כתב החיד"א: מה מאוד הפליגו באמירת למנצח בנגינות בציור מנורה, וכתבו ז"ל ששכרו רב ועצום. וראיתי קונטרס בכת"י לראשונים בזה בסודותיו ותועלותיו. ולפחות לעשות נחת רוח ליוצרנו נאמר אותו בכוונה בציור מנורה כתוב על קלף. ('צפורן שמיר').
ובספרו 'עבודת הקודש – כף אחת' (כ"ו) מביא החיד"א סגולה להולך בדרך: מצאתי כתוב שיאמר קודם שיסיים העמידה מזמור למנצח בנגינות וכו' אלוקים יחננו בצורת המנורה כתובה על קלף.
נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש
כתב האבודרהם: ובמקצת מקומות אומרין אותו בכל יום מפני שנקרא מזמור המנורה, והקורא אותו בכל יום נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש וכאלו מקבל פני שכינה. כי תמצא בו ז' פסוקים כנגד שבעה קני המנורה. וגם יש בו מ"ט תיבות כנגד מניין הגביעים והכפתורים והפרחים והנרות שבשבעה קני המנורה שעולין למניין מ"ט, כיצד גביעים כ"ב, פרחים תשעה, כפתורים י"א, נרות שבעה, ס"ה מ"ט. ופסוק ראשון יש בו ארבע תיבות כנגד מלקחיה ומחתותיה, מלקחיה תרי ומחתותיה תרי.
נציין שלא מוזכר באבודרהם עניין ציור המזמור בצורת מנורה, אלא רק אמירתה בכל יום והקשר למנורה.
יזקוף את הציור של המנורה שמסתכל בו
כתב הבן איש חי ('עוד יוסף חי' ויגש ג') כשאומר למנצח מזמור שיר המצויר בצורת המנורה על קלף או על נייר, יזקוף את הציור של המנורה שמסתכל בו כדי שיהיה הציור זקוף לפניו כדמיון המנורה שהיתה זקופה ועומדת בהיכל, ולא יניח הציור מושכב ושטוח לפניו.
ובמקום אחר ('בן איש חי' שנה א' פרשת ויגש ד') כתב שכאשר אין לפניו ציור המנורה, "בציור השכל בלבד סגי".
רומז לעניינים גדולים ויש בו סגולות רבות
החיבור 'מנורת זהב טהור' עוסק במעלת וסוד אמירת המזמור הזה, ויש בו גם ציור של מנורה מפסוקי המזמור. בשער נכתב שהוא הועתק מכתב יד של "מופת הדור אלופינו הגאון מהר"ר שלמה נ"ע מאוסטראה לוריא" – היינו המהרש"ל, והוא מבוסס על החיבור 'יראת א-ל' להרוקח. לתועלת העניין נעתיק את הפתיחה לחיבור:
המזמור וכל זה עם המנורה רומז לעניינים גדולים ויש בו סגולות רבות, והיה דוד המלך ע"ה נושא זה המזמור כתוב ומצויר במגינו בצורת מנורה, כשהיה יוצא למלחמה, והיה נוצח אותם ונופלים לפניו אויביו. ואמרו חכמים בעלי הקבלה כל מי שיראה זה המזמור כל יום מצויר בצורת מנורה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, ואם הוא מצויר על ארון הקודש, יגן בעד גזירה רעה לקהל. ואמרו חכמים בעלי הקבלה שהקב"ה הראה לדוד ע"ה ברוח הקודש המזמור כתוב באותיות של זהב מופז עשוי בצורת מנורה. וכן הראה אותו למשה ע"ה דכתיב כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה. ואמרו חכמים ז"ל כל מי שמתפלל אותו זה המזמור במנורה בכל יום בהנץ החמה לא יקרה לו שום גזירה רעה, ויהיה חשוב לפני בורא עולם יתברך הקב"ה, כאילו הוא מדליק נרות בבית המקדש, ויהיה מובטח שהוא בן עולם הבא… ובזה המזמור תמצא שבעה ענינים נגד שבעה הקנים שיש במנורה, והם: חנינה, ברכה, אור, ישועה, הודאה, שמחה, רננה, שכל אלו העניינים עתידים להיות לישראל, וכו'.
שהמזהיר והנזהר ישכילו כזוהר
השערי תשובה בסימן א' מביא שיש שהיו רגילים לעשות מנורות של קלף מצוירים להניח בסדורים, וכותבים בשם שוויתי ה' כו' בן ארבע אותיות ושאר שמות, והמנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי, ['מנורה' הכוונה לפרק למנצח בנגינות שהיו כותבים אותו על קלף בצורת מנורה, ועל קלף זה מוסיפים גם שם ה' ועוד פסוקים ושמות קדושים. פסקי תשובות], והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפילה מאימת השם אשר לנגד עיניו, והשע"ת מביא את דברי הגאון בעל תבואות שור שאמר במליצתו הצחה, אם לא שויתי ודוממתי, רצונו לומר, שיוכל לגדור שידום אף בלא השויתי, והתרעם מאד על זה, לפי שעל הרוב אינם משמרים כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות, ולכן ראוי לאזור חיל לבטל המנהג, והאריך בדברי נעם.
וכתב השע"ת שנראה שבמנורות הגדולים המצוירים על קלף שקובעים בבית הכנסת לפני העמוד או שאר מקומות שקובעים אותה תחת טבלא של זכוכית, לית לן בה, ולא קפיד רק על אותן שמניחין בסדורים, מהטעם הנזכר, וגם שעל הרוב בא לידי מחיקת השם כאשר עינינו הרואות שהם הולכים לאיבוד ולהמחק.. עיי"ש, והשע"ת מסיים שהמזהיר והנזהר ישכילו כזוהר.
והמשנ"ב הביא את דבריו שראוי לאזור חיל לבטל המנהג, כי על פי הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות, וגם כמה פעמים בא לידי מחיקת השם.
והמשנ"ב מוסיף שהקובעין בעמוד בלא טבלא יש למחות בידם, כי על ידי הנרות שקובעין בעמוד בא ברוב העיתים לידי מחיקת השם חס ושלום. [וראה עוד בפסקי תשובות].
בארון הקודש יגין בעד גזירה לקהל
הרוקח כתב שאם יצוייר בבהכ"נ בארון הקודש יגין בעד גזירה לקהל.
וכן בשו"ת צמח צדק (הקדמון) כתב שנהגו כן בכל קהילות ישראל להדביק קלף עם ציור המנורה על דלתות ארון הקודש בפנים, שזה מגין מכל פורענות.
וכתב ה'משנת יוסף' (שו"ת ח"ד סי' ל"ב) שנכון לחדש מנהג קדמון זה, ולקבוע את ציור המזמור למנצח בנגינות בצורת מנורה על דלתות ארון הקודש בפנים, להגן על כלל ישראל.
בק"ק בעלזא נהגו במנהג זה, ובתוך הארון קודש יש ציור 'למנצח' בדמות מנורה על טבלה, וכן מוהרא"י מתולדות אהרן זצ"ל עשה כן בבית מדרשו.
לא יקרה לו שום מקרה רע
כתב ה'שבט מוסר': כל האומר מזמור "למנצח בנגינות מזמור שיר" בצורת המנורה בכל יום בהנץ החמה, לא יקרה לו שום מקרה רע, וחשוב לפני הקב"ה כאילו הוא מדליק נרות בבית המקדש. וכתב עוד שכל האומרו שבע פעמים בדרך ויכון בו, ילך לשלום ולהצלחה. וטוב שכל אדם יסתכל בו קודם צאתו לדרך, ובדרך יתפלל אותו כאמור.
הפסקי תשובות מביא מספר 'אור לשמים' שהדבר מסוגל לטהרת המחשבה. (וראה שם ובדברי הבא"ח בעניין אמירתו בשבת וביו"ט).
משמאל לימין או מימין לשמאל
מצינו שתי מסורות כיצד סדר הפסוקים בציור המנורה, משמאל לימין או מימין לשמאל, וכתב בשו"ת משנת יוסף שהוא מכוין בשני האופנים, והיינו שמדמה שהמזמור כתוב לפניו הן מימין לשמאל, והן משמאל לימין, וזה על פי דברי הבא"ח שבציור השכל בלבד סגי אם אין ציור מונח לפניו.
וכ"כ הפסקי תשובות שירא שמים יוצא ידי שניהם, עכ"פ בציור במחשבתו.