ניתן לכל אדם באשר הוא, לעמוד ולהכיר את מצבו בעולם הזה, מהי דרגתו בענייני הרוח, יראת ה' וקירבת אלוקים.
נסביר את הדברים: כשעוברים אנו ליד חנות אשר איננה מוכרת מצרכים כשרים, מובן מאליו שלא ניכנס לחנות זו. כך גם בעת שנמצא לפנינו מאכל שאינו בכשרות ראויה, פשוט ומובן שאנו לא נוגעים ואוכלים אותו. בהתנהגות זו ניכר שאנו נמצאים ברמה רוחנית כזו, אשר נותנת לנו כח לא לצרוך דברים שאינם כשרים ואפילו לא לכאוב מכך שאנו מנועים מהם.
ככל שגדל האדם ברמתו הרוחנית, כך גם כוחו להינזר מדברי העולם הזה גדל. למרות שהוא רואה ונחשף לכל אלה, אך הנאתו הגדולה מזכויות ומצוות, הגדולים והחשובים לו יותר, תגרום לו שלא יחוש בחיסרון בהימנעו מכל מנעמי ומוצרי העולם הזה.
ניתן דוגמא להבנת דברינו. נכנס אדם לחנות גלידה יוקרתית ומשובחת. ערימות הגלידה הגבוהות והמפתות, הצבעים הקורצים, המילוי, דברי המתיקה הנמצאים למעלה והציפויים למיניהם, כל אלה גורמים לבלוטות הרוק והטעם לחמוד ולרצות לאכול ממעדנים מפתים אלה. אך ככל שיש לאדם הנאות גדולות, יקרות בעיניו וחשובות לו יותר מאשר ממתקים – כך גם לא יתפתה מהגלידות הללו.
כפי שמבוגר לא יחשוק לשחק במשחקי הילדים – כי יש לו דברים מעניינים יותר, ולכך גם אינו חש שום הקרבה בכך שהוא לא משחק בהם. כך גם אדם שהגיע להבנה ולהרגשה של תענוגות מסוג אחר, של אווירה רוחנית, המעניינים ותופסים אצלו מקום חשוב ונכבד יותר, לא ירגיש הקרבה בכך שאינו אוכל מכל הממתקים הללו.
אף יותר: אדם זה אפילו ירגיש תחושת סלידה מדברים קטנים אלה, אשר מהנים כ"כ את שאר בני האדם. אין הוא יכול להבין כיצד אנשים נתפסים להנאות פשוטות ופעוטות אלה, כאשר ישנן הנאות גדולות חשובות ונחשקות, אשר מצויות בבני אדם שגדלו מעט בדרגתם הרוחנית. אלה שהוסיפו ולימדו עצמם בתחושות עדינות ומרוממות, הרבה מעבר להנאה הפשוטה והנמוכה של הגלידה. אולי אף נאמר: מתוך עלייתו והבנתו בחשיבות הרוח, ככל שהוא מתקדם בה ושם אותה אל ליבו, כך גם בז הוא לאותן הנאות פשוטות ורדודות אשר מציפות את עולמנו.
*
מרן רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל, תמיד דיבר על הסקרנות אשר צריכה לפעום בלב האדם. כי האדם בטבעו סקרן להכיר וללמוד דברים חדשים. ראוי לכל אדם – כך אמר – להיות סקרן ומחפש דברי תורה ודברי חכמה. להיות סקרן בדברים החשובים והנעלים, אלה אשר ראוי לאדם המתרומם קמעה מעל פני הקרקע המגושמת, להיות שואל וסקרן לדעת אותם.
אין הכוונה שיאלץ אדם את עצמו להיות סקרן רק לענייני הרוח, ובכוח ידחה את הסקרנות לענייני העולם הפעוטים. כוונתו של ר' גרשון זצ"ל היתה, שישתדל להיות מרומם ומחפש תורה חכמה ויראה, כך שכאשר תעמוד לפניו סקרנות מסוג פשוט, כגון "נייעס" ודברים זולים ולא חשובים, ידחה אותם מעל פניו. זאת כיון שרמת ההתעניינות שלו שונה ומרוממת יותר, מעניינים אותו דברים חכמים באמת, להם הוא סקרן וחפץ לדעתם ולהבין אותם.
תמיד גם דיבר על המתיקות הנפלאה שיש בלימוד התורה והבנתה. כשנכנס אדם לעסק התורה, מקדיש לה זמן, כח ואנרגיה כדי ללמוד ולהבין – מתוך כך מגיע הוא לאהוב אותה וליהנות ממנה.
ככל שאדם מתרומם במעט והתעניינותו מתחלפת לעניינים נעלים, מכובדים וחשובים יותר, כך גם גדלות מאליהן אהבתו לתורה, הרגשת מתיקותה והנאה ממנה.
ככל שתתקדם ותתחבר יותר לעיסוקים רוחניים, כך גם תפחת תאוותך לעניינים פשוטים ובסיסיים, מעין הגלידה המתוקה והקורצת. נשמתו של האדם שואפת היא לעניינים שברוח, חפצה היא לנשום אויר גבהים ואין לה סיפוק מענייני הגשמיות הפשוטים הנמצאים בעולמנו בכל מקום ופינה. ההנאה הגדולה היא, בעיסוק בדברים בעלי ערך וחשיבות אמיתית.
לכך, ככל שאדם מקדם את עצמו, אף במעט, לקבל הנאה והתרגשות פנימית מעניינים חשובים ונכבדים – בעסק התורה, ההתמדה בה, אהבתה ועבודת המידות – כך גם לא ירגיש צורך להתאוות ולחמוד בגלידה המתוקה, אשר כעת אינו צריך לה כ"כ – יש לו דברי חמודות ועיסוקים יפים ונפלאים מאלה. גדלות האדם שבו, שואפת לדברים חשובים ונחוצים באמת, של עולם יפה ומיוחד זה.
(מתוך הספר במחשבה נוספת)