שלושה קטעים מיוחדים.
תשמעו סיפור: לפעמים, דווקא הרגעים שבהם נראה שהכול מתפרק, מתגלים כרגעים של השגחה פרטית מופלאה. חבר שלי, איש חינוך מסור, מנהל מוסד לתלמידים שמתקשים להשתלב במסגרות אחרות. תלמידיו מגיעים ממשפחות עם רקע מורכב משפחות מסורתיות, וכל יום הוא משקיע ונאבק כדי להעניק להם עתיד טוב יותר, אידישקייט, מידות טובות וכו'.
יום אחד, היה צפוי להגיע אליו תורם גדול, שיכול היה לשנות את פני המוסד ולסייע בהמשך קיומו. חברי עשה את כל ההכנות הדרושות: סידר את המקום, תדרך את הצוות, ודאג שכל פרט ייראה בצורה הטובה ביותר.
אבל אז קרה דבר לא צפוי – התורם הקדים בשעה, וזה היה באמצע השיעורים, ולא היו אנשי צוות מחוץ לכיתות. כשהוא נכנס למסדרון, הוא ראה שני תלמידים מתכתשים באלימות. הוא הרגיע אותם והם נסו לכיתות. כשבעל המוסד ראה זאת ליבו נפל. הוא היה בטוח שהכול אבוד. "איזה רושם זה משאיר?" חשב לעצמו. "מי יתרום למוסד שבו תלמידים נלחמים כך במסדרון"?
המפגש עם התורם נמשך כמתוכנן אבל בלי הרבה מצב רוח: סיור, מצגות, דיבורים מרגשים. אבל בסוף, כשהכול נגמר, התורם פנה אליו ואמר: "אתה לא צריך להסביר לי כלום. כבר ראיתי הכול. ראיתי איך נראים התלמידים שלך כשהגעתי לכאן – פגשתי אותם במסדרון, מתכתשים זה עם זה. רק עכשיו אני מבין כמה אתה משקיע בהם וכמה כוחות נדרשים ממך. תרומתי מובטחת!!
אותו רגע שהיה נראה כמו כישלון, התברר כהוכחה חיה לעבודה הקשה ולמסירות שהושקעה בתלמידים. לא היה צורך בשכנועים, לא במילים גבוהות ולא במצגות נוצצות. המציאות עצמה דיברה, והלב של התורם נפתח.
זוהי השגחה פרטית במלוא עוצמתה – הקב"ה מנהל את העולם בדרכים נסתרות, ולפעמים דווקא מה שנראה כמו תקלה או אסון מתגלה כהזדמנות הכי גדולה.
כל זה בא לו מאחר שהנו שותה מידי הרבה אלכוהול
הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה באיש זקן מבני פולין שהיה חולה ל"ע, משבא לפני הרופא אמר לו כי כל זה בא לו מאחר שהנו שותה מדי הרבה אלכוהול, האלכוהול מחמם את האברים הפנימיים ואינו טוב עבורו.
אמר האיש, וכי אלכוהול מחמם, והרי על מכה חיצונית מטיפים אלכוהול בכדי לקרר את המכה, אמר הרופא אכן בשעת מעשה זה מקרר אבל לאחמ"כ הוא מחמם, אמר האיש א"כ אדרבה, צריך לשתות ללא הפסק כדי שנהיה תמיד בשעת מעשה..
ולמדנו מכאן לדידן – להיות תמיד בשעת מעשה, היינו שלא לחשוב על העבר ולא להביט על העתיד (דאגה), כי הרי דברים הללו – המחשבה על העבר והדאגה על העתיד הם המפריעים לאדם להיות בשמחה, אם יהיה שקוע לחשוב רק מ'בשעת מעשה', אזי יוכל להיות בשמחה.
(באר הפרשה פורים תשפ"ד)
כשנסענו לוינה, ישב לידי הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט"א והוא אמר לי ווארט…
הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א: כתוב על הכרובים "ופניהם איש אל אחיו". כשנסענו לוינה, ישב לידי הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט"א והוא אמר לי ווארט… כתוב שבפרשת תצוה לא נזכר שמו של משה רבינו ע"ה, ויש בזה כל מיני פשטים, והוא פירש מדילי', שבפרשה הקודמת – תרומה, לא נזכר אף פעם שמו של אהרן הכהן, אז מיד אח"כ אמר משה, עכשיו שמי לא יוזכר… שנהיה שנינו שווים, ולא יתמעט כבודו של אהרן, ולכן בפרשת תצוה שמדברים על בגדי כהונה – רק שמו של אהרן נזכר ולא משה… אני לא יותר ממנו. אם הוא לא נזכר אז גם אני לא אהיה מוזכר…!
כבר הזכרנו ונחזור על זה, שמרן הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א אמר, לא מספיק רק להגיד תהילים, צריך להרגיש אותו… זה יהיה תהילים אחרים… כשכואב צועקים! תצעק מכאב… אל תצעק מתוך עול – – – לא רק שאני צריך להתפלל ואני צריך גם להגיד תהילים…
(ארחות חיים' תשפ"ד)
(מתוך גליון 'על הצדיקים'- תצוה)