למה כשהיינו ילדים, היינו שמחים כשפורים התקרב, והיום לא?

פיליטון // יוחנן וסרמן

"תגיד לי, למה כשהיינו ילדים, היינו שרים "פורים בא ואתו שמחה רבה", והתכוונו לכל מילה. באמת שמחנו כשפורים התקרב, רצינו בבואו וברגע שיצא פורים, חיכינו בכיליון עיניים לפורים של השנה הבאה.

"ואילו עכשיו, הרי אני כבן ארבעים שנה (הוא בן 50…) וכשפורים מתקרב אני אומר "פורים בא ואתו טרחה רבה". אין לי כח לזה. לא נעים לומר, אבל כשפורים מתקרב אני מרגיש שמפלס החרדה מתחיל לטפס במעלה גרוני, ועומד לחנוק אותי חלילה…".

• "מה עשית בפורים כשהיית ילד או בחור?", שאלתי אותו בחזרה.

"מזתומרת? הייתי מתחפש, מחלק משלוחי מנות, שומע את קריאת המגילה בעניין רב, ולאחר מכן סועד את סעודת הפורים יחד עם המשפחה, היה ממש נחמד!!!".

• למה התחפשת אם מותר לשאול?

"לא למשהו מוגדר. פעם לבשתי גרב של אמא שלי על הראש וזה שינה את צורת הפנים שלי, פעם הלכתי עם פיג'מה ובקבוק יין והייתי מחופש לשיכור בפיג'מה. בכלל, יום לפני פורים אמא היתה מורידה את הקופסה עם פריטי התחפושות, הייתי בוחר לי משם איזה כובע מצחיק וחולצה פורימית, לובש את זה וזהו".

• ואיך נראו משלוחי המנות שלכם???

"היינו לוקחים סלסלה או צלחת, מכניסים פרוסות עוגה שאמא שלי אפתה, מוסיפים כמה וופלים מתוך חבילה גדולה שפתחנו, בקבוק יין שעלה שבעה שקלים, עוטפים בצלופן וקושרים עם סרט. האמת שבכלל, היינו מקבלים משלוח מנות משכן ושולחים אותו למלמד, ולאחר מכן מחבר של אבא, והיינו נותנים לשכן וכך היינו מערבבים משלוחי מנות מפה לשם ומשם לפה, ועל הדרך נשאר לנו המון ממתקים בבית…".

• ואת מי הייתם מבקרים בפורים?

"מבקרים? אף אחד! פשוט, הולכים לבית הכנסת שומעים מגילה, אבא היה נשאר ללמוד שעתיים שלוש אחרי התפילה, ואנחנו בבית היינו מתעסקים עם משלוחי המנות, לאחר מכן הוא היה חוזר נטלנו ידיים לסעודת פורים עד דלא ידע…".

• זה באמת נשמע כמו פורים שמח במיוחד… ואיך נראה אצלכם הפורים היום, כשאתה כבר נשוי ויש לך ילדים נשואים וגם ילדים קטנים בבית בלי עין הרע…

"אוי , אל תתחיל עם זה".

• למה?

"כי זה נורא קשה. תבין, שבועיים לפני פורים יוצאים לקנות ציוד למשלוחי מנות. עבודה של כמה שעות להתאים את הצבע של בקבוק המשקה לחבילת המאפה, ולחשב כמה בדיוק אנחנו צריכים, ולאחר מכן למצוא שקית מתאימה שתהיה מספיק חגיגית ובצבעים המתאים, ואז עורמים הכל בבית בערמות, ומכינים את זה בקפידה, כדי שיהיה מרשים ומכובד.

"במקביל אשתי עובדת קשה להשלים את התחפושות של הילדים. היא תופרת ומסדרת ואני רץ להשיג אביזרים. פעם אני יוצא למשתלה כדי לקנות דליים בשביל שואב המים, ופעם לטמבור כדי למצוא ברגים למנוף של הבנאי, אני הולך לנגרייה כדי שיכינו לו קופסה מיוחדת לילדה, וצריך לאתר קרטון בגודל המתאים בשביל זאת שמתחפשת למלצרית. אל תשאל כמה אביזרים צריכים להכין, זה קשה מאוד.

"ואז, מגיע פורים, והילדים מתעצבנים מכל הדברים האלו שמעמיסים עליהם, ואמא שלהם מתעצבנת שהם לא מלבישים את התחפושת שהיא עבדה כל כך קשה להכין, ואז אנחנו הולכים לתחנת האוטובוס וצריכים לנסוע לבקר את ההורים שלי ולאחר מכן את ההורים שלה, והכבישים פקוקים והנהגים עצבנים, והאוטובוסים לא מגיעים, ובסוף אני בקושי מספיק ליטול ידיים ולאכול משהו, ומתברר שיורוביץ שלחו משלוח מנות ושכחנו להכין להם וזה גורם לעוגמת נפש גדולה בבית, כי צריכים לאלתר משהו והצבעים לא מתאימים בין השקית לבין הבקבוק, זה נורא! אני לא יכול לנשום כשפורים מתקרב, וברגע שהוא יוצא, אני נושם לרווחה ומקווה שהשנה ההבאה תהיה מעוברת, כדי שיהיו לי 13 חודשי הפסקה בין פורים זה לפורים הבא עלינו לטובה (?)".

• תזכיר לי, פניתי לחברי, מה שאלת אותי כשהתחלנו את השיחה???

"שאלתי למה כשהיינו ילדים, היינו שמחים כשפורים התקרב, והיום לא".

• נו… למה באמת???