פורים האחרון השאיר אותי עם הרבה תובנות, אחת מהן, דווקא זו שלמדתי מבני הקטן, שייכת לימים אלו ואני רוצה לחלוק אותה עם הקוראים הנכבדים.
עוד מערב החג, עם סיום המסיבות בחיידר, ביקש ממני הבן שקית גדולה ואטומה. כששאלתי אותו מדוע הוא צריך שקית כזו הוא הסתכל עלי בעניים תמימות ולא מבינות… "מז'תומרת בשביל מה? לשמור את כל הממתקים שקיבלתי מהחברים במשלוחי מנות וגם את אלו שיגיעו בפורים עצמו! מלא חברים אמרו לי שיביאו לי משלוח מנות אז אני צריך שקית גדולה"…
טוב, על טענה כזו אין עוררין, חיפשנו וגם מצאנו שקית שעונה על כל הציפיות.
אכן ביום הפורים שמתי לב שבעוד שאחיו ואחיותיו של בני הקטן אוכלים ממתקים להנאתם כל היום, הוא עסוק בלאגור ולצבור עוד ועוד בשקית שהוחבאה היטב במגירה האישית שלו. ממש מעט ממתקים הוא אכל, את הרוב הוא שמר.
כיבדתי את רצונו כמובן ואפילו ניתן לומר ששמחתי שהוא מפזר את כמות הממתקים לכמה ימים ולא אוכל כמות מזיקה כזו ביום אחד. פעם בשעה או שעתיים הוא החליט שעכשיו הזמן לאכול עוד ממתק…
בשלב מסוים כאשר שוב התקבלה החלטה על אכילת הממתק התורן הלך הבן היקר לחדר לבחור לו מהשקית, שמתי לב שבכל פעם שלב בחירת הממתק לוקח יותר זמן מהאכילה וההנאה בפועל… באווירת היום שאלתי אותו מה לוקח לו כל כך הרבה זמן לבחור, לא הייתה לו תשובה ברורה. בסופו של דבר הוא אמר לי דבר מעניין.
יש לי הרבה ממתקים, אני כל פעם בודק מה אני הכי פחות אוהב ממה שנשאר ואותו אני אוכל. כדי שמה שיישאר לי יהיו הממתקים הכי טעימים. הטעם הטוב אני רוצה שיישאר להרבה זמן.
לאחר מעשה וכשוך אדי האלכוהול והדי התזמורות הבליחה במוחי התובנה התמימה הזו של הילד.
אדם אוגר לעצמו שקית ענק של זמן חורף שלם. הוא הכניס שם כל החורף כל כך הרבה דברים מתוקים וערבים לגוף ולנפש. רק לדאוג שכל הטוב והטעים הזה יישאר לאורך כמה שיותר זמן. זה לא יבוא מתוך רפיון חלילה, אם רוצים להישאר עם טעם טוב שיעשה לנו חשק לעוד ועוד מהדברים הנפלאים הללו, צריך לדאוג שיהיה לנו על הלשון טעם טוב בסוף הזמן, שכשנצא ממנו תישאר הנעימות והמתיקות בכל חלקי נשמתנו.