מספר יהודי מהר נוף: נסענו לאנגליה כדי להשתתף בשמחה משפחתית. בחזור היינו אמורים לטוס להולנד בדרכנו לארץ, משכך, שכרנו רכב ויצאנו להולנד, לשדה התעופה. אך הפסדנו את הטיסה. גילינו, שהולנד טובה בשבילנו כתחנת מעבר, אך לא כמקום לשהות שהיא מעבר לכמה שעות. לא ידענו היכן להתאכסן ומה לעשות. היה זה יום שישי, וממש דאגנו מה יהיה.
יהודי טוב שפגשנו, נתן לנו עצה טובה: לנסוע לבלגיה, לפשעווארסק, שם יש בית הכנסת אורחים גדול ונכבד. יקבלו אותנו בשמחה, ויארחו אותנו ביד רחבה. רעיון אחר לא היה לנו, ואנו המשכנו במסע של עוד כמה שעות, וחצינו את הגבול לבלגיה. ידעתי שניאלץ ליהנות ממתנת בשר ודם, וחשבתי, שלפחות אקנה פירות לכבוד שבת קודש. הגענו לאנטוורפן, וחיפשנו יהודים. איפה הכי נגיש למצוא יהודים? – ליד המקווה.
נעצרנו שם, ומחלון הרכב קראתי לעבר יהודי, וביקשתיו שיראה לי איפה אפשר לקנות פירות. "פירות?" הוא שאל וענה מיד, "כאן לא תוכלו למצוא, כי החנויות של היהודים סגורות כעת. אם תרצו, אראה לכם איפה החנויות של הגויים". רצינו. הוא הצטרף אלינו לרכב, וכיוון אותנו לשוק. בינתיים שוחחנו, וגילינו שהיהודי הנחמד הזה הוא בחור בן שלושים ושש, המצפה לזיווגו.
"יום אחד", כך הוא סיפר לי, "נכנסתי לבית מדרש, והגמרא נפתחה לי במסכת סוטה, במילים: 'בת פלוני לפלוני, דירה פלונית לפלוני'. החלטתי להשתמש בגמרא זו בתפילת העמידה, ומאז אני מתפלל: 'ריבונו של עולם, כתבת בתורתך בת פלוני לפלוני, ואני מאמין באמונה שלמה שאתה הולך להמציא לי את זיווגי!'". רעייתי, שהקשיבה לשיחה כל העת, החליטה שברגע שתשים לב למישהי מתאימה, היא תציע לה את הבחור הזה, שהוא נעים הליכות ולומד בהתמדה.
הגענו לבית הכנסת אורחים, ואז חשבנו שכל הטלטול היה שווה, כדי שנזכה לראות איזו אהבת ישראל, איזה אירוח, איזו הרחבה, איזו תחושה טובה, איזה כבוד שבת… זו הייתה הרגשה נפלאה, אחרי כל הטלטולים להיות בין יהודים, ועוד כאלו שמקבלים ומארחים מכל הלב.
במשך השבת ערכנו היכרות עם כמה משפחות שנקלעו לאותו בית הכנסת אורחים. ביניהן היתה משפחה מצרפת, ולהם בת המצפה לשידוך. אשתי 'שמה עליה עין', והציעה אותה לבחור שליווה אותנו לקניית הפירות…
ברוך ה', זכינו להיות שליחים להקמת בית בישראל, והכול בתזמון מדהים ומיוחד. עתה הבנו למה הפסדנו את המטוס, ומדוע נזקקנו לנסיעה ארוכה ומתישה כל כך. הקב"ה שמע לתפילותיו של הבחור, ובוודאי גם לתפילותיה של המיועדת לו, ובחר בנו, משפחה מארץ ישראל, לשדך בין בחור מבלגיה לנערה מצרפת.
יהא ביתם בית נאמן בישראל, ויראו דורות ישרים מבורכים.
(השגחה פרטית)