בית הספר של החיים // יוחנן וסרמן
שורה ארוכה של טנדרים עם ארגז פתוח, חלפה בשערי העיר טרטוס. אלו כוחותיו של ארגון הטרור 'חייאת חריר א-שאם', שבתקופה האחרונה מכונה 'צבא סוריה החדש'. אנשים אלו הם מחבלי אל קאעידה, או ג'בהת אל נוסרה, או חייאת תחרי א-שאם, או כל שם וחניכה דאית להו. אסלאמיסטים רצחניים שמוכנים למות בשמחה, כדי להשיג את היעד שהוטל עליהם.
הם כבשו את סוריה, או שחררו אותה, תלוי את מי שואלים. צבאו של אסד ניגף בפניהם, לאחר שפתחו במתקפת פתע ודהרו לאורכה של סוריה, מצפונה לדרומה. הנשיא המודח בשאר אל-אסד נמלט בעור שיניו לבסיס חיל האוויר הרוסי בחמימים וממנו לרוסיה. מאז לא נשמע קולו.
מנהיגם של הטרוריסטים הכריז על עצמו כנשיא סוריה הזמני, אבו מוחמד אל ג'ולאני, או בשמו החדש-ישן, אחמד א-שרעא.
על גבי הטנדרים עם הארגז הפתוח, מותקנים מקלעים כבדים. ארגזי מתכת עומדים לצידם, ובתוכם שרשראות ארוכות ארוכות, שמורכבות מתרמילי נחושת מלאי אבק שריפה, ובראשים קליעים גדולים.
החמושים מכניסים את קצה השרשרת אל המקלע האוטומטי, לוחצים על ההדק, והוא מתחיל לירות בקצב. ה'שרשרת' של הכדורים מתקדמת לפי קצב הירי, עם כל יריה, היא זזה עוד קצת וכדור חדש נכנס לקנה. ברגע שהוא נורה, כדור חדש מחליף אותו וחוזר חלילה.
אבל למה הם נכנסים בשערי טרטוס?
כי מסתבר שאחרי שהם כבשו את כל סוריה, הם לא השכילו לכבד את המיעוטים, והחלו לאיים מיידית על הכורדים, על הדרוזים ועל העלאווים. והם, העלאווים, מבינים היטב שהמוסלמים הסונים רוצים לכלות אותם. הם מבינים שאם הם לא יחזירו לעצמם את השליטה לפחות על אזורי המחיה שלהם, המוסלמים האכזרים יעשו בהם כלייה.
העלאווים הם בכירי המשטר הקודם, של אסד, שהיה בעצמו עלאווי. היום הם חלשים מאוד, לא נשאר להם נשק רב, אין להם צבא מסודר, אבל יש להם רוח לחימה, והרבה מאוד צעירים שמוכנים להילחם עד המוות.
וכך רבותי, נפתח לו פרק חדש במלחמת האזרחים הסורית. פרק חדש וקטלני, אולי אפילו קטלני במיוחד. אף אחד לא יתפלא אם זה יגיע לכדי מרחץ דמים קשה במיוחד.
אז למה הם נלחמים העלאווים, כשכמעט אין להם סיכוי?
בגלל שהם מכירים את המוסלמים הסונים, ויודעים שהם לא יותר טובים מהם. הם יודעים שהסונים יעשו הכל כדי להשמיד אותם, את העלאווים, ולכן מדובר מבחינתם במלחמת קיום. זה או להיכנע ולסבול השפלות, רדיפות ולבסוף מוות, או להילחם ואולי להשיג שליטה על אזור החוף של סוריה – אולי אפילו עם גיבוי רוסי שיאפשר להם להקים מדינה קטנה ומבודדת על החוף הסורי.
אבל למה אני מספר לכם את זה?
כי הסונים במקרה הזה הם כמו היצר הרע. אי אפשר להיכנע לו ולחשוב שבזה זה נגמר. הוא ימשיך להציק וינסה להחטיא עוד ועוד.
הדרך היחידה מולו היא במלחמה. אולי ננצח בה ואולי לא, אבל אם לא נילחם, בוודאי ננוצח.
ואתם יודעים מה, אם נילחם בו בוודאי ננצח, ובלבד שנשתמש בתבלין הנכון שנתן לנו ה' כדי לנצח בו את היצר הרע – נתתי לו תורה תבלין!