ידוע ומפורסם שרבינו הוא מיראי ההוראה הגדולים, ותכונה זו ירש מאביו הגדול זיע"א, ועל כן תמיד כתב בהקדמות לספריו או במכתבים לאחרים שלא לסמוך ע"ז למעשה, ובדרך כלל במשך השנים כשהיו באים לשאלו בהלכה למעשה, אם היה זה דין המפורש במ"ב היה פותח ומראה לשואל, ואם לא היה מצדד לכאן ולכאן [ובחיי אביו סבר רבינו שאסור לו להורות כי אביו שהוא רבו גר כאן, והוי מורה הלכה בפני רבו]. ולכן את כל ספריו הגיה ב' פעמים, אבל את ה"שונה הלכות" הגיה שלש פעמים, ואמר רבינו שכיון שזה הלכה למעשה הוא חושש מאד לטעויות, ומטעם זה זהו הספר היחיד שחיבר עם חברותא (הגה"צ רא"צ טורצין זצ"ל וחלק עם חתנו הגה"צ ר"צ גרינהוז שליט"א) כי חשש שמא יטעה ולא יחשבן נכון, וגם נתן לכמה ת"ח גדולים שיעברו ע"ז קודם שהדפיס, והזכירם בהקדמה, וביניהם מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל וכן הגרש"ב ולדנברג זצ"ל [וכשהיה רבינו מזדמן לירושלים היה נכנס אליו לכולל ללבן הענינים, ועי' בספר "בינת שמחה" הרבה מכתבים מרבינו אליו בענינים אלו]. ובאמת השקיע רבינו רבות בספר זה, ובמדה מסוימת יותר משאר ספריו, כדי לברר כל דין ובאיזה נוסח מדויק לכתוב את ההלכה, ובפרט מה שהביא מספרי החזו"א, וניכר ממכתביו להגרי"א זילבר זצ"ל מעמח"ס "בירור הלכה" שנכתבו עם כל החריפות, ולא במהרה הסכים לשנות תיבה מסוימת וכיו"ב, ע"ש.
ופעם שאלו לרבינו שבהקדמה לספרו "שונה הלכות" מודה לכמה אנשים שעברו על הספר, ובתוכם מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל, ומדוע נתן דוקא לו לעבור על הספר, רבינו חשב רגע והשיב: "אני ביקשתי מכמה ת"ח גדולים שיעברו על הספר, ר' אהרן לייב הסכים לעבור על הלכות שבת, על עצמי לבד לא יכולתי לסמוך אבל הוא ת"ח גדול ואפשר לסמוך עליו. ואחרי שעוד ת"ח עברו על הספר יכולתי להוציאו לאור".
ודוקא לספר "דרך אמונה" התייחס רבינו פחות כספר הלכה מובהק, ופעם אמר אחד לרבינו: זכה ספר "דרך אמונה" שכל העולם מסתכל בו וכולם לומדים בו, ואמר לו רבינו בענותנותו "זה שום דבר אלא רק ליקוט בעלמא", ופעם אחרת אמר "מסתכלים בזה כי יש שם הרבה מראי מקומות על כל ענין וענין", כלומר רבינו יותר מתייחס לזה כספר ליקוט ופלפול, ולא כ"שונה הלכות" שצריך שיקול דעת גדול איזו שיטה להביא ואיך לכתוב וכו' (רמש"ג)
עבור מי נכתב ה"שונה הלכות"
פעם סיפר רבינו: "מעיקרא לפני למעלה מעשרים שנים כשכתבתי את ה"שונה הלכות" לא חשבתי להדפיסו כלל, כי כתבתי זאת לעצמי לדעת איך להתנהג, ולבסוף סברתי שכן כדאי להדפיסו לתועלת הרבים (רמש"ג).
ופעם אחרת שמעתי מרבינו שאמר שבתחלה כתב את ספרו "שונה הלכות" לתועלת ילדיו, ועל הדרך נהנים עוד יהודים.
ענותנותו של רבינו
סיפר הגאון ר' חיים ישראל שפירא שליט"א: בתקופה שחיבר רבינו את ה"שונה הלכות", כשסיים לערוך הלכות מורכבות היה ניגש מידי פעם לאבי הגאון הגדול ר' יהודה שפירא זצ"ל, ומראה לו את מה שכתב, ושואל בהכנעה "האם כתבתי טוב? האם הדברים מדויקים?", ולא נתקררה דעתו עד שקיבל את הסכמתו לדברים.
"אסיא במגן מגן שויא"
סיפר הר"א טיגר שרבינו פעם ביקשו שיגיה את ספרו "שונה הלכות", ושאלו כמה שכר מגיע לו עבור עבודתו, והוא סירב לקחת ואמר בתמיהה וכי אני אקח כסף מרבינו, אמר לו רבינו הרי "אסיא במגן מגן שויא" וישלם לו לפי המחיר בשוק, עוד אמר לו שכיון שזה ספר הלכה צריך לעבור על זה ד' פעמים.
כתיבת מפתח למשנה ברורה
שמעתי שלהגאון ר' אלעזר צדוק טורצין זצ"ל היה משנה ברורה ללא מפתח, ואמר לרבינו שנצרך למפתח, רבינו נטל דף ומיד כתב לו מפתח שלם, וסיפר רא"צ שאח"כ בדק ולא היה חסר כלום.
שליטה מדהימה בכל אותיות התורה
ב"טעמא דקרא" פ' כי תצא הביא רבינו מהגר"א שהטעם שגט נקרא בשם זה, כיון שלא מצינו אותיות ג"ט סמוכים זה לזה בכל הפסוקים, והק' רבינו דגם ג"ק ז"ט ז"ץ ס"ץ לא מצינו סמוכים עי"ש. ובעידנא דחדוותא נשאל פעם רבינו איך יתכן לזכור כל אותיות התורה בדרגה נעלה ושליטה מדהימה כזו, וביטל זאת רבינו בענותנותו מכל וכל, ואמר "חישבתי למשל היכן יש בתנ"ך א"א, ואחר א"ב ואח"כ א"ג, וכן על זה הדרך, עד שעברתי על הכל" [ועי' קידושין ל' א' לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה וכו'].
(מתוך ספר "הספרים")