אתה? יוחנן, שתמיד מקפיד לשמור על כללי הזהירות, מעודד את הילד שלך להתכרבל מתחת לשמיכה כשטיל אימתני עושה את דרכו לעבר ארץ ישראל, ומי יודע אם יצליחו ליירט אותו או לא??? איך זה ייתכן???

בית הספר של החיים // יוחנן וסרמן

משהו מוזר קרה לי בתקופה האחרונה. אזעקות כבר לא מרגשות אותי!!!

ולא, אני בכלל לא הטיפוס האדיש הזה שבזמן מתקפת טילים יוצא החוצה כדי לראות את היירוטים, חלילה וחס. אני 'ילד טוב', שמציית להוראות וסבור שאפילו עם קשה עורף מציית לפיקוד העורף.

בעבר גרתי בדרום, 'זכיתי' לשמוע מאות אזעקות, ובכל זאת לא כהתה הצייתנות שלי ולא נחלשה הזהירות. בכל פעם שנשמעה אזעקה, מיהרתי לתפוס מחסה, ודרשתי מכל בני ביתי לעשות את אותו הדבר. אבוי לו לילד שהחליט להיות אמיץ ולרוץ לחלון כדי לראות יירוטים!

אבל בשבועות האחרונים משהו השתנה. קולה של האזעקה מנסר בחלל, ואני מתחיל לעשות חשבונות. לא חייבים לרוץ מיד, יש לפחות שתי דקות עד שהטיל יגיע לכאן, אז אני מסיים את מה שאני עוסק בו ורק אז ניגש לממ"ד בנונשלנטיות לא אופיינית.

לא זו אף זו, כבר קרה שהאזעקה נשמעה בשעות הקטנות של הלילה, ובעצה אחת עם זוגתי החלטנו שאנחנו לא מעירים את הילדים! אחד מהם התעורר מקולה של האזעקה, כיסיתי אותו היטב בשמיכה ואמרתי לו: "המשך לישון ילדי, לא קרה כלום, זה רק אזעקה!".

הייתי המום מעצמי…

אתה? יוחנן, שתמיד מקפיד לשמור על כללי הזהירות, מעודד את הילד שלך להתכרבל מתחת לשמיכה כשטיל אימתני עושה את דרכו לעבר ארץ ישראל, ומי יודע אם יצליחו ליירט אותו או לא???

איך זה ייתכן???

שאלתי שאלה טובה, וגם עניתי עליה תשובה שלפחות לדעתי היא טובה…

הסיכויים! זה שם המשחק.

בעבר, כשהטילים שהתעופפו לעברינו שוגרו בעיקר מעזה, מערכת 'צבע אדום' ידעה לזהות ברמה גבוהה מאוד של דיוק היכן אמורה הרקטה לפגוע אם היירוט ייכשל, ובהתאם לכך הופעלה אזעקה באופן ממוקד. כלומר, אם נשמעה אזעקה בשכונה בה אני מתגורר, זה אומר שיש סיבה ממש ממש טובה לכך, ומי שלא נכנס למרחב מוגן, הוא סתם אדם שמהמר בחייו, כדי לראות מחזה מעניין של יירוט או סתם כי הוא רוצה להרגיש גיבור גדול.

אבל כשמדובר בטילים שמגיעים מתימן, הניסיון מלמד ש-100 אחוז מהם מיורטים, וגם אם שברי טילים נופלים פה ושם, זה מאוד נדיר יחסית.

ובעיקר, מרחב ההתרעה הוא עצום, מירושלים ועד תל אביב, נתניה ואשדוד, ובמקביל גם בגוש עציון ובאר שבע… זה אומר שההתרעה לא הופעלה בגלל שיש טילים או אפילו רסיסים שעושים את דרכם לשכונה בה אני מתגורר… האיום הרבה פחות משמעותי והרבה פחות ממשי, ולכן אני מגיב בהתאם, בלי לחץ, נכנס לממ"ד כשזה מסתדר, ונמנע מכך כשחבל לי להעיר את הילדים.

שלא תבינו לא נכון, אני לא בא פה להסביר למה אני צודק, כי אני לא צודק. יש הנחיות ואנחנו צריכים להיצמד אליהן. אני רק מציג מציאות קיימת, ואולי באמת מוטל עלי להתחזק בעניין ולהקפיד יותר להתמגן בכל פעם מחדש.

**

השאלה שאנחנו צריכים לשאול היא האם הפעלת האזעקות הללו בכאלו מרחבים עצומים בגלל האפשרות שעלולים ליפול בהם שברי טילים מוצדקת, והאם לא נאמר שהנזק גדול מהתועלת. הרי סביר להניח שאני לא היחיד שרמת הציות שלו להנחיות פחתה בעקבות המדיניות הזאת של התרעה כוללת בחצי מדינה בגלל חשש משבריו של טיל אחד בודד. בטוחני שלפחות חלק מהקוראים מזדהים עם הרעיון, והחלו גם הם לפתח אדישות לעניין.

אבל אנחנו הרי לא מדברים פה על פיקוד העורף והמדיניות שלו, אנחנו מדברים על נושאים יותר רציניים, כמו חינוך הילדים למשל.

יש הורים שנוטים להרחיב את גבולות הגזרה מול ילדיהם, ומרבים לאסור עליהם איסורים, אבל בפועל, כשהילד בודק גבולות ובוחן את תגובת ההורים, הוא מגלה שהוא יכול להמרות את פיהם, והם אפילו לא ישימו לב, וגם אם ישימו לב הם לא יעשו מזה סיפור גדול.

למה? כי זה מאוד קל לומר לילד 'אסור', והרבה פחות קל לאכוף מולו את האיסור ולדאוג שהוא יציית לו.

הילד מבין שכשאמא אומרת לו לא לאכול ממתקים בלי רשות, היא לא באמת מתכוונת לזה. זה פשוט קל לה לומר לו, אז היא אומרת, אבל הוא כבר ניסה כמה פעמים ולא קרה כלום.

בהקשר זה, שמעתי מאבי מורי שליט"א, מחנך ותיק ובעל ניסיון רב שנים, כלל ברזל: אל תרבה לאסור על הילדים שלך איסורים, השתדל לקבוע כמה שפחות כללים בבית, אבל את הכללים שקבעת, עליך לאכוף בעקביות.

ועוד כלל משלים נתן לי אבי: כללים שאתה לא יכול לאכוף – אל תקבע מלכתחילה! כי לא רק שהם לא יועילו לחינוך הילדים, אלא שהם גם יפגעו בו!