מאת: הרב א.שור
הבה נתבונן במהותו של יום ובכוח לפעול ישעות בכל מיני עניינים. הרי בכל חג יש מצוות. מצוות שונות. בסוכות אנו מוקפים במצוות הישיבה בסוכה, נטילת לולב, הנענועים, השמחה ברגלים. בפסח אנו נזהרים מחמץ עד לאחת. אוכלים מצות ומחדירים אמונה, וכן הלאה.
אלו המעשים שאנו עושים ביום טוב, אך יש את מהות והגדרת היום טוב שהוא חורג מפעולות המצוה גרידא! מהות יו"ט פסח הוא הגדרת הבן חורין, וכל המצוות הפסח סביבו. מהות היו"ט סוכות הוא חג האסיף וזמן שמחתינו.
וכעת, כשאנו עומדים בעיצומם של ימי הפורים – מהו ההגדרה של חג זה? – אין ספק. אכן הרבה מצוות לנו ביום זה. [והשנה לבני קרתא דשופריא – לרגל פורים המשולש בעיה"ק ירושלים – מתפרס להם מצוות אלו על מרווח זמן יותר גדול] אך ההגדרה והכותרת של פורים הוא 'משתה ושמחה' – זהו מהותו של יום, וכך קבעו חז"ל לציינו לרגל הנס שקרה לנו בימים מור והדס!
אם כן זה הזמן לחגור אזורינו ולהתבונן, ולידע ולהודיע לנו ולנפשותינו – שאכן הרבה עניינים ישנם בפורים, ובוודאי כל אחד צריך לעשות בהידור הכי גדול. אך ההידור היותר גדול הוא בתוספת שמחה ככל האפשר – ושמחה זו היא המביאה לנו את כל הישועות!
אכל ושתה והתבסם ביין, ולא ראו כלל שעמד בתפילה
וכך היה דורש הרה"ק בעל 'חובת התלמידים' מפיסצנא הי"ד זיע"א ביום הפורים בשנות הזעם בגטו וורשה בעת היותם בצר ומצוק: פורים הוא כ'יום כיפורים', כפי שביום הקדוש לא יעלה על דעת אדם מישראל לטעום קמעא אף שהתענית קשה עליו מאוד, כך גם בפורים יש לשמוח כי כך הוא רצון הבורא וזה תענוג להקב"ה, אף שהדבר קשה מאוד עלינו!
סיפור נפלא וקדמון מובא בספר 'דברי שמואל' (סלונים) בשם בעל ה'סמיכות חכמים' (וי"א בשם רבי אלעזר רוקח בעל ה'מעשה רוקח') על מדינה אחת שנקלעה לצרה מסוימת, והמלך שיגר את שלוחיו לצדיק שהתגורר במדינה לבקש שיעתיר בעדו להסיר את הצרה והמצוקה מהם. היה זה בתקופת פורים, ומיד לאחר הפורים הסתלקה הצרה והמלכות נושעה לגמרי.
לאחר מכן שלח המלך לשאול את פי הצדיק באמרו כי בוודאי אין לו ספק שהישועה היא בזכותו, אך רוצה הוא להבין כיצד יתכן שביום הפורים ערך הצדיק סעודה גדולה כיד המלך, אכל ושתה והתבסם ביין, ולא ראו כלל שעמד בתפילה ובתחנונים לפני הבורא שיבטל את הגזירה?!
השיב לו הצדיק כי הישועה באה על ידי שעושים את רצון הבורא, וביום הפורים רצון הבורא הוא שישמחו באכילה ובשתיה, ולכן פועלים ישועה על ידי שמחה זו!
יש נוסחת פלא להשגה בתורה
והשמחה הזו היא המביאה לנו את כל ההשפעות למשך כל ימי השנה ברוחניות ובגשמיות. יודעני באברך מופלג שליט"א היושב באחת מערי הפרזות בדרום הארץ, אשר ניסה כל השנים להתחבר ל'שמחה של פורים', ולא הצליח. באשר היה חושב לעצמו. 'הן פורים יום גדול הוא מאד. הרי בספרים מאריכים בגודל יקר היום הזה. א"כ מה לי לשתות מהיין יותר מהרגלי ולהתבשם בתוצרת הגפן, ארחיק לי נדוד לבית מדרש מרוחק, אשקיע עצמי בתורה ובתפילה, ואצא ידי חובתי בזה. מה לי ולשמחה זו?'
ובאמת היה האברך הזה מבקש אמת. ושנים הרבה היו מחשבות אלו רודפות אחריו, כרדוף השיכורים המבושמים אחר המשקאות המשכרים. שנה אחת החליט להעלות תמיהה זו בפני אחד מגדולי צדיקי הדור המשפיע טללי תחיה וחסידות לאלפים. הצדיק האזין לתמיהתו זו, לא גער בו, אך המחיש לו את גודל הענין בתארו לו את הסצנה הבאה: "הן כולנו שואפי תורה ויראה אנו, השורש המשותף לכולנו הוא הרצון להתקרב אל הבורא יתברך ולקיים את מצוותיו ותורתו".
"עתה תאר לך", אמר לו הצדיק. "שיש נוסחת פלא להשגה בתורה, בהתמדתה ובחשקה על ידי פרישה למדבר ג' ימים בשנה, ואחרי הפרישה הלזו – כל שערי החכמה יהיו פתוחים בפני מי שעשה עצה נפלאה זו, ורק בהתמדת התורה וחשקה ישגה כל הימים. הימצא מי מזרע בית ישראל אשר לא יחשק בשיקוי פלאים זה? היהיה מי שלא ישקיע כל כוחותיו בזה?
בוודאי לא יהיה מי שיזלזל בתרופת פלא זו, ומי שיזלזל בו ויאמר 'מה לך נטפל אלי, למה לי כל המסע הזה?' הרי לשוטה ייחשב. הרי יש לך כוחות פלא לעלות במעלות התורה כפליים ככה, הרבה מאד!"
"כן הוא בימי הפורים", סיים הצדיק המשפיע. "אכן. נדמה לעומד מן הצד שהעוסק בימים אלו בשמחת החג – שמחה אשר חכמינו ז"ל קבעו את גדריה והלכותיה – הנו כביכול בטל מן התורה? אך לא כך הם פני הדברים. ההיפך הוא הנכון. העוסק במצות חז"ל להרבות בשמחה ביום הזה הוא זה הדבק בתורה ובנותנה. שכן יום הפורים גדול הוא ונשגב עד למאוד. שככל שנרבה בו בשמחת היום – כן נזכה במשך כל השנה כולה להתמדה בתורה עד למאוד! אף נזכה במשך כל השנה כולה להשגות בתורה! אף נזכה להתמדתה ושמחתה! זהו שיקוי פלאים! חבל להפסידה!"
העוסק בשמחה ביום זה – אינו רק מרוויח את עצם קיום ציווי חז"ל, כי אם משקיע הוא לכל השנה כולה! שכן משמחה זו יושפע לו – שפע של תורה וקדושה לכל בתורה במשך כל ימי השנה כולה!
לחיים – ברידע'ר!
ליהודים היתה אורה – זו תורה בשמחה!