אולי גם אנחנו צריכים להתעלם מהרמזור כשהוא סתם תוקע אותנו בלי להביא שום תועלת???

תובנות מהחיים // יוחנן וסרמן

כשהסתיים האירוע הגדול שהתקיים באולם הענק, יצאנו החוצה. אלפי אנשים שמתפזרים, איש איש למכונית עמה הגיע או האוטובוס שיביא אותו למחוז חפצו.

בתוך דקות אחדות, טור אינסופי של כלי רכב יוצא מהחניון רחב הידיים, ונע בקצב אחיד על הכביש.

ואז הכל נעצר.

יש רמזור. אדום!

הנהגים ממתינים בסבלנות שהאור יתחלף לירוק, ומאחוריהם הולך ומצטבר לו עומס תנועה אדיר.

הכבישים ריקים. אין אף אחד, בעיקרון הרמזור יכול היה להיות ירוק רק לבאים ממערב למזרח, ולאפשר תנועה חלקה. אבל מה לעשות שהוא מתוכנת מראש ואינו יודע לזהות את המצב בכביש?

כך ממשיך הרמזור להחליף צבעים, התנועה מתקדמת לסירוגין, ובכל פעם שהוא הופך אדום, הצומת נשארת ריקה מכלי רכב, ריקה ושוממה דקות ארוכות, בזמן שאלפי אנשים ממתינים בחוסר סבלנות שהאור ישוב ויתחלף לירוק.

כמובן שצפצופי הצופרים לא מאחרים להגיע, נהגים מתחילים לצפור ולפעמים גם לכעוס זה על זה.

מה הוא עושה, הרמזור? שאלתי את עצמי. למה הוא לא נותן לאנשים לעבור? כמה אפשר לתת לנו לחכות. זה הרי ממש מיותר, אין אף אחד שנוסע בשעות האלו בכבישים בכלל, חוץ מהציבור שיוצא מהאירוע הזה, וכולם נוסעים בכיוון אחד.

אחרי 20 דקות ארוכות במיוחד, מגיעה ניידת משטרה. שוטר עייף יוצא החוצה, מתפתח, מפהק פיהוק רחב, ואז נעמד במרכז הצומת, מדליק את הפנס שבידו, ומסמן לנהגים להמשיך ולנסוע למרות שהרמזור הפך אדום.

התנועה מתחילה לזרום, ומסתבר שהשוטר הזה הוא לא היחיד, גם בצמתים הבאים הוצבו כמה שוטרים, שמשחררים את התנועה, ואכן כעבור רבע שעה נוספת, לא נשאר זכר לפקק הענק. כולם התקדמו והשוטרים חוזרי לתחנה, לשתות קפה ולהמתין לפעם הבאה שבה יתבקשו לצאת החוצה.

**

אחרי אותו מאורע, חשבתי לעצמי, שלפעמים אנחנו כולנו צריכים איזו ניידת עם שוטר שתעשה לנו סדר.

כמה פעמים אנחנו תקועים עם מערכת ששמה לנו 'אור אדום', בלי שום סיבה?

כמו למשל אותו שכן שאתה לא מדבר אתו כבר חמש שנים כי הוא לא התלהב מהרעיון שתבנה מרפסת שתיאלץ אותו להקטין את הסוכה שלו.

או אותו חזן שבכל פעם שהוא ניגש לפני התיבה אתה נאנח עמוקות, רק בגלל שלפני שנתיים הוא היה התחזן קצת יותר מדי והשאיר לך טעם רע?

כמה פעמים אנחנו גורמים לנו עצמנו ולכל האנשים שסביבנו צער ועוגמת נפש רק בגלל שאנחנו תקועים במשהו מפעם, משהו שבכלל לא רלוונטי לעכשיו, ושכבר מזמן הסתדר, ואנחנו עדיין עם הכעסים או האכזבות או התחושות הקשות של פעם.

כמו אותו רמזור שממשיך להפוך מירוק לאדום, למרות שעכשיו זה בכלל לא רלוונטי ואין שום מכונית שמנסה בכלל לנסוע מהכיוון השני.

למה? כי הוא פועל באופן אוטומטי ולא יודע לעצור ולהתבונן במציאות, הוא לא יודע לחשב מסלול מחדש!

אולי גם אנחנו צריכים שתבוא ניידת ופשוט תלמד אותנו להתעלם מהרמזור לפעמים, כשהוא סתם תוקע אותנו בלי להביא שום תועלת???