'כמה גדול כח היצר הרע, שימי פורים הרי נועדו להרבות אהבה ואחווה שלום ורעות, והיצה"ר עושה שיהיה להיפך, ובאים לידי הלבנת פנים ופגיעות בין אדם לחברו'

יעקב א. לוסטיגמן

זה לנו מספר חודשים שאנו זוכים להביא מדי שבוע בסייעתא דשמיא דברים נפלאים שכתבנו מפי שניים מהמקורבים ביותר למרן ראש הישיבה רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, הגאון רבי יהושע מישקובסקי שליט"א ראש ישיבת 'אמרי משה', והגאון רבי איסר זלמן שוב שליט"א, משגיח הישיבה. האמת שכבר בשיחה הראשונה שקיימנו עמם בסדרה זו, שמענו מפיהם דברים נוראים הנוגעים לימי הפורים בישיבות הקדושות, והחלטנו כבר אז לשמור את העיסוק בנושא הזה לגיליון הסמוך ליום הפורים, כדי שתהיה התועלת גדולה יותר.

וכך מספר הגר"י מישקובסקי:

ראשית, צריך לדעת כי באופן כללי, מאוד היה כואב למרן, והיה מדבר על זה בכתב ובעל פה, ותמיד היה שונה ואומר, כמה גדול כח היצר הרע, שימי פורים הרי נועדו להרבות אהבה ואחווה שלום ורעות, ולכן תקנו אנשי כנסת הגדולה  את מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, והיצה"ר עושה שיהיה להיפך, ובאים לידי הלבנת פנים ופגיעות בין אדם לחברו.

וככל שהיו מגיעים לפניו סיפורים על דברים שקורים בפורים הוא כתב הרבה מכתבים והשתמש בלשונות חריפים כמו "באתי בזה לעורר כי זה כמשחקים באש", וכתב גם כן שיידעו שרואים אחר כך את אלו שפגעו שהקב"ה נפרע מהם גם בעולם הזה ל"ע.

נספר את מה שהיה מרן זצ"ל מספר על הישיבה בה למד בצעירותו, בעיר בריסק בה התגוררו הוריו.

את הישיבה בעיר הנהיג ביד רמה הגאון רבי משה סוקולובסקי, בעל ה'אמרי משה', שמרן זצ"ל נהג בו מנהג רבו המובהק, וקרא לבנו הגדול על שמו, והיה שומר את היארצייט שלו עד ערוב ימיו שכן לרבי משה עצמו לא היו ילדים, ורבינו אף הקים את הישיבה שלנו וקראה על שם רבו ה'אמרי משה'.

למעשה מרן למד אצלו רק שנה אחת, ולאחר מכן נפטר רבי משה, והיו צריכים להביא לו ממלא מקום. הביאו כמה מגידי שיעורים מפורסמים שביקשו למנותם לראשות הישיבה בבריסק, אחד מהם למשל היה מרן הגרא"מ שך זצ"ל, שהגיע לישיבה למשך תקופה קצרה, באותה תקופה התארח בבית הוריו של מרן זצ"ל. כל ימיו היה הרב שך מכיר טובה לרבינו על האירוח שאירחו אותו הוריו באותה תקופה.

אגב, הרב שך התקבל לראשות הישיבה, אבל הרב מבריסק הציב תנאי אחד לקבלת המשרה. בעיקרון הישיבה היתה בבריסק והבחורים שלמדו בה היו כולם תושבי בריסק, הם היו אוכלים וישנים בבית, כך שלישיבה לא היו כמעט הוצאות, אבל הרב מבריסק דרש שראש הישיבה החדש יקבל על עצמו לדאוג ל'קעסטאלע ליכט', כך היה מרן מספר, כלומר לדאוג לקנות חבילת נרות מדי פעם, כדי שהבחורים יוכלו ללמוד לאור הנר לאחר רדת החשכה. זה היה עול מאוד קטן, כמה קשה כבר יכול להיות לבקש מכמה יהודים שישתתפו ברכישת חבילת נרות מדי פעם???

אבל הרב שך סירב בתוקף, ואמר שהוא לא מוכן לקבל על עצמו עול כזה, שיוציא אותו מהלימוד, ולכן ויתר על המשכורת שהציעה הקהילה, ועזב את בריסק בלי להתמנות כראש ישיבה.

בסופו של דבר התמנה לתפקיד הגאון רבי ישראל חיים קפלן, שהיה חתנו של המשגיח ממיר רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל.

כי לא יכול להיות שהתערבנו במחלוקת..

והיה רבינו מספר שכמה שהישיבה שלהם היתה ישיבה קטנה, במקום פרצה מהומה גדולה, כשכמה בחורים סירבו בכל תוקף למינויו של הרי"ח קפלן כראש ישיבתם, עד כדי כך, שרבי ירוחם עצמו הגיע במיוחד ממיר כדי לומר 'שמועס' בישיבה, בניסיון לרכך את ההתנגדות של הבחורים! מרן היה מספר שאותו רבי ירוחם, שכל הזקנים של מיר היו יושבים אצלו בכפיפות קומה, בא לומר שמועס לכמה בחורים בני 14 ו-15 בבריסק, עד כדי כך היה הביזיון נורא.

שאלנו את מרן זצ"ל, מה אמר רבי ירוחם באותה השיחה? והשיב לנו מרן שהוא לא יודע, כי לא הצליח לשמוע את רבי ירוחם. "הבחורים שהתנגדו דפקו כל כך חזק עם הסטנדרים, שלא הצלחנו לשמוע את מה שרבי ירוחם אמר!", סיפר.

מרן זצ"ל היה מספר על כך בזעזוע נורא, וניכר היה שגם בחלוף שבעים ושמונים שנה הרושם שלה עדיין היה אצלו חזק מאוד, והסלידה ממנה היתה ממש חיה וקיימת.

סיפרתי למרן שמישהו אמר לי שהוא שמע שמכל תלמידי אותה הישיבה היו שניים שניצלו מהמלחמה הנוראה, רבינו וחברו הטוב רבי משה סולובייצ'יק שהתגורר גם הוא בבריסק ולמד בישיבה. והסיבה שהם ניצלו היתה בגלל שהם לא התערבו בכלל בשום שלב.

מרן חשב מעט, ואמר לי שהוא לא זוכר, אבל "מסתמא זה נכון, כי לא יכול להיות שהתערבנו במחלוקת…".

הגר"י מישקובסקי מסכם את הנושא: "דרכו של מרן היתה שאם הוא היה מספר סיפור כלשהו, היה זה כדי להוציא ממנו מוסר השכל. הוא היה מספר סיפורים רבים, ומכל אחד מהם היה מוציא מוסר השכל חשוב מאוד. לכן אנחנו מספרים את המעשה הזה, למען ידע דור אחרון, כמה נורא הוא עוון המחלוקת במיוחד כשהיא בתוך הישיבה וכשהבחורים פוגעים ברבותיהם, וכמה גדול הוא השכר של מי שמונע את עצמו מזה".

הקב"ה יודע שלתת צדקה זה דבר קשה מאוד לאנשים

"עוד נושא חשוב לימי הפורים הוא הנושא של העיסוק בגיוס כספים לצדקה. כמובן שזה נושא רגיש מאוד, וצריכים לדעת לעשות את זה בזהירות שלא יגיעו למכשולות בבין אדם למקום ובין אדם לחברו, ומספרים שהרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז התיר לבנו, הרב משינווא זצ"ל לעסוק בגיוס כספים, רק בתנאי שיבטיח לו שלא ייהפך מזה לשונא ישראל חלילה, מתוך כעסו על אלו שיש להם יכולת ואינם תורמים…

"אבל אנו לעסוק במשנתו של מרן באנו, ולכן אספר בזאת כמה עובדות שמהן ניתן לראות את היחס שלו לנושא.

"יום אחד אמר אבי מורי שליט"א לרבינו זצ"ל שלדעתו קופות הצדקה מגזימות מאוד עם הסגולות שהם מבטיחים לתורמים. "זה כבר נהיה מצב שיהודי לא יכול לתרום כסף כדי לקיים מצוות צדקה", טען אבא שליט"א. "אנשים תורמים רק כשיש סגולה, והבטחה ומקבלים מתנה וכו'. ומה עם מצוות צדקה שהתורה ציוותה לתת לעניים פשוט כי הקב"ה רוצה שניתן להם?".

פנה אליו רבינו בשאלה ניצחת: "אתה יותר חכם מה'ריבונו של עולם'???".

אבא לא הבין למה מכוונים דבריו של מרן, אבל הוא מיד הסביר את עצמו. "הקב"ה מבקש מעם ישראל לתת צדקה, ולאחר מכן מוסיף הבטחה "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך". לא ראינו שיש כזאת הבטחה על כל שאר המצוות. אלא מה, הקב"ה יודע שלתת צדקה זה דבר קשה מאוד לאנשים, וכדי להוציא מהם כסף צריכים להבטיח להם הבטחות. אל תהיה חכם יותר מהקב"ה, שימשיכו לתת לאנשים הבטחות כדי שייתנו צדקה!".

פעם אחרת שוחח דודי הגאון רבי אברהם צבי טויב, שהיה מאוד מקורב לרבינו, ואמר לו ש… מגזימים עם הצורה שבה הם משתמשים בגדולי ישראל כדי לגייס כספים, ומצלמים כל גדול כשהוא נותן כסף, וכשהוא עושה כפרות ושאר צילומים וציטוטים שמפרסמים בשמם כידוע.

הוסיף דודי ואמר בציניות ש"זה נראה שהשלב הבא יהיה שיעמידו את ראשי הישיבות והאדמו"רים עצמם בכניסה לשטיבלאך שבכל עיר ועיר, עם הקופות שלהם, כדי שיגייסו כספים עבור הקופה…".

רבינו התייחס לדבריו ברצינות תהומית, ואמר לו "אם כך, אני תופס את איצקוביץ, זה ממש קרוב לבית שלי, ויש שם הרבה מאוד אנשים!".

(מתוך שיחה נרחבת ל'לקראת שבת')