יוחנן וסרמן
בתקופה האחרונה נתקלתי באחד הדיווחים הכי מפתיעים שיצא לי לקרוא אי פעם. מסתבר שישנה חברה בשם 'דיאגנוז', הטוענת שהיא הצליחה לאמן כלבים לזהות סוגים שונים של המחלה הממארת הידועה, לפי חוש הריח שלהם.
כל אדם שחפץ בכך יכול פשוט לנשוף אוויר אל תוך שפופרת עם פילטר המסנן את רסיסי הרוק מתוך האויר הננשף, מגישים את המבחנה עם התכולה שהתקבלה לכלב, והוא מריח אם האדם לוקה באותה מחלה, ואף יודע לומר באיזה סוג של המחלה הוא לוקה, אם חלילה מדובר באדם חולה.
החידוש העצום של העניין הוא שמדובר בסוגים שונים של המחלה שקשים מאוד לזיהוי, ובדרך כלל כשמאתרים אותם, זה בשלב מאוד מאוחר. הכלב יודע להריח את המחלה בשלב מוקדם הרבה יותר, ואם אנחנו תופסים את המחלה בזמן, תהליך הריפוי הרבה יותר קל, ואחוזי ההצלחה שלו גבוהים יותר באופן משמעותי מאוד.
עד כאן הדיווח שהפתיע אותי, ואני מניח שגם אתכם, אם לא יצא לכם לקרוא עליו במקום אחר עד כה.
הסיפור הזה תפס אותי חזק…
תארו לעצמכם שהיינו יכולים לעמוד לפני כלב, לתת לו לרחרח אותנו ולאחר מכן לקבוע באיזו מחלה רוחנית אנחנו לוקים. האם אנחנו חולים במחלת הגאווה? אולי במחלת הכעס והקפדנות? שמא יש לנו נגיעות של נגיף העצלות או החמדנות חלילה? אולי אנחנו נוטים לשקר, או ה' ישמור ויציל לא מדקדקים די הצורך בשמירת הלשון או בשמירת השבת???
הכלב היה נובח נביחה אחת, כדי ללמד אותנו שצריכים אנו להתחזק באמונה, שתי נביחות כדי לספר לנו ששמירת השבת שלנו רחוקה מלהיות מושלמת, נעמד על רגליו הקדמיות כדי לומר לנו שאנחנו מלאי גאווה סרוחה, מקשקש בזנבו כדי לומר שאנחנו צריכים להתחזק במידת הענווה ובלשונו כדי לרמז לנו שאנחנו סובלים מפגם הלשון.
ועכשיו אני שואל אתכם שאלה, בלי לצפות לתשובה עליה. נניח שבמקום כלב היינו הולכים לאדם המהלך על שתי רגליים, עם זקן ופאות, ואפילו כיפה גדולה לראשו, והוא היה ניחן ביכולת להריח היראת אלוקים. הוא היה מרחרח אותנו ואומר לנו שאנחנו מלאי גאווה, למשל.
האם היינו מקבלים את הדיאגנוזה בשמחה, או שהיינו מטיחים בו שהוא עצמו גאוותן גדול הרבה יותר, ועוזבים את המקום בחרי אף???
בכל מקרה, לא זו הנקודה שרציתי לדבר עליה. נחזור לכלב המאבחן מחלות. לצערנו הוא עדיין לא יודע לאבחן מידות רעות הצריכות תיקון.
ואתם יודעים מה, זה לא רק הכלב שלא יכול לזהות, גם בדיקת דם אינה יעילה למחלות רוחניות, אין לנו שום כלי אבחון מקצועי שיכול לומר לנו במה אנחנו צריכים להשתפר.
אז מה נשאר לנו?
מסתבר שיש דברים שכל אחד צריך לעשות לבד.
הגברים שבינינו אומנם לא שמו לב לכך עדיין, אבל הנשים שלנו כבר עמלות יומם ולילה כדי לטהר את הבית מכל שמץ של חמץ. אולי זה הזמן שבו אנחנו צריכים גם לחשוב על החמץ שבלב, ולמצוא דרכים יצירתיות כדי לזהות אותו על סוגיו השונים, ולאחר מכן לפעול כמיטב יכולתנו כדי לבער אותו מקרבנו.