הגה"צ ר' נטע ציינווירט זצ"ל מירושלים, כל חייו חי במבט ובתחושה שהכול טוב, אנחנו מוקפים טובות.
ידוע ששנה אחת בפורים הוא עלה על השולחן והכריז, 'רבותי, אנחנו פותחים קבוצה חדשה'.
שאלו אותו, 'ר' נטע, מה השם של הקבוצה הזאת?'
חבורת 'ס'איז גוט' (חבורת 'הכל טוב').
כלומר, חבורה של אנשים שכל היום יאמרו שהכל הולך טוב ומצויין.
'ומה יעשו בחבורה הזאת?'
'שום דבר, רק כל הזמן נחדיר לעצמנו שטוב לנו, טוב לנו, ואם נראה את אחד מבני החבורה עם האף למטה אז כולנו נצעק עליו שטוב לו, טוב לו'.
וזה תפס תאוצה. הוא והגה"צ ר' חיים ברים החזיקו חבורה 'ס'איז גוט', הכל טוב.
שנה אחרת בפורים כשר' נטע היה שוב כטוב לב המלך ביין, עלה על השולחן ואמר, 'רבותיי, לפעמים יש נפילות, ועכשיו הריני מוסר מודעה היום על השנה הבאה, אם יש מתישהו שאני חושב על משהו שהוא לא טוב, אני מכריז עכשיו שהוא טוב'.
ליהודים היתה אורה
וזה בגדר הקדמה לסיפור מדהים ששמעתי עליו. לר' נטע נפטרה בת ל"ע, והוא ישב שבעה עליה. למחרת מהשבעה בדרכו לבית המדרש – הבחין יהודי אחד על פניו מעין מרה שחורה. אפשר להבין, יום אחרי שקמים משבעה, זה לא קל.
אבל אותו אברך חשב לעצמו, זה לא מתאים לר' נטע, שר' נטע ציינוירט יסתובב עם פרצוף של מרה שחורה? זה לא ר' נטע. כשר' נטע מתקרב לבית המדרש הוא רואה שהוא ממש טרוד, וממש ניכר היה המרה שחורה. לפתע חיוך רחב התפשט על פרצופו והוא נכנס לבית המדרש.
הוא היה חייב לשאול אותו על אתר מה קרה שהתהפך הגלגל. הוא ניגש לר' נטע, 'בוקר טוב, ראיתי לפני התפילה שהרב היה מהורהר, אפשר לדעת על מה זה היה?'
השיב ר' נטע, 'בוודאי, כשאני נכנס להתפלל שחרית אני בדרך כלל חושב על מה אני הולך להתפלל ומנסה להתבונן באחד העניינים מהתפילה. והיום חשבתי על יוצר אור ובורא חושך, שעוד מעט נודה לה' על האור שנתן לנו. ואני מתבונן שהנני הולך להודות לה' על האור, אז מה זה אור? דמיינתי את עצמי הולך ברחוב שכולו חושך, נחשוב לעצמנו שכל העולם כולו חושך, קמים בשבע בבוקר – חושך, וכן בשעה שמונה ותשע, וכן הלאה. יש אולי מנורות אבל תמיד המצב הוא חושך. ולא יום אלא חודשים ושנים, עשרות שנים, הכל חושך, חושך חושך.
התבוננתי בזה, ואז חשבתי שאחרי כל השנים שחיים בחושך, פתאום יגיע בן אדם בשר ודם וימציא סוג מנורה שמאירה על השמים, משהו חזק מאוד שיכול להאיר את השמים לכמה שעות ביום, שבע שמונה שעות עד שהאור לאט נכבה. כמה היינו מודים לאותו אדם, החכם שהצליח לתת לנו אור ביום? כמה מתנות היינו שופכים עליו? ברוך אתה ה' יוצר המאורות, את זה הקב"ה עשה לנו'.
והמשיך להגיד, 'התבוננתי איך העולם היה נראה אם הכל שחור, כמעט נכנסתי למרה שחורה ולא יכולתי להיכנס לבית המדרש, ממש איך העולם נראה ככה'.
על כך חשב ר' נטע ציינוירט בבוקר זה. איך העולם היה נראה אם היה כולו חושך ואז פתאום ה' הביא את המתנה של אור.
ואם כבר הזכרנו את ר' נטע, הוא אמר בשם אביו שאמר כך, וזה ממש לא פשוט, סיפורים כאלה קורים עד היום הזה. מישהו מחתן ילד, ואחרי החופה מנהל הקייטרינג מגיע אליו ומתנצל שהבשר שהכינו בשביל החתונה נשרף. מה עושה המחותן? מתחיל לשפוך עליו צעקות, 'מה עשית לי? איזה ביזיונות!!! מה אני אמור לעשות עכשיו? הולכים לבוא אורחים והכל שרוף'…
אמר אביו של ר' נטע, כמה חסדים עשה הקב"ה עם אותו אחד עד שיצליח להתעצבן על הבשר. דבר ראשון הוא היה צריך להיות בריא כל השנים ויזכה ללמוד טוב בישיבה ולמצוא שידוך טוב. וב"ה מצא שידוך טוב ולא רק התחתן אלא השידוך החזיק והוא זכה לילדים, והילדים בריאים גם הם. והילדים גדלו, ולמדו טוב, הכל טוב, ועכשיו הוא צריך שידוכים לילדים, והנה מצאו שידוך וקבעו זמן לחתונה והיה לו כסף לשלם ושכר אולם ואוכל. ב"ה יש לו חברים שהולכים להגיע לחתונה, ובגלל שהקב"ה עשה איתו כל כך הרבה חסדים – הו, עכשיו הוא יכול להתרגז על המנהל קייטרינג על זה שנשרף לו הבשר.
אתה לא קולט! אתה רק כועס מרוב ריבוי החסדים שה' עשה איתך עד כה. עלינו להתבונן בחסדים שה' עושה עמנו, וכך נהיה שמחים תמיד.
(מתוך גיליון 'אסדר לסעודתא')