נשאתי עיני סביב וראיתי את אחד הדברים התמוהים ביותר, בפינה אחת של החנות היו מרוכזים מקררים, מקפיאים ותנורים. בפינה אחרת, היו כובעים, ופיצוחים ותבלינים

מקרה: באחד מבתי הכנסת בארצנו הקדושה, פרץ ויכוח נוקב בין הגבאי לבין אחד המתפללים, וכך היה המעשה: המתפלל ביקש להקים שיעור חדש בשעות הערב, ובמהלכו להביא כיבוד קל, עם מגיד שיעור בעל הסברה נפלאה, בהערכה ששיעור כזה יכניס רוח חיים בבית הכנסת שבדרך כלל הוא שמם בשעות הערב.

הגבאי חשש מאוד. בדיוק הצטיידנו בריהוט חדש, אם יבואו יותר מדי אנשים ויסתובבו פה, הבלאי של הרהיטים יהיה גבוה יותר, ונצטרך לשלם יותר על ניקיון ועל תחזוקה. עדיף להשאיר את המצב הקיים.

שאלה: הצדק עם מי? עם הגבאי או עם המתפלל שרוצה להפיח רוח חיים במקום?

תשובה: לפני תקופה היה כינוס גדול לגבאי בתי כנסת מכל הארץ, באולם אירועים ענק בקריית שדה התעופה.

התבקשתי לשאת דברים בפני הגבאים, כדי להדגיש בפניהם את החשיבות של העשייה והפעילות למען הציבור, ופתחתי את דברי בסיפור מעשה שלא היה:

לפני שנים ביקרתי בארה"ב במסגרת פעילותי, ונקלעתי לשדרה ה-13 בבורו פארק. זוהי שדרת העסקים של השכונה, היא רצופה בחנויות מקצה לקצה, ויש שם את כל סוגי החנויות: תשמישי קדושה, צעצועים, תכשיטים, בגדים, אוכל, הלבשה חסידית, הלבשה ליטאית, כובעים, נעליים, כלי בית ומה לא. הכל יש שם.

ראיתי בחלון הראווה של אחת החנויות, שופר יפהפה, ולמרות שלא הייתי זקוק לשופר באותו זמן, הוא היה נראה כל כך יפה, שלא יכולתי להתאפק. נכנסתי כדי לבחור שופר מבין ההיצע הרחב שהייתי בטוח שאמצע במקום.  ברגע שדרכו רגלי בחנות, הכה באפי ריח של פיצה חמה שיצאה זה עתה מהתנור. לרגע התבלבלתי, האם זו חנות של שופרות ותשמישי קדושה, או חנות של פיצה? ניסיתי ליישב את הסתירה ולהסביר שזאת חנות תשמישי קדושה והמוכר פשוט אוכל עכשיו פיצה כדי להשביע את רעבונו, אבל אז ראיתי שם אב שמודד לבנו זוג נעליים חדשות, כך שהתחלתי לחשוב שאולי אני בכלל בחנות נעליים…

נשאתי עיני סביב וראיתי את אחד הדברים התמוהים ביותר, בפינה אחת של החנות היו מרוכזים מקררים, מקפיאים ותנורים. בפינה אחרת, היו כובעים, בפינה שלישית בובות של ילדות, וברביעית היו פיצוחים ותבלינים.

המקום הומה מאדם, והתחלתי לחפש את הבעלים. לא היה קשה לאתר אותו, הוא התרוצץ ממקום למקום וחילק פקודות לעובדים החרוצים.

ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם יש לו חצי דקה להקדיש לי. הוא חשב שאני מבקש תרומה, אבל אמרתי לו שיש לי משהו יותר חשוב… אני חייב לדעת מה קורה פה? זו חנות נעליים או תשמישי קדושה? פיצה או מכשירי חשמל? הוא חייך והשיב לי בקצרה: "זו חנות לדולרים". רצתי אחריו ואמרתי לו שהוא חייב לספק לי הסבר. אני רואה פה בחנות הכל, אבל אני לא רואה שאתה מוכר דולרים. אדרבה, אני רואה שכל מי שמגיע לבקר פה מכניס את יד לכיס ומוציא דולרים כדי לתת לך!

"אתה רואה שהבנת?", הוא השיב לי והחיוך שלו התרחב עוד יותר.

הוא עצר לרגע והקדיש לי את חצי הדקה שביקשתי: "תשמע, אני שוכר כאן חנות של 200 מ"ר בלב השדרה ה-13, אני משלם פה אלפי דולרים על כל מטר רבוע. לכן אני מנצל את המקום, כל מה שמכניס לי דולרים, אני מוכר פה. אני לא עובד בפיצה ולא בנעליים, אני עובד בדולרים. הבנת???

הבנתי, ועוד איך הבנתי. וגם למדתי ממנו מוסר השכל חשוב!

יש שני סוגים של גבאים, אמרתי להם. יש גבאים של 'כן', ויש גבאים של 'לא'. הגבאי מהסוג הראשון תמיד עונה 'כן' ואחר כך מנסה לראות איך הוא מתמודד עם זה. מגיע מישהו ורוצה להקים שיעור לילדים, כן, מצוין! אבל יש עוד שיעור למבוגרים באותה שעה? לא נורא, נזיז את השיעור הזה חמש דקות קדימה ואת זה חמש דקות אחורה, ובדיוק מתפנה החדר השני ואפשר לעשות שיעור. מה הבעיה? שיעור למבוגרים? כן, שיעור לנשים? כן, קבוצות לאמירת תהילים? כן, שיעור לנוער מתחזק? כן. הכל כן. למה לא???

ויש גבאים שלכל יוזמה יגידו לא, צריכים לשכנע אותם להתחנן אליהם, ורק אחרי לחצים גדולים הם מוכנים לשקול את זה.

גבאי יקר, יש לך בית כנסת ביד? כל מטר שווה זהב! לא פחות משטחה של חנות בשדרה ה-13. ולא רק כל מטר שווה זהב, אלא גם כל רגע שווה זהב. אתה צריך לנצל את המקום בכל רגע אפשרי, כל שעות היממה, כמה שרק אפשר לדחוס בפנים עוד ועוד פעילות של תורה ותפילה, תכניס. למה להימנע מכך???

יש בבני ברק בית כנסת שהוקם כמעט במקרה… הג"ר שלמה קולדצקי הקים 'מניין חצר' בימי הקורונה, ומשם הכל היסטוריה. זה הלך והתפתח, עם מבנים מאולתרים שהוא בנה במקום וחדרים סמוכים שצירף לעניין וכך זה הלך והתפתח, עד שהיום, כעבור חמש שנים, יש לו שם יותר מ-2,000 מתפללים בליל שבת!

תשאלו איך זה יכול להיות? ובכן, מישהו ספר ומצא שבמקום מתקיימים לא פחות מ-26 מניינים בליל שבת. 26 מניינים גדולים ומכובדים!!! בכל הסגנונות והדרכים. יש לו אפילו מניין אחד שמתחיל שעתיים אחרי כניסת שבת, בשביל אנשים שרוצים לישון בכניסת שבת, כדי לבוא רעננים לתפילה ולסעודות השבת. יש גם כאלו אנשים, והם רוצים להתפלל, אז למה לא???

אבל זה לא רק בית כנסת, במקום התפתח כבר כולל אברכים שוקק חיים, ופעילות ענפה. יש שם שיעור משניות עם יותר מ-160 ילדים שלומדים משניות מדי ערב! יש שם שיעור לנשים בשבת אחה"צ, ועוד מגוון רחב של פעילויות תורניות.

מה סוד ההצלחה שלו? הוא אף פעם לא אומר 'לא'. כל רעיון טוב שיביאו אליו יקבל מיד תשובה חיובית, ולאחר מכן הוא יאלתר ויסדר ויסחוב ויזיז וישנע, כדי שהיוזמה הטובה הזאת תצא לפועל. ככה עושים הצלחה בסייעתא דשמיא!

(מתוך מאמר נרחב בלקראת שבת)