מאת: יעקב א. לוסטיגמן
הגר"י מישקובסקי: "בלילה האחרון של שנת תשמ"ט, לקראת ראש השנה של שנת תש"ן, אמר מרן זצ"ל 'שמועס' בפני הבחורים בישיבת פוניבז' לצעירים, ובמהלכו שאל כמה קושיות חזקות אודות הנושא של יום הדין ואיך דנים אדם בשמים, ומכח השאלות הללו ודיוקים שונים, הוא בנה מהלך שלפיו בשמים דנים את האדם לא רק לפי מה שהוא עכשיו, אלא גם על שם העתיד, אם עתידים להיוולד ממנו ילדים צדיקים, אף שהוא עצמו אינו ראוי, נותנים לו עוד שנות חיים וכו', אבל לעומת זאת, מי שאינו רשע, נידון לפי מה שהוא עכשיו, גם אם עתידים לצאת ממנו צאצאים רשעים רח"ל.
הייתי אז בחור צעיר, ולמדתי בישיבת פוניבז' לצעירים, כך ששמעתי את השמועס יחד עם כל בני הישיבה. לאחר אותה שיחה נכנסתי למרן כדי להתברך מפיו, ולבקש ממני שינחה אותי איזו קבלה טובה כדאי שאקבל על עצמי לכבוד השנה החדשה. עם כניסתי לחדר הבחנתי שהוא נמצא במצב של שמחה עצומה, פניו האירו בנהירו עילאה. עוד לפני שהספקתי לפצות את פי ולשאול אותו מה השמחה העצומה הזאת האופפת אותו, כי אמר לי מרן מעצמו: "יש לי שמחה גדולה מאוד, כי מקודם היה כאן רבי יהודה גוטרמן (זצ"ל, המשגיח בישיבה, שהיה נוכח בשעה שמרן מסר את שיחת המוסר בפני התלמידים), והראה לי שכתוב במפורש בזוהר הקדוש כמו מה שדיברנו, ואם כן הרי אלו דברי אמת".
מרן היה מקפיד לקום ממקומו אחרי כל אכילה שאכל, וללכת לפחות ארבע אמות. גם לעת זקנתו כשהיה מרן תשוש מאוד והיה צריך להיעזר באחרים כדי לצעוד את הפסיעות הבודדות הללו, הקפיד על כך מאוד ולא וויתר על מנהגו.
באחת הפעמים נפלה בחלקי זכות נפלאה, שמרן יישען עלי בלכתו אחרי האכילה, ובמהלך הזמן הזה שנשען עלי, סיפר לי שיש לו היום שמחה גדולה מאוד, משום שהוא הדפיס את ספרו 'אילת השחר' על הגדה של פסח, וקיבל היום כמה תגובות מאנשים שאמרו לו ש'מצאו שם דברים טובים', וממילא מתברר שהוא זכה בזיכוי הרבים, ולכן הוא שמח בשמחה כה גדולה.
"הרי בעולם הזה יכול האדם לתפוס ולהרוויח מיליארדים בכל יום, ובעולם ההוא כבר אי אפשר לעשות עוד מצוות ומעשים טובים, ולכן אני שמח מאוד שהקב"ה עושה עמי חסד גדול, שאני עוד יכול לקיים מצוות ולעשות זיכוי הרבים".
הגרא"ז שוב מרחיב לגבי עניין ההליכה ארבע אמות: "מרן רצה לקיים את דברי הגמרא במסכת בבא מציעא דף קי"ג, שמי שאכל לחם ולא הלך אחר אכילתו ארבע אמות – אין רפואה למחלתו, ולכן היה מרן מקפיד על כך מאוד.
"אבל מה שמעניין היה שאף שהגמרא אמרה את זה על אכילת לחם, מרן נהג כך אחרי כל אכילה, אף שלא היה אוכל לחם אלא רק בשבתות ובימים טובים שיש חובה לאכול פת.
"ואף שמזונותיו היו דלים ובקושי היה אוכל כזית אחד בארוחה, היה מטיף לעצמו מוסר ואומר תוך כדי "אני מפטם את עצמי עם אוכל"…
הגר"י מישקובסקי: "רק נחדד ונבהיר עד כמה היה מרן רואה חשיבות רבה בהליכה אחר האכילה, שלשם כך הוא אפילו ביקש עזרה ונשען על אנשים. וזאת יש לדעת כי מרן הקפיד מאוד ושמר מכל משמר שלא לבקש טובות מאף אחד, ואפילו לא מבני ביתו הקרובים ביותר. רק במקום שהכריע בדעתו שזה הכרח גמור וזה רצון ה', היה מבקש עזרה.
"בערוב ימיו יצא מרן פעם מחדרו לתפילת מנחה שהתקיימה בחדר הסמוך, ובדרך הבחין נכדו שהוא הולך בצורה לא תקינה. בדק הנכד ומצא שבטעות הוא נעל לסבא את נעל ימין על רגל שמאל ונעל שמאל על רגל ימין. שִׂכֵּל את נעליו…
"שאל הנכד את מרן: "סבא לא הרגיש שהנעליים הפוכות? למה סבא לא אמר לי לסדר את זה?", השיב לו מרן ואמר "בוודאי שהרגשתי, אבל אתה הרי לא חייב לי כלום, גם כך עשית לי טובה גדולה שנעלת לי את הנעליים שלי. מאיפה יש לי רשות להטריח אותך בשנית רק כדי להחליף נעל ימין לרגל ימין ונעל שמאל לרגל שמאל???".
מרן אמר לנו כמה וכמה פעמים, שמרן החזון איש אמר לו פעם שלגאון רבי אריה לייב הלר זצ"ל, שחיבר את 'קצות החושן' לא היה טעם בקוגל – כלומר הוא לא הרגיש אם הקוגל שאכל היה טעים או לא. הוסיף מרן על דברי החזון איש ואמר (אולי אמר זאת בשם מישהו אחר): ויהודי שלומד 'קצות' ומבין אותו כראוי, גם אם יש לו 'טעם בקוגל' – זה לא מה שיביא אותו לידי שמחה, וממילא אינו יכול לצאת ידי חובת 'חציו לכם' ביום טוב, על ידי אכילת קוגל, כי אין לו בזה שמחה.
ומעניין לעניין באותו עניין, פעמים רבות נכנסתי למרן עם נערי בר מצווה כדי שמרן יברך אותם ויגיד להם איזה דבר טוב לקבל על עצמם לכבוד הבר מצווה, ותמיד היה אומר שיקבלו על עצמם לומר רק את האמת בכל מצב ובכל זמן. פעם אחת נכנסתי אליו עם נער מחונן מאוד, מלא וגדוש וכל רואיו העידו עליו שעדיו לגדולות. כששאל את מרן איזו קבלה טובה יקבל על עצמו, שינה מרן ממנהגו הקבוע ואמר לו שיקבל על עצמו "לזכור שלא באנו לעולם בשביל לאכול קוגל".
באחת הפעמים שנכנסתי למרן, רציתי לעשות לו קורת רוח, ואמרתי לו שהוא חייב לי 'הכרת הטוב'.
נדהם מרן ושאל, הכרת הטוב? על מה? הוא לא זוכר שעשיתי לו טובה כלשהי.
השבתי לו שעיינתי בספרו ומצאתי שהוא עוסק בשאלה ששואלים רבים מהמפרשים על דברי ר"א משזנא בתוס' בקידושין, ונשארים כולם בצ"ע, אבל מרן יישב את דבריו כלאחר יד בדבריו, והצניע את תשובתו כדרכו שאת החידושים שלו הוא כותב ממש בקצרה בתוך הדברים, כדי שלא להדגישם, וראיתי שזה תירוץ נפלא מאוד והצגתי אותו בפני כל אנשי הצוות בישיבה והיתה שמחה גדולה מאוד וכל מגידי השיעורים עשו מזה מהלך שלם בסוגיא. ולכן אני חייב לראש הישיבה הכרת הטוב על החידוש הנפלא הזה! חייך מרן בהנאה גדולה, הוא תפס לי את היד ואמר לי "טאקע! אכן, על זה יש הכרת הטוב. זה משמח, יישר כח!".
(מתוך מאמר נרחב בגליון 'לקראת שבת')