הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א: לפני כמה שנים, עברתי סמוך לישיבת מיר ברכפלד, ופגשתי את המשגיח הגה"צ רבי ראובן הכסטר שליט"א. הוא סיפר לי דבר נפלא שארע עמו באותו שבוע:
הרב הכסטר עלה למעונו של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זיע"א, ובתוך הדברים שאל אותו – "כיצד יכולים לדעת על אדם האם יש לו יראת שמים?" – רבי חיים השיב בקצרה: "הסתכל על פניו היטב, ותראה".
"התשובה לא סיפקה אותי", סיפר לי הרב הכסטר. הוא פנה ועלה לביתו של מרן ראש הישיבה, הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וחזר בפניו על השאלה. הרב שטיינמן השיב בפשטות את אותו העקרון: "מסתכלים עליו ורואים"…
כאשר הגיע לישיבה, סיפר הרב הכסטר את כל הענין לבחורים, והוסיף כי הנושא עדיין אינו ברור אצלו. אחד הבחורים נכנס לראש הישיבה, הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל, ושטח בפניו את השאלה – כיצד ניתן לדעת על בחור אם הוא ירא שמים?
וראה זה פלא – שלשה נביאים נתנבאו בסגנון אחד. רבי אריה ציטט על אתר את הפסוק "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ, יז), והפטיר: "יראת שמים רואים על הפנים"… ויהי לפלא!
לאחר שהות קצרה, הוסיף רבי אריה עוד משפט: "אמנם, כדי לראות זאת, צריך שגם הרואה יהיה ירא שמים… רק כך הוא יוכל להבחין על פני אדם אם יש לו יראת שמים!"
אדם שיש בו תוכן רוחני, והתורה מעסיקה את חושיו והגיוני לבו, הדבר ניכר עליו מבחוץ. אם מתבוננים בו, רואים עליו את אשר יש בו.
(מתוך אוצרותיהם אמלא)
הם חשבו קודם על כל הבעיות שיכול להיות שבגללם רבינו יתנגד לזה ותיכננו מה יאמרו לו על כל דבר
סיפר אחד מגדולי המחנכים בבני ברק, שפעם היה דיון בין המחנכים, על כך שיש בעיות רבות אצל בחורים בישיבה קטנה שכבר מתחילים מסוף לימודיהם בת"ת, ועלתה הצעה להכניס משגיחים ומחנכים שמוסמכים לכך שידברו בכיתות ח' בתתי"ם על עניינים אלו, אך לפני שמשנים דבר בחינוך ילדי ישראל, צריך לשאול את מאורי הדור, ועל כן רצו לשאול קודם את מרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל מה דעתו בזה, וכיון שהם מאוד רצו שהיוזמה תצא לפועל, הם חשבו קודם על כל הבעיות שיכול להיות שבגללם רבינו יתנגד לזה, וחשבו מה יאמרו לו על כל דבר, ולאחר מכן עלו ובאו למעונו של רבינו והציגו בפניו את הרעיון, אך תגובתו של רבינו מיד היתה: הרי המלמדים של כיתה ח' יכולים להיפגע מכך, ואכן התכנית נגנזה.
כאשר היה חשש של פגיעה באחרים בדבר מסוים היה רבינו מזהיר שלא לעשות זאת, כי חס ושלום מלגרום סרך בזיון לשני, והיה מביא דברי רבינו יונה כי צער הכלימה מר ממות, ואנשים יכולים להגיע עד סכנת נפשות, והיה מעורר תמיד אף את הרמי"ם והמלמדים, גם במקום שיש צורך, להיזהר ולשמור מכל משמר שלא ייצא בזיון, ואף במקרים חמורים, ולעשות הכל בדרך כבוד, והיה מזהיר מנהלי מוסדות וישיבות שאם ינהגו באופן שייצא בזיון לאחרים מהם הרי יאבדו את כל הסייעתא דשמיא, ומאידך כלפי עצמו, היה אומר, כמה צריך להודות למי שגרם הביזיון שנגרם לך על ידו כפרת עוונות, וכמה צריך לשמוח בביזיון שהוא מכפר וממרק את הנפש.
ועוד ראינו מיניה וביה היאך באותו ענין עצמו לא חש לכבוד עצמו ואילו לכבוד אחרים חש עד הקצה האחרון, וכפי שהיה מעשה עם נכדתו שסיפרה לו כי בעלה מסיים ש"ס, ואמר לה כי יש לכבד את הסיום הגדול ולערוך סעודה גדולה על כך ובאמת היה צריך לעשות סעודה גדולה יותר מחתונה, וכששאלה אותו ומה עשתה סבתא כשסבא סיים, ענה לה, סבתא לא ידעה…
(אוסף הדרכות והנהגות גליון כז יתרו)
"קוקט! קוקט! זעהט א צדיק". תסתכלו, תסתכלו, תראו צדיק!
'אשר נתן ד' חכמה בלבו' (שמות לו ב)
הגה"צ רבי שניאור זלמן דייטש זצ"ל, היה מוכר בירושלים כדמות של אדם משכמו ומעלה. הוא כיהן כראש ישיבת 'אנשי מעמד' אחר אביו, ייסד את בית המדרש 'משכן יוסף', ישיבת 'שובה ישראל' לבעלי תשובה, אשר עמד בראשה במשך עשרות שנים, ועוד.
הרב דייטש היה מקורב מאוד לגדולי ישראל. הידע העצום שלו, הבקיאות המדהימה שלו, והחביבות המיוחדת שהיתה לו, הפכו אותו לידידם של כל גדולי הדור.
"אבא זצ"ל היה דבוק מאוד בצדיקי הדור ותולדותיהם. היה לו רגש עצום לנושא הזה של לראות צדיקים ולהסתופף בצל צדיקים, בין היתר זכה לבקר עשרות פעמים אצל הבאבא סאלי זיע"א בחיי חיותו בנתיבות, שאביו הגה"צ רבי יוסף אליהו זצ"ל היה ממקורביו הגדולים.
"אני זוכר כמו היום, מקרה שאירע כשהייתי ילד בכתה ב" מספר בנו ר' שמעון שיבלט"א, 'ביום בהיר, מישהו נוקש בדלת הכיתה. המלמד פותח את הדלת ומי עומד? לא אחר מאשר אבי מורי. אני קפצתי מהמקום, אבא בא לקחת אותי מהחיידר? מה קרה? אני יוצא החוצה ומגלה שהוא הוציא מהכיתות גם את שני האחים שלי, היינו אז שלושה אחים בחיידר.
"שאלנו את אבא מה קרה, אבל הוא רצה לעשות לנו הפתעה. "נוסעים", הוא אמר, יצאנו לדרך, והגענו לבית המדרש של סלונים בירושלים. התברר שאחד מבני הדודים עשה ברית לבנו בסלונים, וברגע האחרון התברר לאבא שלי שהרבי בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים עומד להיות הסנדק.
"אבא העמיד אותנו בשורה הראשונה ואמר לנו "קוקט! קוקט! זעהט א צדיק". תסתכלו, תסתכלו, תראו צדיק! אחרי רבע שעה אכלנו פרוסת עוגה ואבא החזיר אותנו לחיידר. זמן קצר לאחר מכן נסתלק ה'נתיבות שלום' זצ"ל, ואבא רצה שנספיק לראות את פני הצדיק כל עוד הוא חי אתנו בעולם הזה.
"האחים הגדולים שלי, ר' חיים יצחק ור' מתתיהו מספרים שפעם אחת אבא העיר אותם באמצע הלילה, עזר להם להתלבש, ולקח אותם לחתונה באולם 'בנות ירושלים'. הגה"ח רבי אהרן בלום, מהוצאת ספרי בלום, חיתן אז ילד, ואבא שמע שהרבי מתולדות אהרן זצ"ל, צפוי לרקוד שם מצווה טאנץ. הוא העיר את הילדים בלילה, לקח אותם לחתונה שיראו את הרבי מתולדות אהרן, ולאחר מכן החזיר אותם למיטות.
"אבא עצמו היה אומר שהוא לא סולח לעצמו על כך שבצעירותו, הציע לו אחיו רבי מתתיהו ז"ל, לבוא איתו לראות את הגאון מטשעבין זצ"ל. אבא לא רצה ללכת אתו באותה הזדמנות, וזמן קצר לאחר מכן נפטר הגאון מטשעבין… הוא לא סלח לעצמו על כך שהוא החמיץ במו ידיו את ההזדמנות לראות דמות קדשו של אחד מגאוני הדור הקודם.
(מתוך גליון על הצדיקים)
סיפורי צדיקים
סיפורים מרגשים ומעוררים