וַעֲצֵי שִׁטִּים (כה, ה)
סיפר לי יהודי, בן לאב תלמיד חכם מופלג שחיבר מספר ספרים חשובים ביותר:
אמי באה ממשפחה אמריקנית ממוצא פולני. אביה היה פרופסור לכימיה. הם היו שומרי תורה ומצוות, אך ברמה קלילה ופשרנית למדי. בשכונת מגוריהם היה בית ספר יהודי, שנטה לזרם הקונסרבטיבי. בית הספר הדתי יותר שכן במרחק שעה וחצי נסיעה.
שקלו ההורים בדעתם, ולבסוף החליטו שאֵם המשפחה תעזוב את עבודתה כגננת, ומדי יום תיקח את הילדים, אמי ואחיה היחיד, לבית הספר – הלוך וחזור. גדלו הילדים והחלו לשאול שאלות: מה רע בבית הספר הסמוך שבו לומדים כל השכנים? גם הוא בית ספר יהודי!
לסבי לא היו תשובות ברורות כל כך. הוא רק ידע להסביר לבנו, הלא הוא דודי, שהוריו לימדו אותו שביידישקייט אין אמצע. מי שעושה פשרות מקבל נכדים גויים… לכן צריך ללכת על הטוב ביותר.
הבן גדל. אחד מאנשי הצוות בבית הספר עורר בו רצון ללכת לישיבה. הוא בא לאביו וביקש רשות ללכת לישיבה לשנה אחת. סבי הבין מיד ששנה אחת תתרחב לשנים רבות – וסירב בכל תוקף. סוף כל סוף הילד חייב ללמוד בקולג' ולהשיג מקצוע. באמריקה אם אין לך כסף, אתה לא קיים!
הילד הפציר בו וטען: "אבא, אתה עצמך לימדת אותי שביידישקייט אם מתפשרים על פחות אפשר לצאת גויים. הכי טוב זה ישיבת מיר, ואני לא רוצה ללכת למקום שהוא מעט פושר". נכנע האב ושלח אותו למיר, והבן התעלה ונעשה תלמיד חכם עצום, וברבות הימים גם ר"מ באחת הישיבות. הוא דאג גם לאחותו לשידוך טוב עם בן תורה אמיתי, וגם היא זכתה להקים בית של תורה מובהק.
כך זכתה אמא שלי, שהיתה בת להורים שהשתייכו לזרם דתי פשרני, לבעל תלמיד חכם מובהק!…
המאמץ האדיר לעזוב את מקום העבודה ולנסוע כשלוש שעות מדי יום כדי להעניק לילדים את החינוך היהודי הטוב ביותר, עשה פירות. הנה כי כן, מי שיודע כי ביידישקייט הולכים על הכי טוב, זוכה בהכי טוב שיש!
ההכנה למשיח – מחיית עמלק
נצטווינו בזכירת מעשה עמלק ובמחיית עמלק – "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך" (דברים כה, טז). מבואר ברמב"ם שישנה מצוה מיוחדת לשנוא אותו ולא לשכוח את השנאה.
שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ: לבנות את בית הבחירה, להעמיד להם מלך ולמחות את עמלק. מכאן שיש קשר בין כל המצוות הללו, ובמילים אחרות: קיומו של עמלק מפריע מאד למצב הרוחני של עם ישראל.
לא רק לנו קיומו של עמלק מפריע. נאמר "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז) – הקב"ה נשבע שאין שם ה' שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכרו של עמלק! ורק כאשר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" – שהוא עמלק, אז "והיתה לה' המלוכה". הנביא זכריה (יד, ט) התנבא: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כי אין שלמות במלכות ה' בעולם כל זמן שיש את עמלק.
נמצא, אפוא, שהפעולה שצריכה להיעשות לקראת ביאת המשיח היא מחיית עמלק.
'פכים קטנים'
המאבק המקביל למחיית עמלק היה המאבק הגדול של יעקב עם שרו של עשו – "ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (בראשית לב, כה). בספרים קדמונים מובא, שהמאבק העיקרי של יעקב אבינו עם שרו של עשיו הוא על הדור שלנו, דור עקבתא דמשיחא, והמאבק יימשך "עד עלות השחר" – עד ביאת גואל צדק.
הגאון רבי משה שפירא זצ"ל ביאר, שיעקב חזר על פכים קטנים, שהם כלי חרס קטנים שאינם שווים אגורה ונראה כי לא שווה להתכופף אליהם.
רמז יש בדבר לכל אותם אנשים מרוחקים ומנותקים, שנדמה כי מבחינה יהודית לא שווה להתכופף ולהרים אותם.
עשו מבקש ללכוד את השוליים הללו. הוא מבקש לגעת בפכים הקטנים, מאז ומעולם ריכז את מאמציו באנשים פשוטים – "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". לאחר שהוא מצליח איתם, הוא מתקדם למרכז וכך כובש עוד ועוד.
אך יעקב לא הסכים לוותר על אף נשמה בעם ישראל! גם אלו שבדרך הטבע מתאים היה להתייאש מהם! בכל כוחו יצא עבורם למלחמה – "ויאבק איש עמו עד עלות השחר", שהוא זמן ביאת המשיח.
מה היו דרכי הפעולה של עשו? כיצד הצליח עמלק להכות בישראל?
עמלק הסתער על החלשים. הוא הצליח לזנב את הנחשלים, מכוח "ואתה עייף ויגע".
כמה דומה התיאור לימינו אנו. כולנו עסוקים מאד. אמנם יש זמן לקרוא עיתונים ולשמוע חדשות ו'נייעס'… אך אין זמן לטפל בילדים ולחנכם. אנשים מגיעים הביתה לעת ערב עייפים וסחוטים, ואת העייפות הזו מנצל עמלק.
איך אפשר לעמוד מולו ולנצח במאבק?
יעקב אבינו גילה לנו את הסוד.
כמה געגועים ממלאים את לבו של אב לבנו בעת כזו!
בפרשתנו נצטוו ישראל להביא שלושה-עשר מינים של תרומה. אחד מהם הוא עצי שיטים.
מנין היו לישראל עצי שיטים במדבר?
רש"י מביא את דברי המדרש, שיעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידים ישראל לבנות משכן במדבר, ולצורך כך הביא ארזים למצרים ונטעם, וציווה לבניו ליטול אותם עמם כשיצאו ממצרים.
נבין לרגע את הסיטואציה –
במשך עשרים ושתיים שנה סבר יעקב אבינו שבן זקוניו החביב עליו נטרף. והנה באים ומודיעים לו "עוד יוסף חי" והוא מלך במצרים, ומוסיפים לבשר לו שהוא חי כיהודי שומר תורה ומצוות. יעקב אבינו קם ומבקש ללכת לראות אותו בטרם ימות.
אלא שבדרך מחברון למצרים, הוא נסע לבאר שבע. מה היה עליו לעשות בבאר שבע? חז"ל מספרים שהלך לקצוץ שם עצי שיטים להביאם למצרים. הוא פנה דווקא לבאר שבע, כי אברהם נטע אשל בבאר שבע וקרא שם בשם ה' א-ל עולם. אלו עצי שיטים מקודשים שעשו עמם חסדים ואיתם קראו בשם ה'.
כמה געגועים ממלאים את לבו של אב לבנו בעת כזו! ובכל זאת, יש ליעקב אבינו עניין חשוב ביותר לטפל בו: בעוד קרוב לארבע מאות שנה יבנו בניו משכן, והתורה תאמר שצריך עצי שיטים. יש לדאוג שיהיו להם עצי שיטים שיעמדו לעולם ועד, ולצורך כך משתמשים בעצי שיטים המיוחדים של אברהם אבינו שבהם נעשה חסד והתפרסם שם ה' בעולם.
מאות שנים נמצאים ישראל במצרים. הם שקועים במ"ט שערי טומאה, אך דבר אחד הם יודעים: כאשר יצאו משם, מוכנים עבורם עצי שיטים שהביא יעקב אבינו למצרים כדי לבנות על ידם בית לקב"ה ולחיות ביחד עם השכינה הקדושה.
עצי השיטים המקודשים הללו – הם שעמדו לישראל לאורך כל הדרך, על אף שירדו למצב של "פכים קטנים"!
חז"ל (שמות רבה לג, ד) אמרו: כל מה שיש למעלה יש למטה. למעלה יש שרפים עומדים ממעל לו, ולמטה יש עצי שיטים עומדים. הקב"ה יורד למטה, אל עצי השיטים של עם ישראל. שם הוא מקבל את החלקים הירודים, את הנחשלים אחריך. שם אפשר למחות את עמלק ולגלות את שם ה' במסירות נפש – וכל אלו הם כנגד השרפים הגדולים שעומדים למעלה ומשבחים את ה'.
מסירות מחדירה אידשקייט
אף אני אומר את חלקי, מודה אני לה' יתברך על הזקן והפאות שיש לי, ואני זוקף אותם לזכות מסירות הנפש של הוריי וסבותיי בדורות הקודמים:
אבי ז"ל גדל בתל אביב בתקופה בה נלחמו הארגונים הציוניים האצ"ל והלח"י למען קבלת השילטון בארץ ישראל, ארגונים אלו הצליחו לשלהב את רוחם של הצעירים, ובסופו של דבר הובילו אותם לשמד.
סבי רבי יחיאל מאיר צוקר זצ"ל שהיה נובהרדוקער, חשש מן ההשפעה הקלוקלת, ובהיות אבי בן תשע בלבד שלח אותו ואת אחיו בן העשר ללמוד בחדרה, בישיבה של רבי אלחנן פרלמוטר זצ"ל. את רבי אלחנן הכיר סבי מהתקופה בה למדו יחד במעזריטש.
לא היו טלפונים באותם ימים, והנסיעות היו עניין סבוך. בחגים חזרו הילדים לבית ההורים, ובמהלך השנה נסעו ההורים לבקר אותם פעם בשלושה חודשים.
לא אהבתי ללמוד שם– סיפר לימים אבי –אך משהו אחד חדר לעצמותיי: הבנתי כי כדי להינצל מהאצ"ל והלח"י שווה לעזוב הכל וללכת למדבר. מהשפעות רעות מוכרחים לברוח!
גם אצל סבי מצד אמי היה גילוי של מסירות נפש עבור החינוך הטהור. סבי רבי בערל ולצר ז"ל היה חסיד ויז'ניץ שחשק עד מאד לעלות לארץ הקודש ולחונן את עפרה. הפרט היחיד שהרתיע אותו היו הידיעות כי בארץ שולטים הציונים, ורבים נופלים ברשתם. לאחר שיחות ארוכות ביקש מסבתי ששניהם יקבלו על עצמם קבלה אחת, שעליה לא יוותרו בכל מצב. הם חשבו ארוכות ולבסוף החליטו לקבל על עצמם את הלבוש החסידי ולא לוותר עליו בשום מצב. הם עלו ארצה והגיעו לחרפת רעב. אפילו לחם לא היה מצוי בבית! אולם כאשר בנם הגיע לגיל חמש, הם קנו לו קפוטה, שיראה כמו חסידיש'ע ייד… לזכות מסירות הנפש הזו של אבי ושל סבי אני זוקף את הפאות והזקן שלי כיום!
שאלו אותו: מהו הסוד שלך?
עמלק מזנב את הנחשלים כשהם עייפים ויגעים – וכשמוסרים נפש על קיום המצוות ועל התורה הקדושה מצליחים לעמוד כנגדו. על ידי מסירות נפש זו, אנו מעידים כי העניינים החשובים לנו באמת הם בית המקדש, התורה ומצוותיה. על ידי כך אנו מגלים את רצוננו האמיתי להישאר דבוקים בה' יתברך.
בספרנו 'להאיר' על זמירות השבת כבר סיפרנו: בארצות הברית מתגורר גביר גדול בשם ר' דוד בודנר שהוא תומך תורה גדול ביותר. בשונה מגבירים אחרים, זכה ר' דוד למה שהרבה אחרים לא זכו לו – יש לו בנים וחתנים שכולם תלמידי חכמים.
שאלו אותו: מהו הסוד שלך? בדרך כלל בית שיש לו כסף, מחנך באופן טבעי לכסף.
"איני יודע" – ענה – "אולם אספר על הרקע שלי, יתכן שבו טמונה התשובה", וכך סיפר:
סבי הגיע מפולין עם הנהירה הגדולה לארץ הזהב. באותם ימים, למי שלא עבד בשבת לא הייתה עבודה, ובאמריקה בלתי אפשרי להסתדר כך.
סבי התעקש. מדי שבוע עבד חמישה ימים, וביום שישי חזר הביתה עם מכתב פיטורין… כסף לא היה ובשלב מסוים זרק אותו בעל הבית מן הדירה ששכר. הוא, אשתו והילדים הלכו ברחוב עם כל החפצים כדי לחפש מקום מגורים. התעוררו עליהם רחמיו של יהודי שהשכיר בניין דירות. "לאן אתם הולכים?" שאל, ומששמע שאינם יודעים נתן להם רשות לגור בינתיים בחדר ההסקה של הבניין. חם שם ומאד מלוכלך, אך בכל זאת זוהי קורת גג מעל ראשיהם, ומקום מפלט מן הקור השורר בחוץ. הכניסו לשם מזרנים, וכך גרו.
באחד הימים עבר יהודי ברחוב, והנה לפניו מחזה משונה: שני ילדים כושים משחקים ומדברים יידיש. זקר הלה אוזניו בתימהון: כושים מדברים יידיש? מה הולך פה? נכנס עמם בדברים, וכששמע שהם יהודים, ביקש לדעת היכן הם גרים שכך נצבעו בפחם?
הוא הציץ לעבר חדר ההסקה ונחרד למראה תנאי המגורים.
מיד קרא לאבי הילדים ואמר לו: לי יש פרנסה בשפע ברוך ה'. אני בעל עסק. קח שיק של חמישים אלף דולר, קנה לך בית ותקים עסק. כך תוכל להתקיים ולחיות כאדם מן היישוב.
שמח אבי המשפחה. חזר לאשתו והראה לה את השיק שקיבל. שאלה: "האם היהודי התורם הוא שומר שבת?""לא שאלתי" – הצטדק – "לשם מה עליי לדעת זאת?" "לשם מה? כדי שלא לקחת לחיים ולחינוך ילדינו הטהורים, שותף שהוא מחלל שבת! אי אפשר לגדל יהודים שבחינוך שלהם מעורב מחלל שבת. מוסרים אנו את נפשנו על שמירת שבת, ואין אני מעוניינת שיתערב אצלנו פגם כזה". הסכים איתה. חזר אל היהודי העשיר ובקש לדעת אם הוא שומר שבת.
"לא", אמר האיש."אז איני רוצה ליהנות מכסף שאינו כשר", אמר והחזיר לו את השיק.
משך העשיר בכתפיו, הכניס את השיק לתיקו, והלך משם. חזר הביתה, גיחך וסיפר לאשתו על הטיפשות שהיה עד לה – אנשים מחזירים שיק של חמישים אלף דולר כי בעליו אינו שומר שבת.
עיניה של אשתו נקרעו בתדהמה. היא שתקה רגע ארוך ולאחר מכן ברחה ונמלטה אל החדר. אחר כך חזרה, כולה דמעות, וביקשה שיבטיח לה שאינו חוזר לעבודה עד שהוא חוזר לשמור שבת.
היא הזכירה לו שגם שניהם הגיעו מפולין. בתחילת הדרך ניסו לשמור, אך כשלא מצאו עבודה התפשרו, והנה לאן הגיעו? יהודים כשרים אינם רוצים להשתמש בכסף שלהם, ובמקום לבכות הוא צוחק עליהם… הוא דחה אותה בקש, והבטיח לחשוב על העניין עד שבת. הגיע יום השבת. היהודי התארגן כדי לצאת למשרד, אולם הגברת עומדת ליד הדלת: אם אתה יוצא לעבודה היום – תצטרך להביא לי גט ביום ראשון… ראה שהיא רצינית מאד ונכנע…
במוצאי שבת אמרה לו: כעת, כשהחלטת שאתה שומר שבת, אין שום מניעה לאותו יהודי לקבל ממך את הכסף. לך והבא לו את מה שהבטחת לו. חזר העשיר אל היהודי המתגורר במחסן, נתן לו את הכסף, ומאז הלך והתקרב לתורה עד שחזר בתשובה שלימה.
"אני הוא נכדו של אותו יהודי צדיק ממחסן הפחמים" – סיים ר' דוד בודנר את סיפורו המרתק – "ורעייתי היא נכדתו של העשיר"…
מסירות נפש מן הסוג הזה – היא זו שמונעת מאתנו להיות בגדר של "עייף ויגע". כך נוכל לנצח את עמלק, ולזכות להעמיד דורות ישרים שיוכלו להיות מקבלי פניו של משיח צדקנו.