וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים (כה, י)
הכלי הראשון שעשו למשכן היה הארון. מיד לאחר הציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בא הציווי "ועשו ארון עצי שטים".
חז"ל אומרים במדרש שהסיבה לכך היא, משום שהתורה קודמת לכל וחשובה מכל. וכשם שבבריאת העולם האור היה הדבר הראשון שנברא, כך במשכן הארון היה הדבר הראשון שנעשה, כי בו הונחה התורה הקדושה.
מוסיף המדרש ואומר, שהנה בעוד שבכל הכלים נאמר בלשון יחיד: "ועשית שולחן" (כה, כג), "ועשית מנורת זהב" (שם לא), "ועשית את המזבח" (כז, א) – בארון נאמר בלשון רבים: "ועשו ארון עצי שטים". מדוע? – "אמר רבי יהודה בן רבי שלום אמר הקדוש ברוך הוא יבואו הכול ויתעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה" (שמות רבה לד).
הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל סיפר לי:
הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל סיפר לי:
המשגיח מפוניבז', הגאון הצדיק רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, רצה לפתוח קופת גמ"ח, אך לא היה לו כסף. תלמידיו באמריקה, שידעו על רצונו, דיברו עם גביר גדול, א' ערלעכער איד, שהגיע משנחאי לאמריקה וסיפרו לו על רצונו של המשגיח. "ללא ספק", אמרו לו, "הזכויות העצומות שיש מהסיוע לנזקקים תזקפנה לזכותך".
הגביר "קפץ" על המציאה. לא בכל יום מזדמן מנהל גמ"ח שכזה!
הוא הפריש באופן מיידי סכום כסף גדול ושלח אותו ארצה לר' יחזקאל. ובאמת ר' יחזקאל פתח עם הכסף הזה קופת גמ"ח, ואני באופן אישי זוכר היטב את הגמ"ח הזה.
לגביר הזה היתה מעלה נוספת מיוחדת: הוא לא הרשה לבניו ולחתניו, בשום פנים ואופן, להיכנס למסחר. רצונו היה שהם ילמדו תורה והוא "החזיק" אותם בכספו.
לימים הגיע הגביר ארצה לביקור
לימים הגיע הגביר ארצה לביקור. נכנס למשגיח ואמר לו: "אני הוא אותו יהודי שנתן את הכסף לפתיחת הגמ"ח"…
ר' יחזקאל החל משבח אותו: "יפה מאד! יישר כוחך! אני משתמש עם הכסף שלך ואנשים רבים נהנים ממנו! ובנוסף לכך גם שמעתי על כך שאתה "מחזיק" את הבנים והחתנים שלך כדי שיוכלו לשבת באוהלה של תורה, וללמוד תורה במנוחת הדעת"…
לפתע פנה אליו המשגיח בשאלה:
"אמור לי! האם אתה בעצמך לומד? האם קובע אתה עיתים לתורה"?
ומה יכול היה האיש לענות? הרי התשובה לשאלה היא שלילית… הוא בעצמו לא לומד וגם לא קובע עתים לתורה. ישב ושתק…
"דע לך"! נענה ר' יחזקאל ואמר לו: "אם אינך לומד – תצא מן העולם הזה ערום ויחף"!
הגביר "חטף מכה", והתמלא בפחד ואימה מכף רגל ועד ראש. הוא קיצר את ביקורו המתוכנן בארץ וחזר לארצות הברית. מיד עם שובו סר למעונו של אחד מגדולי ראשי הישיבות וביקש ממנו: "כל בוקר, לפני שאני יוצא לביזנס אני רוצה שתלמד אתי במשך שעתיים"…
הלה חייך והשיב לו: "שעתיים? כל בוקר? במחילה, אין לי את הזמן הזה"…
נענה הגביר ואמר בכאב: "מה? אין לכבודו זמן בשבילי? ומה יהא, אפוא, עלי? המשגיח אמר שאני אעזוב את העולם ערום ויחף! אם כבודו לא יכול ללמוד אתי – לכל הפחות יסדר לי חברותא ואני אשלם לו במיטב כספי ככל אשר יחפוץ"…
ראש הישיבה ראה את חשקו הגדול של הגביר ללמוד תורה והחליט לעשות שינוי בסדר יומו, על מנת שאכן יוכל לשבת וללמוד אתו כל יום במשך שעתיים.
לימים אמר אותו גביר: "המשגיח הוא ידיד אמת שלי! הוא רצה להוקיר לי טובה על כך שעזרתי לו לפתוח את קופת הגמ"ח בה הוא היה כל כך חפץ. כיצד יוקיר לי טובה? מה הוא כבר יכול "לשלם" לי? "התשלום" שלו היה שהוא הושיב אותי ללמוד! היש "תשלום" יותר יקר מזה? היש ידיד אמתי יותר ממנו"?
"אבל", הוסיף הגביר ואמר, "היתה לי שאלה קשה על המשגיח: נכון! הוא רצה 'לטלטל' אותי, לזעזע אותי, אבל סוף כל סוף כיצד יכול הוא לומר על אדם שמחזיק תורה ועושה מעשים טובים שיצא מן העולם ערום ויחף? ומה עם כל הזכויות האחרות שיש לו"?
"השאלה היתה קשה לי", אמר, "עד שראיתי את דבריו של ר' אלי'ה לופיאן שמביא את דברי הזוהר הקדוש על הפסוק (שיר השירים א', ח') "אם לא תדעי לך … צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך": "אם לא תדעי לך"- אם אין לך ידיעה באורייתא, אפילו אם תהיי "היפה בנשים"- שיהיו לך הרבה מעשים טובים, "צאי לך"- אומר הקדוש ברוך הוא צאי ממחיצתי"!
למדנו מדברי הזוהר הקדוש שאפילו אם יש לו לאדם הרבה מעשים טובים – בלי לימוד תורה, בלי קביעות עיתים לתורה, אי אפשר להימצא במחיצתו של הקדוש ברוך הוא! כמה שיש יותר ידיעה בתורה – כך נכנסים עמוק יותר למחיצתו של הקב"ה.
הוא אשר הבאנו בראשית הדברים: התורה קדומה לכל וחשובה מכל!
"ועשו ארון" – לשון רבים! "אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו הכל ויתעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה"! אין אף לא לאחד פְּטוּר מתלמוד תורה! יבואו הכל ויתעסקו בארון! "וכל בניך לימודי ה'" – כל בניך, ללא יוצא מן הכלל.
ה"חתם סופר" מבאר את מאמר חז"ל (נדרים פא ע"א) "שלא בירכו בתורה תחילה" שהם לא בירכו את עצמם בתורה תחילה! הם בירכו את עצמם בדברים אחרים, שאותם הם החשיבו והעריכו, ולא בירכו את עצמם בתורה, כי זו לא היתה חשובה בעיניהם להתברך בה!
כשהייתי פעם באמריקה הזדמנתי לבית כנסת אחד בפלטבוש לסעודה שלישית. לידי ישב יהודי אמריקאי, מבוגר. הלה סיפר לי מעט על עצמו ובתוך הדברים אמר כך: "יש לי שלושה בנים. הראשון – עורך דין גדול! מה זה עשיר? גיוואלדיג! וכמובן הוא דתי ושומר מצוות… לשני – יש עסק של רהיטים במנהטן, שמונה קומות! ויש לי עוד בן, נעבעך, בינתיים עוד אברך בלייקווד… בינתיים הוא יושב ולומד"…
זהו "שלא בירכו את עצמם בתורה"!
ובאמת היה עליו לומר בדיוק להיפך: "ברוך ה'! זכיתי! זכיתי! יש לי בן שיושב ולומד תורה בלייקווד! לא מש מאוהלה של תורה! הלוואי שגם שני בני האחרים יעסקו בתורה כמוהו"…
התורה קדומה לכל וחשובה מכל!
(מתוך 'יחי ראובן' בהוצאת 'יפה נוף')