הר"ר רובי שראן, נשא דברים בפניהם, וכך סיפר: כשהייתי בישיבה קטנה, הייתי מרבה לשאול שאלות, עד שפעם אחת ראש הישיבה שלי אמר לי 'רובי, תפסיק לשאול שאלות סתמיות. שאל רק שאלות טובות'.שאלתי אותו איך אדע מה היא שאלה טובה?

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (כה ב)

שאלו את מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, מדוע הוא מסרב בתוקף לקבל תרומות להדפסת ספרי 'אילת השחר', אף שיש הרוצים לתרום כדי להנציח שמות בספר. השיב מרן ואמר ממה נפשך, אם החידושים שהוא כותב בספר אינם נכונים חלילה, איך הוא יכול לקחת מאנשים כסף כדי להדפיסו? הרי זה יכשיל אותו בעוון של גזל רח"ל.  ואם מה שכתוב בספר זה נכון, היה מרן אומר, אני אשב בשמים, ופתאום תגיע אלי חבילה ענקית של שכר עצום עד אין סוף. אשאל על מה זכיתי, ויגידו לי שאיזה בחור בישיבה קטנה כלשהי פתח בדיוק 'אילת השחר' ולומד בספר, ולכן מגיע לי שכר על כך. אז אני אצטרך לומר שיש איזה אמריקאי אחד שהשתתף בהדפסת הספר, ועכשיו בשביל הכמה פרוטות שהוא נתן לי, אני צריך להתחלק איתו בכל השכר העצום הזה? אני מעדיף לממן את ההדפסה בעצמי, ולא להתחלק בשכר עם אחרים.

לפני למעלה מ-20 שנה, כשראש הממשלה דהיום היה שר אוצר וגזר גזירות נוראות על ילדי ישראל לאבד מהם כל עזרה וסיוע כספי, היתה התארגנות להקים את 'קרן החזקת התורה'. כינסו את האנשים העשירים ביותר בציבור החרדי, והביאו אותם לשבת מול מרנן ורבנן גדולי התורה. הנגיד הר"ר רובי שראן, נשא דברים בפניהם, כדי לעודדם להזיל מכספם סכומים גדולים לחלוקה לאברכים, בעיקר לקראת החגים.

וכך סיפר: "כשהייתי בישיבה קטנה, הייתי מרבה לשאול שאלות, עד שפעם אחת ראש הישיבה שלי אמר לי 'רובי, תפסיק לשאול שאלות סתמיות. שאל רק שאלות טובות'.

"שאלתי אותו איך אדע מה היא שאלה טובה? והשיב לי ראש הישיבה 'כשעולה לך שאלה בראש, אל תמהר לשאול אותה, המתן מספר ימים, ואם אתה רואה שהיא עדיין מציקה לך, סימן שזאת שאלה טובה'.

"רבותי, כששמעתי על הגזירות שהטילו הרשעים על ילדי ישראל, הציקה לי שאלה, איך הם יוכלו להתקיים כך? מה יהא על עולם התורה??? מאז עברו כבר שבועות וחודשים, והשאלה עדיין מציקה לי. מסתבר שזאת שאלה טובה! ועל שאלה טובה צריכים להשיב תשובה טובה, לכן התכנסנו כאן כדי לתת תשובה לשאלה הזאת!!!".

הדברים פעלו את פעולתם, ובאותו מעמד הוקמה קרן שמחזיקה עד היום אלפי אברכים עם תמיכות מכובדות מאוד לפני פסח ולפני סוכות, כבר יותר מעשרים שנה!!!

העשיר נעלב ואמר שבוודאי

פעם שאלתי את מורי ורבי מרן הגראי"ל זצ"ל, מה יהיה עם כל העניינים שקופות הצדקה השונות עושות כדי להוציא מאנשים כסף…

השיב לי מרן שבעיקרון היינו צריכים לתפוס אנשים עתירי ממון, "ולסובב להם את שתי הידיים עד שיצעקו "איי" ויסכימו לתת את כל הכסף שלהם", כך אמר, "אבל היום מי שיעשה כך ישימו אותו במעצר, לכן אנחנו צריכים למצוא דרכים אחרות כדי לכפותם לתת צדקה".

פעם הגיע לפניו עשיר ואמר שבשנה האחרונה הוא חילק סכומי עתק לצדקה, פה נתן 100 אלף דולרים, שם נתן 50 אלף וכן הלאה. מרן שמע אותו בסבלנות ולבסוף אמר לו: "ועדיין לא נתת אפילו לא את מעשר כספים, כמו שכל אברך כולל נותן".

העשיר נעלב ואמר שבוודאי, הכספים שנתן הם סכומים עצומים, הוא לא עשה את החשבון אבל בוודאי שיש פה יותר ממעשר. מרן זצ"ל דפק על השולחן ואמר בהחלטיות: "אתה לא נותן מעשר כספים!!!".  נבוך העשיר והבטיח לבדוק את העניין. אחרי שבועיים הוא התקשר והודה שאכן בדק ומצא שלא נתן מעשר כספים, ומכאן ולהבא הוא יקפיד יותר.  שאלו את מרן, מנין ידע לומר בכזאת ודאות שהלה אינו נותן מעשר כספים? השיב מרן: "מי שמספר על הצדקה שהוא נתן, חזקה עליו שלא נתן צדקה בשלימות!".

אם נחלק את הפרוטה ל-6,000,000

מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, היה מקפיד לתת מדי בוקר שתי פרוטות לצדקה. מטבע אחד היה נותן שיהיה לעילוי נשמה לששת מיליון קדושי השואה הי"ד. את המטבע הנוסף היה נותן לעילוי נשמתו של איש מסוים מהעיר מונטרה שבשווייץ. בעת שהתגורר מרן בעיר, בתקופת מלחמת העולם השניה, ביזה אותו היהודי הזה בביזיונות נוראים, ולכן היה נותן יום יום צדקה בעד נשמתו כדי שלא ייענש בסיבתו.

נשאלת השאלה, איזו תועלת כבר תצמח לשישה מיליון קדושים וטהורים מפרוטה אחת שניתנה לצדקה עבור כולם יחד??? אם נחלק את הפרוטה ל-6,000,000 נמצא שאף שמרן נתן כל יום במשך יותר משבעים שנה מטבע לעילוי נשמתם, עדיין לא הגיעה אף אחת מהנשמות הללו אפילו לעשירית משוויה של פרוטה אחת שלימה…

התשובה היא שמרן זצ"ל ידע כמה גדול ועצום ערכה של מצוות צדקה, עד שאפילו השווי הרוחני של פרוטה אחת שניתנת לצדקה, יש בו כדי חלוקה לשישה מיליון!!!

מי ששאל את השאלה הזאת היה המהרש"א", אמר הבחור בפאתוס

מקרה: יוחנן היה בחור די בודד. הוא נולד בחו"ל ועלה לארץ לבדו, וכשהגיע לגיל השידוכים, היתה בעיה רצינית, לא היה מי שידאג לו. אחד מחבריו בישיבה, בחור צעיר ונמרץ החליט לקחת על עצמו את הפרויקט, והודיע שהוא מגייס סכום של 15 אלף דולרים, סכום עצום באותם ימים, כדי לסייע לחברו להקים בית בישראל. לא עברו ימים מרובים והוא אכן התארס בשעה טובה.

החבר המסור יצא לדרך, והחל לגייס כספים. החברים עזרו לו, הם פנו להורים ולדודים שלהם, גייסו תרומות של 200 שקל פה ו-400 שקל שם, ואט אט הצטבר בידם סכום נכבד של כאלפיים דולר.

מי שעמד בראש הפרויקט הבין שהשיטה הזאת לא עובדת כמצופה. אמנם יש פה סכום כסף נחמד מאוד, אבל בקצב הזה, כדי להגיע ל-15 אלף דולרים הוא יצטרך לעבוד עוד חודשים ארוכים. זה לא משהו שהוא יכול להרשות לעצמו, כבחור ישיבה שלומד שלושה סדרים מלאים יום יום.

הוא נשא תפילה חמה והלך להתדפק על דלתו של יהודי שהיה מפורסם ברבים בעושרו הגדול.

צלצל בפעמון ופתחו לו את הדלת, הוא גייס את כל כושר השכנוע שלו כדי שיאפשרו לו לראות את פני העשיר ולדבר אתו קצרות.  הבחור החליט לנצל את הדקה שניתנה לו, בצורה הטובה ביותר.

"כשאדם מגיע לעולם האמת שואלים אותו אם הוא נשא ונתן באמונה, קבע עיתים לתורה, ואם הוא עסק בפו"ר", פתח הבחור, "אני רוצה לשאול אתכם, מילא משא ומתן כל אחד יכול לעשות באופן יזום, לקבוע עיתים לתורה כל אחד יכול. אבל לא כל אחד מצליח למצוא שידוך ולא כל מי שמתארס ומתחתן זוכה לילדים. למה מגיע להם שישאלו אותם שאלה כזאת בשמים, אחרי שעשו מה שביכולתם ולא עלה בידם???".

העשיר נהנה מהשאלה וביקש לשמוע את התשובה…

"מי ששאל את השאלה הזאת היה המהרש"א", אמר הבחור בפאתוס, "והוא גם מתרץ עליה שעיסוק בפו"ר זה מי שמחתן ילדים מי שמחתן ילדים של אחרים! לדאוג לילדים שלך זאת לא חכמה, כל אדם בעולם דואג לילדים שלו. החכמה היא לדאוג לילד של השני!".

הדברים נכנסו ללבו של העשיר ששאל מיד: "כמה עולה לחתן את הבחור הזה?". השיב הפונה שבעיקרון העלויות הן 15 אלף דולרים, אבל 2,000 דולר כבר גויסו, וכעת צריכים להשיג עוד 13 אלף.

"אני מוכן לשלם את כל ה-15 אלף", אמר, "אבל אני רוצה את כל המצווה. אני נותן את הכסף בתנאי שאת מה שכבר אספתם, תחזירו לנותנים".

השאלה שנשאלה בעקבות כך היא מה לעשות בכסף? האם הנותנים הראשונים יכולים לקחתו בחזרה או שמא הכסף כבר הוקצה דווקא לחתן זה? אולי אפשר להעבירו לחתן אחר?

תשובה: מורי ההוראה שנשאלו בעניין, השיבו שהנותנים לא יכולים לקבל בחזרה את כספם, לאחר שנתנו אותו לצדקה, מצד שני טובת החתן היא שהכסף לא יבוא אליו, ורק כך הוא יקבל את כל הסכום הנדרש, מהעשיר שמוכן לתתו. לכן הכסף הזה שכבר הוקצה למצוות הכנסת כלה, יועבר לחתן וכלה אחרים, וכך ישמור על ייעודו.

הוא שאל את גיסו, מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל

מעשה בבנו של הגאון הצדיק רבי דב קוק שליט"א מטבריה, שלמד בישיבה קטנה בבני ברק, והיה מתארח בבית הסבא מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א.

ביום מן הימים איבד הבחור הצעיר את תפיליו, והסבא ניסה לדאוג לו לזוג תפילין חלופי עד שתימצא האבידה. הוא שאל את גיסו, מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, אם הוא יודע למי יש זוג תפילין להשאיל לו. השיב לו הגר"ח מיניה וביה שיש ברשותו את תפיליו של אביו הסטייפלער הקדוש, ובו במקום הביא אותם לגר"י זילברשטיין שייתן אותן לנכדו.

נדהם הרב זילברשטיין ושאל את מרן שר התורה, עד כדי כך? הרי זה בחור צעיר מאוד והוא עלול לאבד את התפילין, לתת לו את התפילין של הסטייפלער שערכן לא יסולא בפז???

השיב לו הגר"ח בתמיהה, איזה ייעוד טוב יותר יכול להיות לתפילין הללו מאשר לקיים בהן מצוות עשה מדאורייתא של צדקה עם בחור הזקוק לתפילין???

כעין זה מסופר על הרה"ק רבי אברהם מרדכי בעל ה'אמרי אמת' מגור זיע"א, שהיו ברשותו תפילין שקיבל בירושה מאבותיו, והיו מיוחסות לסופר הנודע הרה"ק רבי משה'לה מפעשווארסק, שצדיקים אמרו עליו שאליהו הנביא היה מצוי אצלו, והתפילין שנכתבו על ידו היו יקרות המציאות.

באחת הפעמים הבחינו בניו של הרבי, בבחור צעיר שמסתובב בבית המדרש, עם התפילין היקרות שהיו גנוזות בבית אביהם. הם ניגשו אליו בתרעומת, ושאלו כיצד הגיעו התפילין הללו לידיו. השיב להם הבחור, שהרבי עצמו נתנם לו שיניח אותן. הבנים התפלאו, הרי ה'אמרי אמת' בעצמו היה  מתייחס לתפילין הללו בחרדת קודש. רק בערב יום הכיפורים היה מעז להניח אותן, ואילו עכשיו הוא נתן אותן לבחור צעיר? היה זה תמוה בעיניהם.

אבל כששאלו את אביהם, השיב להם שאדרבה, דווקא בגלל שהתפילין כה יקרות וכה חשובות בעיניו, הוא רצה לקיים בהן מצווה. הגיע בחור שהיה זקוק להשאיל תפילין, והתורה אמרה "כל חלב לה'", כלומר, את המצוות צריכים לקיים עם הדברים הכי טובים והכי חשובים שיש לנו – לכן השאיל לו דווקא את התפילין היקרות והמיוחדות הללו.

 

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ  (כה ב)

לרגע התבלבלתי, האם זו חנות של שופרות ותשמישי קדושה, או חנות של פיצה?

מקרה: באחד מבתי הכנסת בארצנו הקדושה, פרץ ויכוח נוקב בין הגבאי לבין אחד המתפללים, וכך היה המעשה: המתפלל ביקש להקים שיעור חדש בשעות הערב, ובמהלכו להביא כיבוד קל, עם מגיד שיעור בעל הסברה נפלאה, בהערכה ששיעור כזה יכניס רוח חיים בבית הכנסת שבדרך כלל הוא שמם בשעות הערב.

הגבאי חשש מאוד. בדיוק הצטיידנו בריהוט חדש, אם יבואו יותר מדי אנשים ויסתובבו פה, הבלאי של הרהיטים יהיה גבוה יותר, ונצטרך לשלם יותר על ניקיון ועל תחזוקה. עדיף להשאיר את המצב הקיים.

שאלה: הצדק עם מי? עם הגבאי או עם המתפלל שרוצה להפיח רוח חיים במקום?

תשובה: לפני תקופה היה כינוס גדול לגבאי בתי כנסת מכל הארץ, באולם אירועים ענק בקריית שדה התעופה.

התבקשתי לשאת דברים בפני הגבאים, כדי להדגיש בפניהם את החשיבות של העשייה והפעילות למען הציבור, ופתחתי את דברי בסיפור מעשה שלא היה:

לפני שנים ביקרתי בארה"ב במסגרת פעילותי, ונקלעתי לשדרה ה-13 בבורו פארק. זוהי שדרת העסקים של השכונה, היא רצופה בחנויות מקצה לקצה, ויש שם את כל סוגי החנויות: תשמישי קדושה, צעצועים, תכשיטים, בגדים, אוכל, הלבשה חסידית, הלבשה ליטאית, כובעים, נעליים, כלי בית ומה לא. הכל יש שם.

ראיתי בחלון הראווה של אחת החנויות, שופר יפהפה, ולמרות שלא הייתי זקוק לשופר באותו זמן, הוא היה נראה כל כך יפה, שלא יכולתי להתאפק. נכנסתי כדי לבחור שופר מבין ההיצע הרחב שהייתי בטוח שאמצע במקום.  ברגע שדרכו רגלי בחנות, הכה באפי ריח של פיצה חמה שיצאה זה עתה מהתנור. לרגע התבלבלתי, האם זו חנות של שופרות ותשמישי קדושה, או חנות של פיצה? ניסיתי ליישב את הסתירה ולהסביר שזאת חנות תשמישי קדושה והמוכר פשוט אוכל עכשיו פיצה כדי להשביע את רעבונו, אבל אז ראיתי שם אב שמודד לבנו זוג נעליים חדשות, כך שהתחלתי לחשוב שאולי אני בכלל בחנות נעליים…

נשאתי עיני סביב וראיתי את אחד הדברים התמוהים ביותר, בפינה אחת של החנות היו מרוכזים מקררים, מקפיאים ותנורים. בפינה אחרת, היו כובעים, בפינה שלישית בובות של ילדות, וברביעית היו פיצוחים ותבלינים.

המקום הומה מאדם, והתחלתי לחפש את הבעלים. לא היה קשה לאתר אותו, הוא התרוצץ ממקום למקום וחילק פקודות לעובדים החרוצים.

ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם יש לו חצי דקה להקדיש לי. הוא חשב שאני מבקש תרומה, אבל אמרתי לו שיש לי משהו יותר חשוב… אני חייב לדעת מה קורה פה? זו חנות נעליים או תשמישי קדושה? פיצה או מכשירי חשמל? הוא חייך והשיב לי בקצרה: "זו חנות לדולרים".  רצתי אחריו ואמרתי לו שהוא חייב לספק לי הסבר. אני רואה פה בחנות הכל, אבל אני לא רואה שאתה מוכר דולרים. אדרבה, אני רואה שכל מי שמגיע לבקר פה מכניס את יד לכיס ומוציא דולרים כדי לתת לך!

"אתה רואה שהבנת?", הוא השיב לי והחיוך שלו התרחב עוד יותר.

הוא עצר לרגע והקדיש לי את חצי הדקה שביקשתי: "תשמע, אני שוכר כאן חנות של 200 מ"ר בלב השדרה ה-13, אני משלם פה אלפי דולרים על כל מטר רבוע. לכן אני מנצל את המקום, כל מה שמכניס לי דולרים, אני מוכר פה. אני לא עובד בפיצה ולא בנעליים, אני עובד בדולרים. הבנת???

הבנתי, ועוד איך הבנתי. וגם למדתי ממנו מוסר השכל חשוב!

יש שני סוגים של גבאים, אמרתי להם. יש גבאים של 'כן', ויש גבאים של 'לא'. הגבאי מהסוג הראשון תמיד עונה 'כן' ואחר כך מנסה לראות איך הוא מתמודד עם זה. מגיע מישהו ורוצה להקים שיעור לילדים, כן, מצוין! אבל יש עוד שיעור למבוגרים באותה שעה? לא נורא, נזיז את השיעור הזה חמש דקות קדימה ואת זה חמש דקות אחורה, ובדיוק מתפנה החדר השני ואפשר לעשות שיעור. מה הבעיה? שיעור למבוגרים? כן, שיעור לנשים? כן, קבוצות לאמירת תהילים? כן, שיעור לנוער מתחזק? כן. הכל כן. למה לא???

ויש גבאים שלכל יוזמה יגידו לא, צריכים לשכנע אותם להתחנן אליהם, ורק אחרי לחצים גדולים הם מוכנים לשקול את זה.

גבאי יקר, יש לך בית כנסת ביד? כל מטר שווה זהב! לא פחות משטחה של חנות בשדרה ה-13. ולא רק כל מטר שווה זהב, אלא גם כל רגע שווה זהב. אתה צריך לנצל את המקום בכל רגע אפשרי, כל שעות היממה, כמה שרק אפשר לדחוס בפנים עוד ועוד פעילות של תורה ותפילה, תכניס. למה להימנע מכך???

יש בבני ברק בית כנסת שהוקם כמעט במקרה… הג"ר שלמה קולדצקי הקים 'מניין חצר' בימי הקורונה, ומשם הכל היסטוריה. זה הלך והתפתח, עם מבנים מאולתרים שהוא בנה במקום וחדרים סמוכים שצירף לעניין וכך זה הלך והתפתח, עד שהיום, כעבור חמש שנים, יש לו שם יותר מ-2,000 מתפללים בליל שבת!

תשאלו איך זה יכול להיות? ובכן, מישהו ספר ומצא שבמקום מתקיימים לא פחות מ-26 מניינים בליל שבת. 26 מניינים גדולים ומכובדים!!! בכל הסגנונות והדרכים. יש לו אפילו מניין אחד שמתחיל שעתיים אחרי כניסת שבת, בשביל אנשים שרוצים לישןו בכניסת שבת, כדי לבוא רעננים לתפילה ולסעודות השבת. יש גם כאלו אנשים, והם רוצים להתפלל, אז למה לא???

אבל זה לא רק בית כנסת, במקום התפתח כבר כולל אברכים שוקק חיים, ופעילות ענפה. יש שם שיעור משניות עם יותר מ-160 ילדים שלומדים משניות מדי ערב! יש שם שיעור לנשים בשבת אחה"צ, ועוד מגוון רחב של פעילויות תורניות.

מה סוד ההצלחה שלו? הוא אף פעם לא אומר 'לא'. כל רעיון טוב שיביאו אליו יקבל מיד תשובה חיובית, ולאחר מכן הוא יאלתר ויסדר ויסחוב ויזיז וישנע, כדי שהיוזמה הטובה הזאת תצא לפועל. ככה עושים הצלחה בסייעתא דשמיא!