"אבי מורי ר' קלמן בוים זכה להסתופף בצילו של האילן הגדול רבי בונם מפשיסחא. רבינו החכם סלל לפני תלמידיו את הדרך אשר ילכו בה. דעו לכם שרבי בונם מפשיסחא הוא שיצק והטביע את המושג: 'קלוגע חסידות'. חסידות של פקחות. אספר לכם את שאירע עם אבי בתקופה שרבי יעקב דוד הצדיק מאמשינוב ישב על כס הרבנות בפשיסחא.
אבי היה סוחר בעורות. פעם נזדמנה לו בעיירה קינצק לקנות אצל נכרי אחד שהיה בורסקי, סחורה טובה שהיתה בחזקת מציאה גדולה, אך באותה העת לא היו לו מספיק מעות עבור הסחורה. דרך המסחר היה שעל הקונה לחתום על חוזה מכירה בו הוא מתחייב לשלם את הסכום שהשתוו ביניהם בתאריך שנקבע בין הצדדים. בינתיים היה הבורסקי מעבד את העורות כראוי ואת המעות היה מקבל עם גמר העיבוד. אבי לא ידע מה עליו לעשות. נכנס אל רבי יעקב דוד, רב העיירה, שטח לפניו את הענין ושאל בעצתו. ענה לו הרב שיחתום על שטר המכירה ולא ידאג מנין יקח את המעות. עשה אבי כמצות הרב והתחייב לסלק את המעות שהיו סכום הגון, בזמן הפרעון הנקוב בחוזה.
הנה עבר זמן ויום אחד לפני זמן הפירעון ניגש אבי אל הרב והזכיר לפניו שזמן הפירעון מתקרב ובידו אין פרוטה לפורטה. הקשיב הרב ושלח לקרוא לאחד מעשירי פשיסחא. אבי היסס ושאל: מתי אוכל להחזיר לו את החוב? אך הרב הרגיעו והבטיחו שהכל יבוא על מקומו בשלום. ניגש העשיר אל הרב, שמע את בקשתו והבטיח למלא את הדבר. אז לחש העשיר באוזני אבי: למחרת אהיה אי"ה בקינצק אצל אחד הסוחרים שחייב לי כסף, כסכום שאתה צריך, כשתהיה מחר שם, תיגש אליו ושם תפגוש אותי ותקבל את הסך הנחוץ.
למחרת היום נסע אבי לקינצק ולבו סמוך ובטוח כי העשיר יבוא לעזרתו. שכר אבי כמה עגלות והעמידן לפני בית הבורסקי, נכנס אל הבורסקי וביקש שישגיח על הפועלים שיעמיסו את העורות על העגלות כי הוא יוצא לשוק לסדר כמה עניינים. מיהר אבי ללכת אל הסוחר המדובר כי שם היה צריך לקבל את הכסף לשלם לבורסקי עבור העורות. כשהגיע אל הסוחר שאל אבי על אודות העשיר מפשיסחא שהבטיח להימצא במקום זה. אומר לו הסוחר: אמנם היה כאן העשיר מפשיסחא כדי לגבות ממני חוב אך כרגע לא היה לי לשלם והוא הלך לו מכאן.
ברגע זה מפסיק אבי את סיפורו ופונה ישר למולי: מה היית עושה בני, בשומעך דבר כזה? שם מעמיס הבורסקי את העורות ובידי אין אפילו פרוטה אחת?
כך שאלני אבי ברצונו ללמדני פרק באמונת חכמים. לא היה לי מה להשיב ושאלתי: מה עשית אתה? ילמדני אבי מורי. אז המשיך אבי: כדי לא ליפול ברוחי, נכנסתי לקרעטשמע (בית מרזח) הזמנתי כוס משקה יי"ש, הבערתי אש במקטרתי. הבטחתו של הרב נסכה בי ביטחון וביישוב הדעת חשבתי מה עלי לעשות כעת.
בינתיים נמשך השוק ולפתע פתאום התייקרו מאד העורות. לקינצק הגיע ברעש סוחר גדול של עורות שרצה בבת אחת לקנות את כל העורות שנמצאו אצל אותו בורסקי שאני קניתי והזמנתי אצלו את הסחורה. הבורסקי דחהו באומרו: היה אצלי סוחר מפשיסחא שהקדימך וקנה ממני את כל העורות. והיכן הוא הסוחר מפשיסחא? יצא העירה לסדר ענייניו ותיכף הוא חוזר, השיב הבורסקי. הלך הסוחר לחפש את אבי ומצאו בקרעטשמע שותה יי"ש ומעשן בנחת. משראה אבי את הסוחר הגדול נזכר שהוא מכירו. הוא שמח איתו ושאלו בתום: מה מעשיך עתה בקינצק? התאונן הסוחר באוזני אבי שהוא זקוק כעת למטען גדול של עורות בשביל צבא הקיסר ומכיוון ששמע שהסוחר מפשיסחא כבר קנה את כל העורות, לכן הוא מציע לפניו עסק והוא מוכן להוסיף סכום ניכר על הסכום שצריך אבי לשלם ולקנות את העורות.
מה היית אתה עושה בני עם הצעה נאה כזו בשעה שאין לך אף פרוטה בכיסך, חקר אותי אבי. עניתי: הייתי מודה לה' על ההצלה העומדת לפני וגומר את העסק. אך אני נהגתי אחרת, תפס אבי בחולשתי והמשיך בשלו, כשראיתי את הישועה הקרובה לבא, לא איבדתי את עשתונותי. בכח האמונה בהבטחתו של הרב, דחיתי את הסוחר הגדול ולא הסכמתי למחיר שהציע לי. אמנם ידעתי שאני מסכן את עצמי והסוחר הגדול יכול לחזור כלעומת שבא ולחפש סחורה במקום אחר. אך החזקתי באמונת חכמים ובטחתי שלא יארע לי כל רע. הסוחר הגדול לא נכנע מיד, הוא הלך לו אך חזר לאחר זמן קצר והעלה את המחיר. אני עמדתי הלאה בדיבורי ולא הסכמתי לדבריו. בסוף הוא שילם לי עבור מחצית הסחורה, את הסכום שעלתה לי הסחורה כולה. אז חזרתי לפשיסחא עם המחצית השניה מבלי שהוצרכתי להשקיע בעסק אף פרוטה אחת. כל זה סיפר לי אבי מדגיש החסיד הישיש ר' משה והוא הוסיף ואמר: כשחזרתי נכנסתי אל הרבי מאמשינוב ופגשתיו כשהוא מסתובב בחדר אנה ואנה. אמנם נכון כי העשיר לא מילא את הבטחתו ולא השגת אצלו את ההלוואה, אך הרי זה היה לטובתך".
(דברים ערבים – מפי החסיד ר' אברהם ברסלר, בית יעקב, גיליון 64)