כתבתי לא מזמן באחד המקומות שאני זוכה לכתוב לפעמים – הרי לאחרונה ירד שלג טוב כאן בבורו פארק, וזה היה משהו ממש היסטורי. הורים היו צריכים להסביר לילדים שזה נקרא שלג וזה לבן… פעם ידעו מזה יותר, אבל לפני כמה שבועות החזאים נביאי השקר של זמנינו, אמרו שמגיע שלג, ולא סתם שלג אלא יגיע איזה משהו עוצמתי.
שבת אחרי הצהריים אחרי הסעודה והילדים צועקים אאהה פפשש 'יורד שלגגגגג!!' רצו לחלון, רצו לדלת, מה אני יגיד לכם, אף אחד לא הלך לישון בשבת אחר הצהריים, אבל הבחינו שהשלג מגיע לצערינו… עם גשם… הילדים הבינו. אבל כולם חיכו וחיכו לשלג המדובר, כי דברו על החדשות ביניהם, אבל למעשה זה היה מעורב עם הרבה גשם. ובינתיים הילדים חיכו וחיכו לאותו רגע המיוחל שהשלג יתחיל להיות השחקן היחיד בשכונה ויתנו לו בלעדיות, והרגע הזה לא הגיע עד עכשיו, נכון שחיכו בסבלנות ונתנו לו עוד זמן. ובינתיים עברו כשעתיים והפסיק הגשם והיה באמת רק שלג. אבל אחרי קצת זמן הפסיק גם השלג וגם הגשם.
ובמוצאי שבת הגיעה הבשורה שסוף סוף – יורד עוד פעם שלג! אבל שוב אחרי דקה שוב זה היה עם גשם…
הגיע יום ראשון ולא נשאר זכר.
אחד מילדיי, הסתובב עם האף ממש למטה. שאלתי אותו, 'מאי האי?'
הוא לא היה צריך להאריך, מילה אחת הספיקה… 'שלג'. ביידיש אומרים 'שניי'.
כואב. ואיך יכולתי להרגיעו? שום דבר, ככה רצה השם, ותתפלל לעוד יותר טוב…
ובאמת תפילותיו נענו. כמה ימים אחר כך זכו לשלג נחמד ונקוה שימשיך עוד.
ועלי להוסיף שלא די שלא ירד שלג אצלנו אלא שכאן היה הוספה של חטא על פשע, כי הבן שלי הבחור שלומד בסיקווער התקשר במוצ"ש לספר שירד אצלם המון שלג, הכל לבן כמו מפת שולחן. ואיזה צער היה לבן שלי בבורו פארק.. רק זה חסר לי, שלא רק שלא ירד אצלנו שלג אלא שהילדים ישמעו שעוד במונסי ירד שלג בכמויות!!! ורק אני הדפוק.
בדרכי בנסיעה חשבתי לעצמי ככה: תארו לעצמכם שהילדים שלי לא שומעים נייעס, ולא חדשות, ואין להם שום מושג מה הולך לקרות בתחזית בעוד מספר שעות, וכמובן הם לא יודעים את הידיעה שאמור להגיע שלג, לא שומעים לנביאי מזג האויר, ולא שמעו שום דבר. ולפתע בשבת אחר הצהריים יורד שלג – איזו הפתעה!!! אף אחד לא חלם שיגיע שלג, ועוד עם גשם…
והנה במוצ"ש מגיע הפתעה נוספת, עוד שלג!! הבן שלי יקום בשיא מצב הרוח ביום ראשון..
אז למה כעת הבן שלי הסתובב עם האף למטה? כי הוא שמע שאמור לבוא שלג, ואם כן השלג כבר לא יכול לרגש כלום, כי כבר תכננת לפני כן מה אמור להיות. שמעת ממישהו בשם אחד ששמע בשם אחר ששמע מגוי שאמר שלפי האסטרולוגיה והאסטרונומיה יגיע שלג, וכיון שכן – לפי התוכנית שלך ש'הכנסת לך לראש' היה אמור להיות שלג וזה לא הגיע אז עכשיו אתה שבור. אילו לא היה לך את כל המידע הזה היה לך עכשיו שלג נפלא.
ולא רק זה, אילו לא היית יודע מה קרה במונסי אז גם לא היה לך סיבה להיות מאוכזב.
במילים אחרות לא המציאות שקרתה איתך גרמה לך עצבות, אלא התוכניות שהתפשלו לך, הידיעה המוקדמת שלך גרמה לזה.
לכולנו יש חלומות, כל אחד מדמיין איך הבית שלו ייראה, איך הילדים שלו יהיו, ואיזה סוג שידוכים הוא הולך לעשות. והוא חולם וחולם, ורוב הסיבות שאנשים נשברים בחיים – זה לא האירוע עצמו, אלא הבלון שהתפוצץ לו. החלום שנגנז לו. בגלל שחלמת לכן אתה עצוב.
אז שאל אותי יהודי, 'אז מה? אסור לי לחלום? אסור לי לדמיין מה אני רוצה? אני לא אמור להתפלל על צרכים שאני רוצה?'
חס ושלום!!! ברור שעלינו להתפלל ולהגיד לה' בדיוק מה מפריע לך ומה אתה מרגיש. אבל תזכור דבר אחד: אחרי הכל יש בורא כל עולמים, והוא מחליט, וכשאתה רואה שהקב"ה רוצה אחרת ואתה מקבל ובולם את הפה, אזי אתה עובד ה'.
אין הכונה בעבודת השם דוקא שאתה צריך להיות כל הזמן עטוף בטלית וצועק נשמת. זה דבר נפלא, אבל העבודה האמיתית זה לכופף את עצמנו להנהגת ה', להכניע את עצמנו לרצון ה', זה עיקר העבודה של יהודי. הקב"ה יודע מה הוא עושה.
(אסדר לסעודתא)