סיפר המשפיע הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א:
הרב מפוניבז' זי"ע היה מספר שאחד מהדברים שהחדירו בקרבו הפייער (אש קודש) של שמחת אהבת התורה, ונתן לו הכוחות למסור נפשו גופו ומאודו על הרבצת תורה בכלל ישראל, היה עובדא שהיה אצלו בילדותו. שבימיהם ובמקומם לא היו הספרים מצויים, וכמעט לאף אחד לא היה ש"ס שלם משלו, ואף לרב העיר לא היה ש"ס שלם משלו, אלא בכל פעם שלמדו מסכתא מסויימת היו שואלים גמרא ממי שהיה לו גמרא זו, וכך היו לומדים כל מסכתות הש"ס.
פעם אחת חשבו אביו ואמו מה יכולים הם להביא משלוח מנות חשוב לרב העיר שמסור בכל ליבו ונפשו לכל עניני העיר, עד שעלה במחשבתם לקנות עבור הרב גמרא בבא בתרא, ואת המתנה העצומה יצרפו למשלוח מנות כאות הכרת הטוב להרב על כל פעולותיו הכבירות, ואכן אביו ואמו השתדלו הרבה ברוב שמחת ואהבת התורה להשיג גמרא בבא בתרא, עד שאחר יגיעה מרובה הגיע לידם גמרא קדושה בבא בתרא.
ובהגיע היום טוב הקדוש של פורים שלחו את המשלוח מנות עמו ועם אחיו, כאשר אחד אחז את המשלוח מנות ואחד אחז את ההייליגע בבא בתרא (הגמרא הקדושה בבא בתרא), עד שהגיעו לבית הרב והכניסו את המתנה החשובה לפני הרב.
ובראות הרב את המתנה החשובה שהביאו לפניו הקיפה אותו התרגשות ושמחה עצומה, עד שהתחיל לרקוד ריקוד נלהב יחד עם הילדים למשך עשרים דקות תמימות ברוב שמחת התורה שזכה לקבל הייליגע בבא בתרא למתנה.
ויהי כאשר סיימו את הריקוד הנלהב, פנה הרב לרבנית ואמר לה – הן כל בני העיר הביאו משלוח מנות, ובכן אולי אף את מסכימה ליתן לי משלוח מנות והוא שיתחילו היום את סעודת הפורים בשעה מאוחרת בכדי שאוכל כבר עכשיו להתיישב ללמוד עם הגמרא בבא בתרא, ומובן שהרבנית הסכימה מיד לכך, וכאשר קיבל הרב הסכמתה שוב התחיל לרקוד ריקוד חזק מאד יחד עם הילדים על שיזכה כבר עתה ללמוד בתוך הגמרא הקדושה בבא בתרא שלו, ומיד התיישב ללמוד בשמחה עצומה את מסכת בבא בתרא.
וסיים הרב מפוניבז' זי"ע לומר – זאת השמחת תורה העצומה שראיתי בילדותי אצל רב העיר בשעה שקיבל ההייליגע גמרא בבא בתרא, יחד עם שמחת התורה של אבי ואמי בשליחת ההייליגע בבא בתרא, בצירוף השמחת התורה של הרבנית שהסכימה בשמחה לדחות את סעודת הפורים, הם הם שהחדירו בקרבי האש לתורה הקדושה למסור נפשי גופי ומאודי עבור הרבצת תורה.
ואף בשנות זקנותו כאשר החולשה גוברת עליו מאד מכל מקום כשנזכר מעובדא זו מקבל כוחות להמשיך במסירות נפשו על הרבצת התורה.
* * *
לעומת זאת הוי עובדא אצל אחד מגדולי הדור זי"ע, שלפני כשבעים שנה הקיפוהו טרדות של מצוה שונות, ועל כן נסע למקום מנוחה שיוכל ללמוד שם כח"י שעות במעת לעת ולמד שם יומם ולילה בהתמדה עצומה, כאשר קם בשעה שתיים בלילה והתחיל בסדריו עם קול תורה נפלא.
לילה אחת דפק בעל המקום על דלת חדרו ואמר לו שמבקש הוא מחילה על שמפריעהו באמצע לימודו, אמנם תלמיד חכם אחר מתאכסן בחדר שלידו ובני ביתו טוענים שהקול תורה שלו מפריע לה לישון, ועל כן מבקש הוא אם יכול להנמיך את קולו, וכמובן מיד הנמיך את קולו ללמוד באופן שלא יפריע לאף אחד לישון.
אחר בערך חמישים שנה הציעו שידוך לאחד מנכדי אותו גברא רבה עם נכדת התלמיד חכם האחר, אך כאשר שאלו את הגברא רבה על השידוך השיב שאין כדאי לגמור שידוך זה, כי אם לפני כחמישים שנה הפריע לזקנתו קול תורה סימן הוא שאין לה שלימות שמחת התורה ומי יודע כמה זה השפיע על כל דורותיה, וממילא אין כדאי לגמור השידוך עמם.
* * *
לעומת זאת בדידי הוי עובדא, שבימי בחרותי בישיבה היינו קמים חבורה של בחורים בערך בשעה שלוש ללמוד כמה שעות פארטאגס (באשמורת הבוקר) קודם שחרית, ובהיות שהיכל הישיבה קר וחשוך היה על כן ירדנו להיכל הכולל שהיה מואר ומחומם אף בשעות הלילה, ולמדנו עם קול תורה ונעימה.
אמנם כעבור כמה שנים נודע לנו, שדירתו של ראש הישיבה הג"ר מרדכי שולמן זי"ע [נכד הסבא מסלבודקה] היתה באותו קומה של היכל הכולל. ובהיות שהיה אז לעת זקנותו סמוך להסתלקותו [כי אני שאבלחט"א הגעתי לישיבה בשנת תשל"ט והוא נפטר בשנת תשמ"א] היה קשה לו מאד להירדם, וכאשר כבר נרדם הגענו אנחנו ולמדנו בקול תורה ובנעימה [מחסרון ידיעה שראש הישיבה יכול לשמוע הקול תורה שלנו] עד שהתעורר משנתו.
ומקורביו ביקשו להודיע לנו שנחפש מקום אחר ללימודינו, אך הוא לא הרשה להם בשום אופן, באמרו שהקול תורה ערב כל כך לאזניו הרבה יותר ממנוחה וממילא תענוג הוא לו להתעורר משנתו לשמוע קול התורה.
(מתוך גיליון 'אסדר לסעודתא')