סיפר הגאון רבי בן ציון קוק שליט"א:
נשאלתי על פלוני המהדר בברכת המזון, ולא נראה שמזונותיו מצויים בכבוד. וסיפרתי על גביר גדול מגדולי מחזיקי התורה בדורנו שנכנס יחד עמי למו"ר מרן הגרי"ש אלישיב. בהיכנסנו לקודש פנימה, החל למרר בבכי ואמר: סכומים גבוהים ביותר הוזלתי מכיסי למען התורה ולומדיה. עם אברכים רבים ערכתי הסכמי יששכר וזבולון ואף עוררתי רבים מידידיי להירתם ולסייע ללומדי התורה. בעבר, כל עסקה שעברה תחת ידי, ראתה ברכה מרובה, אך לאחרונה השקעות ענק ירדו לטמיון, ונחלתי הפסדים גבוהים.
ניחמו מרן ואמר לו: האם אתה בריא, האם אשתך בריאה, ילדיך גם הם בריאים ושלמים. הרי זה שווה הון עתק. תאר לעצמך כמה כסף היית מסכים להוציא אם חלילה עין אחת שלך לא היתה רואה. וכמה היית משלם בשביל שאשתך תשמע. וברוך ה' אצלך, ואף אצל בני משפחתך, הכל עובד למישרין. הרי זהו סכום עתק, שמורעף עליך משמים. הצדקות שאתה נותן ומקיים "עשר בשביל שתתעשר" (תענית ט, א) אינן לטמיון. אתה מקבל כנגד זה עושר רב ועצום. הקב"ה משלם מזונות גם בדרך זו.
ממילא, השבתי לשואל, דרכים רבות לקב"ה לדאוג שיהיו מזונותיו מצויין לו בכבוד. ולדוגמא אף דרך זו היא השפעה של כסף רב ממרומים.
מצוות שאדם דש בעקביו
ועוד אמרתי לו כי "כל הזהיר בברכת המזון" משמעו לדקדק לא רק בכוונתה אלא בכל הלכות הברכה. לדוגמה ישנה הלכה, שהיא מהמצוות שאדם דש בעקביו: האוכל פת הבאה בכיסנין, בשיעור קביעות סעודה, חייב לברך ברכת המזון (שולחן ערוך או"ח קסח, ו).
שמעתי ממו"ר הגרי"ש אלישיב כי כבר בשיעור 150 גרם, נכנסים לספק ברכת המזון. ובשיעור מאתיים ושלושים גרם, לכו"ע חייבים לברך (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תנ"ז). ולעתים אף מצטרף לשיעור, הסלט ושאר הדברים שמצורפים לסעודה. ישנם שלא רוצים ליטול ידיים ואוכלים רק עוגות ומאפים, אך צריך לתת את הדעת, שאם רעבים ואוכלים כדי שיעור שביעה, נכנסים לבעיה. קרוב לוודאי שההבטחה לפרנסה בריווח באה על דקדוק וזהירות בהלכה זו ודומיה בהלכות הרבות שבברכת המזון.
מי שילמד הלכות אלו על בוריין וידקדק כראוי, ממילא כשיברך בהידור ובכוונה, ייפתחו לו שערי שפע וברכה.
(שואלין ודורשין – פרשת בשלח)