כתב השו"ע חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
וכתב הרמ"א וי"א שאין צריך להשתכר כ"כ, אלא ישתה יותר מלימודו ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי.
וכתב ע"ז המשנ"ב 'וכן ראוי לעשות'.
והרמ"א מסיים ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים.
הביאור הלכה מביא מהמאירי שכתב שחייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר, ומ"מ אין אנו מצווים להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטווינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך והודאה על הנסים שעשה לנו.
עוד מביא הביה"ל את דברי החיי אדם שכיון שכל הנס היה ע"י יין, לכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו כדי לזכור הנס הגדול, ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות, בנט"י וברכה וברכת המזון, או שלא יתפלל מנחה או מעריב, או שינהג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמים.
מצוה מן המובחר להשתכר מיין כיון שבו נעשה הנס
בספר מקראי קודש כתב שמשמע מדברי רש"י, הרמב"ם והרוקח שצריך לשתות דווקא יין, והטעם הוא שהנס נעשה ע"י יין (וכמבואר בביה"ל). וסיים דבריו שהעולם לא נזהרים בזה ומשתכרים ביי"ש ובירה וכדומה.
דעת הגרי"י קניבסקי שאפשר להשתכר גם ביי"ש וכדו', אלא שצריך לשתות קצת יין משום קיום מצות משתה שהוא ביין.
דעת הגר"נ קרליץ שוודאי מצוה מן המובחר להשתכר מיין כיון שבו נעשה הנס, אלא שיוצאים יד"ח גם כשמשתכרים בשאר משקים המשכרים, (וכעין שמצינו בנרות חנוכה, שמצוה מן המובחר בשמן זית שבו נעשה הנס, אבל המצוה מתקיימת גם בשאר שמנים או נרות).
ודעת הגרי"ש אלישיב שאף שהמנהג הוא להשתכר ביין, מ"מ מי שקשה לו לשתות יין יכול לקיים את הדין של חייב איניש ע"י שתיית שאר משקים המשכרים.
ולגבי מיץ ענבים, כתב בשו"ת שבט הלוי שלא מקיימים בזה את המצוה, כי אינו משמח כיין שכתוב בו "ויין ישמח לבב אנוש".
'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'
פירושים רבים נאמרו בכוונת 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי', ונביא מקצת מהם:
המשנ"ב כותב שארור המן זה מפלה ראשונה, שניטל נקמה רבה ממנו, ועוד טובה יתרה מזה גדולת מרדכי, שברכו הקב"ה שעלה למעלה ראש, והנה קודם שנשתכר נתן בודאי תודה להי"ת על שתי הטובות, ועל כן אמרו חז"ל שלא יפסיק מליתן שבח על זה בשמחה, עד שיבוא לידי כך שלא יבחין עוד מה בין טובה זו לזו.
השער הציון מביא מהמג"א שארור המן בגימטריא תק"ב כמו ברוך מרדכי, ומשנשתכר עד שלא ידע לחשב הגימטריא פטור מלהשתכר עוד.
הרמ"א בדרכי משה כותב בשם ספר המנהגים שהיה פיוט אחד שהיו עונים על בית אחד ארור המן, ועל בית א' ברוך מרדכי, וצריך צילותא שלא יטעה לפעמים.
הב"ח מביא שבספר 'צידה לדרך' פירש שישתכר עד שלפעמים יטעה לומר להפך – ברוך מרדכי ארור המן. (עיי"ש)