הדרך לדבר "עם היהודים" והדרך לדבר "על היהודים" היא שונה!

ויפן וירד משה מן ההר (לב טו)

מסופר שבשעה שר' נפתלי מראפשיץ זצוק"ל היה מספר אודות מנהיגי עם ישראל היה אומר:

בשעה שמשה רבינו היה עומד לפני ה' יתברך אחרי מעשה עגל היה מסנגר על עם ישראל ומחפש רק ללמד זכות עליהם כשם שכתוב "ויחל משה ויאמר למה ה' יחרה בעמך".

מאידך בהמשך הפסוקים נאמר "ויפן וירד משה מן ההר" היה מדבר בלשון קשה ולא פסק מלנזוף ולתת דברי מוסר ואפילו לא מצא מילה אחת טובה לדבר אליהם.

גם כשאהרן ניסה לרככו היה ממשיך ב"טענותיו" כלפי כלל ישראל והיה מדבר דברים כדורבנות, ומראה להם רק את חסרונותיהם ועוולותיהם ולא מצא במה לסנגר עליהם.

את הדרך הזאת הראה לנו משה רבינו לכל המנהיגים בכל הדור:

שהדרך לדבר "עם היהודים" והדרך לדבר "על היהודים" היא שונה!

כשמדברים לעם ישראל צריך לדבר בלשון קשה ולתת 'מוסר' וללמדם בחוזק את דרך ה' בלי להקשיב לתירוצים וטענות.

אבל כשמדברים אודות היהודים זו דרך שונה, צריך להסתכל עליהם בעיניים אחרות לסנגר עליהם ולדבר עליהם רק טוב.

(גליון ברכה אין שטוב מס' 1761)

 

וביום פקדי ופקדתי (לב לד)

הרה"ק ר' חנוך העניך מאלכסנדר זצוק"ל היה מסנגר על עם ישראל ע"י פסוק זה והיה מסביר את הפסוק כך:

'וביום פקדתי', כשה' צריך ח"ו להעניש את עם ישראל על עוונותיהם, "ופקדתי עליהם חטאם", הוא מזכיר את חטא העגל ואומר אם על חטא חמור של חטא העגל מחלתי לעם ישראל ואמרתי "סלחתי כדבריך", אם כך כמובן על שאר חטאים אמחל להם, שאין יותר חמור מחטא העגל.

(גליון ברכה אין שטוב מס' 1761)

 

וראיתי את אחורי ואת פני לא יראו (ל"ג כ"ג)

ה"חתם סופר" פירש פסוק זה, "וראיתי את אחורי" אצל הקב"ה רואים ומבינים דברים שקורה על האדם, הכל מאוחר יותר. אבל בשעת מעשה "ופני לא יראו" יש הסתר, אנחנו לא רואים ומבינים את דרכי ה' למה זה נעשה כך וזה כך. נפלאים דרכי ה'.

(תורת משה)

 

וראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ( ל"ב ט')

מובא במדרש: שלוש עזי פנים יש בעולם, אחד מהם הוא עם ישראל!!

ממשיך המדרש: "אתה סבור שהוא לגנאי, ואינו אלא לשבחן. א"ר אבין עד עכשיו קורין את ישראל בחוצה לארץ האומה של קשה עורף".

אמר על זה האיזביצער זצוק"ל שזהו כוונת הפסוק לשבח, "ראיתי את העם הזה" מלשון חביבות, (מלשון חז"ל רואה אני את דברי אדמון – חביבין עלי דברי אדמון), "והנה עם קשה עורף" יש לעם  את המעלה שהוא קשה עורף, אחרת אם היה חסר להם ממדה זו מי יודע אם היה ביכולתם לשרוד את הגלות המרה עד הגאולה.

(גליון ברכה אין שטוב מס' 1949)

 

לחשוב מחשבות ( ל"א ד')

בצלצל ידע את מחשבותיו של כל מנדב, ולפי נקיון המחשבה היה קובע את מקומה ואת יעודה של כל נדבה, החל מהמרעה בשביל הבקר לעגלות ועד לקדשי הקדשים. נדבה שהיתה נקיה משמץ של פניה, שאיפת כבוד, גאוה, או מחשבה זרה אחרת היה מנצלה בשביל הכלים היותר מקודשים של המשכן, וכך היתה כל נדבה מנוצלת בהתאם למחשבת הנותן בשעת הנתינה.

(שיחות צדיקים – מעינה של תורה)