כשעולה במחשבתי המושג 'יראת שמים', עומדת לנגד עיניי דמותו של הסבא ה'סטייפלער' זצ"ל שבערה בקרבו אש עזה של יראת שמים שהורגשה היטב סביבו. ואין זה פלא שעם יראת שמים כזו הוא זכה למדרגות גבוהות מאד בתורה ובקדושה. מי שלא זכה לראותו ולהיות במחיצתו, לא יבין לעולם איזו הרגשה עילאית הרגישו הקרובים אליו; כמו ששוהים באטמוספרה אחרת. תמיד אני מספר על היראת-שמיים שלו, והפעם אספר עובדות פחות ידועות:
ידוע שבלילות שבת לא השתמשו בביתו בחשמל, ורק בשנה או שנתיים האחרונות לחייו הסכים שידליקו מערב שבת 'לוקס' [מנורת נפט]. בליל שבת היה יושב בחדרו ולומד ומשנן משניות בעל פה. הוא אמר שמותר לו ללמוד גם מתוך הספר שהרי אצלו זה רק כראשי פרקים, והוא יודע בעל פה ועל-כן אין חשש של 'שמא יטה', אך בכל זאת היה לומד בעל פה. אגב, הוא החמיר על עצמו ולא הסתכל גם בשעון בשבת מחשש 'שמא יטה', וכל הזמן ביקש לשמוע מהנכדים מה השעה.
בשנתו האחרונה נחלשה ראייתו. הנשימה שלו היתה כבדה, הוא ישב בחדרו ואחד הנכדים ראה כמה זבובים מעופפים בקרבת ה'לוקס'. מכיוון שהסבא כמעט לא ראה, חשש הנכד שיפול חרק מעופף לתוך הכוס שלו ויכשל חס-ושלום באכילת שקצים ורמשים, ויידע אותו שיש כמה זבובים סביב הלוקס, ושיזהר לא לשתות לפני שיבדוק קודם.
הנכד לא הבין מה הוא חולל במשפט הזה. ה'סטייפלער' נרעד והזדעזע, קם ממקומו ויצא מהחדר, נכנס לחדר השינה כשכל הדרך התנשם בכבדות, והכריז כי בחדר שיש אור שמושך אליו זבובים הוא לא יושב ויהי מה. מדוע? מאחר שהנשימה שלו כבדה והוא נושם עמוק, הוא עלול חס-ולשלום לשאוב זבובון על ידי נשימותיו.
וגם בחדר-השינה לא נשכב במיטה מרוב חרדה שמא נכשל בלי שהרגיש בכך. כל הלילה הוא לא נרדם מתוך חרדה, כך עד שש בבוקר שהכין את עצמו לתפילת שחרית. וגם לאחר מכן, כל השבת לא גמר לדבר על כך שאינו יודע אם חלילה נכשל בחטא, וכי הוא מודה לקדוש ברוך הוא שהנכד העיר לו על כך. וכמובן, מיד במוצאי שבת התקינו רשת בחלונות שלא יכנסו זבובים.
יהיו שיתהו על מה כל הבהלה והפניקה. מה המהומה על חשש רחוק מאד של אכילת זבוב – ובשוגג גמור. בשביל זה לא להירדם? אבל אגלה לכם שה'סטייפלער' אינו שונה מאף אחד מאיתנו. נצייר לעצמנו אדם שהולך ברחוב, ופתאום, ללא התרעה, נוחתת פצצה מאי-שם כחמישים מטר לידו. הוא נכנס לפאניקה, מתחיל לברוח כשאין לו מושג האם הוא בורח מפצצה או לתוך פצצה, כמה ימים הוא לא יירגע מכך ש'כמעט' נפלה עליו פצצה… רבותי, אצל ה'סטייפלער' לעבור על לאו מהתורה זה כמו פצצה! ובפרט שעל שרץ עוברים בכמה לאוין ומאכלות אסורות המטמטמות את הנפש. אין כל הבדל בינו ובינינו, ההבדל הוא שאנו רועדים על גופנו והוא פחד על נשמתו.
(מתוך הספר 'לעשות רצונך')