מאת: הרב צבי גטקר
וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ… לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת (כח ב)
הבגדים, התחפושות, תכלת מרדכי, ושק ואפר אשר יוצע לרבים, מסבבים אותנו בימים אלו, בגשמיות וברוחניות. לכבוד ולרגל הימים המשפיעים שלפנינו, זה הזמן להגיש בפניכם, את אשר סיפר לאחרונה אחד מגדולי הדיינים שליט"א.
מעשה מיוחד, המלמדנו על חכמתו ופיקחותו החינוכית של מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל, ויתרה מכך, המעשה הלז מאלפנו בינה, ודעת תורה, על חשיבות צורת הלבוש הנהוגה.
נכנסתי, סיפר הדיין שליט"א, צהרים אחד אל מורי ורבי הגאון בעל שבט הלוי זיע"א, כשהתיישבתי לפניו שמתי לב כי עיניו מלחלחות ודמעות של התרגשות מבצבצות בהן, ועוד בטרם תמהתי אל ליבי לפשר הדבר, פנה אלי הרב ושאל אותי, מכיר אתה את האברך העדין שיצא מהחדר לפני שנכנסת, וכשעניתי בשלילה, חייך מרן, ושיתף אותי בסיפור.
לפני שנים לא רבות, כאשר אותו אברך היה בחור בישיבתנו הגדולה ‘חכמי לובלין', נכנס אלי ערב אחד המשגיח, וסיפר כי למיטב הבחנתו הבחור מנותק לגמרי, ולא מוצא את עצמו בלימוד כלל, הוא יושב בהיכל הישיבה וחולם פשוטו וכמשמעו, ואם הבור ריק ואין בו מי התורה, לך תדע מהם הנחשים והעקרבים שמתיישבים על ליבו.
ומה ברצון המשגיח לעשות ביררתי
ומה ברצון המשגיח לעשות ביררתי, סיפר מרן זיע"א, אני סבור ענה המשגיח שיש להרחיקו בנועם מן הישיבה, ולהמליץ לו למצוא מסגרת שמתאימה למי שלא מוצא את עצמו..
אבל אני שללתי זאת מכל וכל, בחור שיושב אצלנו בישיבה, ומתנהל כפי הכללים, ולא ‘מזיק' חלילה לאחרים, אין סיבה להראות לו את הדרך החוצה, חלילה, אנחנו נתמסר וננסה לחבר אותו, להבין מה הגורם שמפריע לו ומנתק אותו מהתורה הקדושה.
אבל, הבהרתי למשגיח, ברגע שתראה איזו שהיא הנהגה שונה אצלו מהמקובל, איזה סידור שיער שונה מהמקובל בישיבה או נעלים שונות מהסטנדרט וכדו', מיד תדווח לי על כך.
ואכן לא עברו חודשים מועטים, והמשגיח בא לדווח כי חל שינוי כלשהו במלבושיו של הנער, ואני הוריתי לו לקרוא את הבחור אלי לשיחה. ואכן לאחר שעה קלה, נכנס הבחור אלי, לכאן אל החדר הזה.
הוא התיישב מולי, ואני הבטתי אל פניו, פני נער שקשה לו, שמשהו מבולבל בלב שלו, שהוא לא זוכה לטעום את מה שחבריו לספסל חשים כל בוקר וערב. ליטפתי את ידיו בחום, ושאלתיו: אתה רוצה שיהיה לך בן כמוני?, ראש ישיבה ומורה הוראה בישראל?, בוודאי השיב הבחור מה השאלה בכלל.
בא ואגלה לך סוד
אם כך, בא ואגלה לך סוד. בתורה בפרשת נצבים כתוב, ‘הנסתרות לה' אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם', בספר תורה ישנם נקודות על המילים והנגלות לנו ולבנינו. מה הם באים ללמד אותנו.
ובכן, דע לך בני, הנסתרות לה' אלוקינו, כל יהודי, יש לו חשבון נפש לפני בוראו, על הנסתרות, מעשים ומחשבות שאף אחד לא יודע, והם בינו לבין הקב"ה.
אבל הנגלות, כאשר דרכיו הנגלות מקולקלות, אז זה כבר עניין של דורות, זה כבר משמעותי לנו ולבנינו, מי שבגלוי נוהג שלא כהוגן, הרי הוא מסכן את דורותיו.
אך אם, וכאן הרמתי את קולי ואמרתי לו בנחרצות, דע לך בני, אם כל הנגלות, אפילו הקלות והקטנות הכביכול זניחות, אם הם בסדר, הם לפי הדרך הראויה, המסורה, אזי לנו ולבנינו עד עולם, המשך הדורות יש לו סיכויים טובים וגדולים להיות חלק מההבטחה האלוקית ‘כי לא תשכח מפי זרעו'.
לפעמים אדם אומר לעצמו, וכי אני רמאי?, הרי אני לא מחובר באמת לתפילה, לא באמת מתמיד כראוי, אז מדוע אני מתלבש כבחור עבדקן, וכי אני בא לרמות את הרואים?.
הדיבורים הללו, הם דיבורי היצר הרע, הוא יודע את הסוד שעכשיו גיליתי לך, הוא יודע שהרבה מאוד מאוד תלוי ומונח בצורת הלבוש, ובשמירה על הקודים הללו, והוא מנסה בצורה צדקנית לשנות את הלבוש שלך.
אבל האמת היא הפוכה, זה הכל זמני, אם תחזיק מעמד ולא תשנה כלום, תמשיך להתלבש, ולהיראות צדיק, בעז"ה אתה ודורותיך תהיו באמת ובתמים צדיקים וחסידים.
זה היה אז, סיים הרב ואזנר, והיום הוא נכנס אלי לכאן, להציע פתרון עמוק ורחב, לסוגיא הלכתית סבוכה. וכל זאת בזכות עמידתו בנסיון, נסיון קשה, לשנות את הלבוש והניראות, הוא שמע לעצתי, המשיך להתנהג כצדיק, והיום הוא באמת ת"ח גדול מתמיד וצדיק.
מדהים.
החכמה, החינוכית, ההבנה העמוקה, ולא פחות מכך, הסוד של ה'שבט הלוי', לא לשנות את הלבוש, לא לחשוב, הרי אני לא איזה צדיקל', למה שלא השיר מעלי איזשהו סממנציק, מה זה כבר משנה.
זה משנה, משנה מאוד, זה הסיכוי שלנו ושל בנינו לגדול ולצמוח, עד עולם.
just beautiful