סיפר הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א, כפי שמובא בספר הנפלא 'לעשות רצונך' על חומש בראשית:
רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, רבה אל אנטוורפן בבלגיה, ידוע היה כגאון מופלא ובעל כשרון וזכרון כבירים. בקי היה בשני התלמודים; בבלי וירושלמי – בעל-פה ממש, ושוטט בהם כבתוך שלו. אלה שזכו לשמוע ממנו שיעורים או לשוחח אתו בדברי תורה מעידים כי לא יכלו 'לתפוס' אותו בקטע גמרא, או ציטוט רש"י, תוספות ומהרש"א בכל הש"ס כולו שלא ידעם על הלשון. כך גם מסוגל היה לצטט מספרי האחרונים ותשובות הפוסקים קטעים שלמים מתחילה ועד סוף מילה במילה, ממש כמו מכונת צילום.
כדי לסבר את האוזן על גדלותו התורנית וזכרונו הפנומנאלי, נוסיף את שסיפר אחד ממקורביו שהתלווה אליו פעם לניחום אבלים. תוך כדי שיחה עם האבלים הזכיר רבי חיים תשובה כלשהי של גאון ישראל בעל ה'נודע ביהודה' זצ"ל, שהיתה שייכת לנושא שעלה. ישב שם לצידו רב מפורסם 'מטעם' שהיה ידוע ברמות-רוחו ובפסקים המפוקפקים שהוציא מתחת ידו, והוא פנה לרבי חיים בקול מתנשא לאמר: 'אין כזו תשובה בכל ספרי שו"ת 'נודע ביהודה"… רבי חיים לא נבהל ולא היסס, וכדרכו החל לצטט את התשובה כלשונה; מהתאריך שבתחילת התשובה, עובר אל המילים והתארים שכתב למי שהתשובה ממוענת אליו, ועד לחתימת דבריו בתחתית התשובה. אותו רב נדהם, לכזו תשובה מוחצת וחד-משמעית מצד רבי חיים הוא לא תכנן, והגיב במבוכה: 'רבי חיים, את זאת שאתם בקיאים בכל הכתוב בספרי השו"ת של הפוסקים – ידוע לנו זה מכבר, אבל זה שאתם יודעים גם מה שלא כתוב בספריהם זה כבר חידוש עבורי'…
כך, גם במצות גמילות-חסד ידוע היה רבי חיים כאיש חסד משכמו ומעלה, חד בדרא ממש. הוא היה אביהם של יתומים ואלמנות, וכיתת רגלים למענם בכל רחבי העולם. הסבא רבנו ה'סטייפלער' זצ"ל אהב אותו מאד, ונהג בו כבוד מופלג. סיפורים רבים סופרו על היחסים החמים שהיו בינו לבין הסבא.
לאחרונה שמעתי עליו סיפור מופלא מזוית אחרת, על הכבוד הגדול שנהג באשתו:
לפני כשלושים שנה ביקר רבי חיים בארץ ישראל, ושהה כאן במשך כמה שבועות. אחד מראשי הכוללים החשובים בבני ברק ששמע על כך ניצל את ההזדמנות וביקש ממנו לבוא לומר שיעור תורני בפני חברי הכולל שבראשותו. רבי חיים נענה בחיוב, ואמר את השיעור ב'ריתחא דאורייתא' כדרכו. הוא בנה פלפול שלם, גג על גג, לבאר את הסוגיא הנלמדת הדק היטב, ובהיקף ובעומק, והאברכים 'ליקקו אצבעות' מרוב תענוג ונועם. בגלל התערבותם והשתתפותם הערה של בני הכולל במהלך הרצאת השיעור, הדברים התארכו והסתעפו, והוא נמשך זמן ארוך מהצפוי.
והנה, כאשר הגיע השיעור לשיאו, ורבי חיים אמור היה להציג בפני השומעים את היסוד המרכזי בסוגיא שעל ידו יובנו כל הקושיות וההערות שעורר לפני כן, הציץ לרגע בשעונו, ומהבעת פניו נראה כי נבהל לראות את השעה. הוא סגר מיד את הספרים והפסיק את השיעור באמצע משפט, ואמר לאברכים כי מכיון שקבע עם אשתו הרבנית להיפגש בשעה זו, מוכרח הוא לצאת ולפגוש אותה, והביע התנצלות בפני הקהל על כך שלא סיים את השיעור.
לאחר שעזב רבי חיים את המקום אמר ראש הכולל לנאספים: 'כעת זכינו לראות מהו אדם גדול אמיתי; אם הוא קבע עם אשתו להיפגש בשעה מסוימת, אז אפילו שאוחז בשיאו של השיעור הוא מפסיק הכל כדי לכבדה ולא לפגוע בכבודה חס-ושלום. מסופק אני ממה היתה לנו תועלת גדולה יותר בשעה האחרונה; מהשיעור עצמו, או מהדוגמא האישית שהפגין בעצם הפסקת השיעור'…