אלא בבית מרוחק אי שם, הוא ממשיך להיות שליו לחלוטין, אוסף את השברים, מנקה כפי יכולתו, ועורך את השולחן מחדש…
כל אותה עת, עמד הבחור האורח והביט בו, בהתפעלות אין קץ. הוא יודע כמה מאמץ הושקע בעריכת הסדר, כמה הון ואון מושקעים בעריכת השולחן ובפרט בתקופת עוני שכזו. הוא נפעם מיכולתו של האב לקבל את ההפיכה בעיצומו של הסדר בזו שלוות נפש, משמחת החג שלא הועכרה ולו במשהו לנוכח מהומת האימים שהשתררה כאן…
ליל הסדר המשיך, והכל הבחינו במהפך שחל בנפש האורח. אם קודם לכן ישב קפוא במקומו, כעת ניכר היה שה'סדר' מוצא מסילות לנפשו. ואכן, אותו בחור ביקש לשוב ולהתארח גם בהמשך, ואט אט החל לשוב למסורת אבות ולחיי תורה ומצוות כמקדם…
ולימים העיד אותו בחור בהתרגשות, כפי שקיבלנו מהמשפיע הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א שסיפר את הסיפור, שתחילת ה'סדר' לא עוררה בו כל רושם, הוא הגיע כה נחוש שלא להתרשם ולא להתרגש, והצליח לעמוד בהחלטתו זו – למרבה הצער כמובן.
אולם כשראה את המפה המושלכת ארצה ואת כל הבלגן הנורא מסביב. ומאידך – את שלוות הנפש ויישוב הדעת המדהימים של אב המשפחה – רק אז הבין שיתכן שהוא מחמיץ משהו בכך שאינו מאפשר לעצמו לחוות את ליל הסדר בכל נימי נפשו, סדר נפתח בלבו האטום, ומאז – התקרב צעד ועוד צעד לאביו שבשמים!
אחים יקרים, בליל הסדר הקרוב, ולא רק בו, כדאי שנזכור את הסיפור המפעים הזה, כדאי שניקח אותו לתשומת ליבנו. זהו לילה של 'סדר', וחלק בלתי נפרד מה'סדר' – הוא התקלות שעלולות להתלוות אליו. הבה לא נאבד את שמחת החג והאווירה הנעלית שלו רק בגלל תקלה קטנה או גדולה, הבה לא נאבד עשתונות מול הקשיים המתרחשים במהלכו. הבה נחווה את ליל הסדר ברוממות הרוח, בכל מצב ובכל תנאי, גם אם יש שיבושים או תקלות!
וככל ששמחת החג תהא חקוקה בליבנו, וככל שנהיה מרוכזים בכך שההשפעה משמים ניתנת לנו במתנה, וככל שנשתדל שהלילה הזה יעבור עלינו מתוך רוגע ושלווה. התרגשות ושמחה – כך נזכה שהוא יהפוך לחוויה רוחנית בלתי נשכחת, שתותיר חותם עמוק בנפשנו ובנפש ילדינו, למען נזכה להתקרב לבוראנו ולקיום המשאלה החותמת אל ליל הסדר: 'זך שוכן מעונה קומם קהל עדת מי מנה בקרוב נהל נטעי כנה פדויים לציון ברינה!'
(פניני פרשת השבוע)