ראש הבדחנים הרה"ח ר' יעקב מילער שליט"א ממונסי – 'דער יארמער רב' בשיחה מיוחדת: איך הצליח להעלות חיוך על שפתיו של הרב אלישיב זצ"ל? מה ביקש ממנו במפתיע הגר"ח קנייבסקי זצ"ל? מדוע נתן לו הצדיק מאנטווערפן קוויטל? פורים קטן שהגדיל מה דינו?

זכיתם לשמח בצורה מיוחדת כמה מגדולי ישראל, מה תוכלו לספר לנו על כך?

ר' יעקב מעלה בערגה זיכרונות נעימים. 'שלוש פעמים זכיתי לשמח אצל הרה"ק בעל השפע חיים מצאנז זיע"א. באחת הפעמים אמרתי לפניו איזה פשעטיל (פלפול), איני זוכר מה בדיוק היו הדיבורים, אך זכור לי היטב כי הרבי מילא פיו שחוק במידה מרובה. אחרי שבוע קבלתי דרישת שלום. סיפורו לי שהרבי בחן את בני הישיבה על תלמודם, ואחד הבחורים אמר פשט בדברי התוספות שלא מצא חן בעיני הרבי. הזהיר אותו אפוא הרבי במתק שפתיו (היארמער רב מחקה את קולו הקדוש של הרבי, עד שנדמה כי אנחנו שומעים הקלטה מהמעמד…): 'עוד פעם אחת שתגיד לי פשט כזה ואמסור אותך לידיו של ה'רויטער בדחן' [-הבדחן האדמוני]' ששימח כאן, הוא כבר יעשה ממך מטעמים, כזה פשט אומרים בדברי התוספות?!'…

אגב, עולה כאן סיפור נוסף בעיצומה של שמחת נישואין בחצר קודשו של הרבי מפשעווארסק הרה"ק רבי איציקל זיע"א, שנערכה באנטוורפן. הגיע זמן המצווה-טאנץ והתברר שאין בדחן. הודיע הרבי כי אינו ניגש לריקוד המצווה לפני שיבוא לכאן בדחן לשמח את החתן והכלה במליצות נאות. מדובר בעניינים טמירים וגבוהים מאוד ולא נוותר על כך בשום אופן!' הצהיר הרבי.

מייד החלו החסידים בחיפושים נרחבים, עד שהגיעו לר' יעקב, ששהה אז בהשגחה פרטית מיוחדת באירופה. אמרו לרבי כי ייקח לו שעה עד שיוכל להגיע, והרבי היה החלטי: נמתין! משהופיעה דמותו העליזה של הבדחן בשערי האולם, לאחר שעה של המתנה, רבתה השמחה. שעה ארוכה חרז הרב מילער מליצות נאות לכבוד החתן והנאספים, כיד ה' הטובה.

הרבי שאב קורת רוח מרובה, ובסיומו של המעמד מסר לידיו של ר' יעקב 'קוויטל'!! ר' יעקב התפלא ושאל לפשר הדבר, והרבי ענה לו: 'מי שמשמח יהודים יכול לקבל קוויטלאך!'… לימים מספר לנו זאת היארמער רב, ומסיים בהבעה עגומה: 'זה היה הקוויטל הראשון שקיבלתי, וגם האחרון'…

*

ביום פורים דמוקפין חל היארצייט של שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל. מפורסם הדבר כי כאשר היארמער רב ביקר במעונו, גדלה שם השמחה באופן בלתי שגרתי בעליל… אנו מבקשים לשמוע על כך, ור' יעקב מספר על ההתרחשויות מנקודת המבט שלו. הוא מתאר את הדברים בצורה חיה ומוחשית ובצבעים עזים כל כך, עד שנדמה כי העובדות מתרחשות כעת לפנינו:

'אכן, אצל ר' חיים זכיתי להיות פעמים רבות. היה זה פלא איך שהוא צחק כל כך לשמע מליצותיי.

'פעם הוא הורה לי: 'תעשו טובה, לכו לשווער שלי – פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצוק"ל – ותשמחו אותו'… פיק ברכיים אחז אותי. הרב אלישיב?! הוא הרי מופשט לגמרי מכל מה שלא קשור לתורה, וכי יתייחס אליי בכלל?! ומה יאמרו הבריות? – יעקב מילער, היארמער רב, עמד ודרש ואילו הרב אלישיב לא העלה אפילו חיוך קטן על שפתיו… אך כשר' חיים מצווה, שומעים בקולו. "עליתי ללשכת הגזית, לבית ברחוב חנן במאה שערים. הרב היה אז באמצע מסירת שיעור, התיישבתי אפוא בין השומעים (אב"ד יארמא מפטיר בענווה: 'התערבתי גם באמצע השיעור, אך זה סיפור לפעם אחרת'…). לאחר מכן נערכה במעונו שמחת שבע ברכות לנכד. הרב אלישיב לא אכל כלום, רק למד בכל זמן הסעודה. לאחר ברכת המזון, ביקשו מהרב אלישיב שיברך ברכה מה"שבע ברכות". נענה הרב אלישיב: 'לא אכלתי'!

'נו, אצל הרב אלישיב היה פחד גדול לומר משהו, אך לבדחן מותר קצת יותר מכולם… וכך אני אומר לו: 'הרב כן אכל!' – 'מה אכלתי?' שואל הרב אלישיב, ואני הקטן משיב: 'הרב הרי למד כל הזמן, והתורה נקראת לחם! – 'לכו לחמו בלחמי"… אך הרב אלישיב בשלו: 'נכון, אך על לחם כזה לא עושים שבע ברכות'…

'לא התייאשתי, והמשכתי לטעון לפני הרב אלישיב: 'בספר 'תהילה לדוד' (ספר הלכה מפורסם להגה"ח רבי דוד אורטנברג זצ"ל) מובא שכאשר הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א היה נעור כל הלילה, ובקרבו בער חשק עז לברך בעצמו ברכת התורה – עשה לו הרבי מנהג: הוא היה מחכה עד שבא לפניו יהודי שישן בלילה, ואז הצדיק היה מברך בעצמו ברכות התורה, ומוציא את ההוא ידי חובתו…

'שואל אותי הרב אלישיב: 'מה הינך רוצה לומר בכך?' עניתי: 'אני רוצה לומר את השבע ברכות!' אומר לי הרב אלישיב: 'תגיד!' ואז שלפתי ועניתי: 'אני רוצה שהרב יוציא אותי!!!' ואז זה התרחש… הרב אלישיב נהנה והגיב: 'טוב'… ולקח את הכוס ובירך! העניין מצא חן בעיניו, והוא נענה בקורת רוח: 'אומרים שהינכם בדחן, אמרו משהו'.

'אחרי שהרב אלישיב מבקש, המצב כבר הרבה יותר קל. פתחתי אפוא את פי בסיפור: 'פגשתי פעם חתן, ושאלתי אותו אם הולך ללמוד בכולל. הלה עונה לי בפשטות: כן. שאלתי אותו: חצי יום או יום שלם? והחתן ענה: מסתמא יום שלם, אולי אפילו יומיים. עדיין אינני יודע'… הרב אלישיב חייך בהנאה ואותת לי שאמשיך, ואכן עמדתי ושימחתי שם כרבע שעה…

'אפשר לומר שהרב אלישיב אכן נהנה מאוד, ברוך ה'. חזרתי אז בפניו על מאמר נפלא מהרה"ק בעל אהבת ישראל מויז'ניץ זיע"א. הגמרא אומרת (נדרים נ:) 'יומא דמחייך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא' – ביום שרבי יהודה הנשיא חייך הגיעה פורענות לעולם. בפשטות, מפרשים שרבנו הקדוש לא רצה ליהנות מהעולם אף לא באצבע קטנה, ואם היה שוחק ונהנה היה זה מקרה נורא, והייתה מגיעה פורענות לעולם כתוצאה מכך שנהנה. אך האהבת ישראל פירש שכאשר הצדיק שרוי בשמחה ומחייך, מביא הדבר השפעות טובות וגורם למחילת עוונותיהם של ישראל, ודברי הגמרא יתפרשו כך: ביום שרבי חייך, הייתה אמורה לבוא לפורענות לעולם, ומכיוון שצחק – לא הגיעה הפורענות! הרב אלישיב נהנה והגיב בקורת רוח: 'טוב, טוב טוב"…

מה תוכלו לספר על הביקורים במחיצת קודשו של רבי חיים?

'ביקרתי אצלו פעמים רבות, והייתה לי חביבות מיוחדת אצלו. מה היה ה"ייחוס" שלי בעיניו? הסכיתו ושמעו: פעם נכנס הגרח"ק לשמחת שבע ברכות שהייתי בה, ומשהבחין בי מרחוק הרים את שתי ידיו הקדושות ונענה בחביבות ובשמחה: 'אה! מיר האב'ן א "בן עולם הבא" (- 'יש לנו כאן "בן עולם הבא")… הרי ידוע שהמשמח חתן וכלה הוא בן עולם הבא. לרבי חיים הייתה השגה יותר מאיתנו במהותו של "עולם הבא", וכאשר הוא ראה אותי מרחוק, הוא מייד ציין את ה"ייחוס" ואת המעלה שלי בעיניו. אינני יכול לשכוח את הנימה המיוחדת והחביבות שבהן נאמרו המילים.

'פעם הגעתי לשמח במעונו חתן וכלה, והרבנית ע"ה ביקשה לשבת קרוב, שתוכל לשמוע את הבדחן משמח… ואכן הגרח"ק נתן את רשותו, ונענה בחיוב. הביאו לה כיסא שתשב ליד הכלה ותוכל להאזין היטב'…

אנחנו מעיזים קצת: תולים בכם את המליצה הידועה, שרבי חיים בירך אתכם 'בו"ה' ואתם עניתם לו 'או"א'

זה לא נכון, אך אכן זכיתי לשמחו מאוד פעמים רבות.

כאשר הייתי מגיע והיו אומרים לרבי חיים כי יעקב מילער נמצא, היה מתפנה אליי באופן נדיר ומקשיב לשאלותיי בנחת ובתשומת לב. אתם הרי יודעים מה הולך שם, ואיזה ציבור גדול הגיע. רבי חיים היה מקצר מאוד כדרכו, אך כאשר הגעתי היו מושיבים אותי לידו, והיה לו זמן אליי… מה שרציתי שאלתי, והוא ענה לי בניחותא'.

היארמער רב ממשיך ומדגיש בענוותנותו כי הייחוס היחיד שלו בעיני הגרח"ק היה עובדת היותו משמח חתן וכלה, על כן הוא מתפלא על כך שרבי חיים התפנה אליו. 'אתם יכולים להבין שהוא לא מצא אצלי למדנות מיוחדת'…

*

אנחנו משחילים: אתם מקטינים את עצמכם…

רבי יעקב מזדעק: 'אוי! אל תגידו כך!! אני כל כך קטן, שאם אוסיף להקטין את עצמי לא יישאר כלום… אין בי כלום, ואם תגידו שאני אוחז את עצמי קטן, אתם ממש פוגעים בי! שאז הרי אני גארנישט שבגארנישט, כלום שבכלום…

'איני יודע איך להגדיר את עצמי… אינני עניו, ואינני בעל גאווה… אני גארנישט, כלום. אתם יודעים מה זה גארנישט? ממש גארנישט!! ברוך ה' שאינכם מכירים אותי, אם הייתם מכירים אותי הייתם מודים לדבריי… כך לפחות אני קצת רגוע'…

*

נשמח לשמוע כמה מילי מעלייתא בענינא דיומא

עוד לא שאלתי אתכם את הקושיא הזו? – מדוע לא קוראים את המגילה בפורים קטן? לפחות מגילה קטנה!… נו, מה הינכם חושבים? מהו התירוץ? הרי זו גמרא מפורשת! 'קטן פטור מכל המצוות שבתורה'!!! האין זה פשטות הדברים?!'…

היארמער רב ממשיך וחושף כהולך רכיל ומגלה סוד: 'תוך כדי השיחה עימכם, ברגעים אלו, מנצנצת במוחי קושיה אדירה נוספת… הרי ידוע הכלל כי זה הקטן גדול יהיה, כך הרי אומרים לקטן בכל ברית מילה. מכאן שפורים קטן יהיה יום אחד פורים גדול, מדוע איפה לא יקראו בו את המגילה על שם העתיד?! טרם מצאתי תירוץ לקושיה זו'…

(חלק מראיון נרחב לגיליון השחה פרטית אדר תשפ"ד)