נדבת אדם תאיר פניו
ר' דוד שכטר היה מחשובי חסידי ברסלב בעיר העתיקה בירושלים שלפני קום המדינה. כמו רבים מתושבי ירושלים וחסידי ברסלב בפרט, הוא בחר להסתופף סביב שריד בית מקדשנו – הכותל המערבי. יום יום נהג לשהות במקום שעות רבות, בהן התפלל, התבודד עם קונו ועסק בתורה.
יום אחד הבחין ר' דוד ביהודי מכובד שיושב צמוד לכותל, ספר תהילים בידו, והוא ממרר בבכי שעה ארוכה. חלפה שעה, עברו שעתיים, בכיו רק הלך וגבר, עד שר' דוד החל לחשוש לשלומו של האיש. בתום שלוש שעות של בכיות המזעזעות את הנפש, חש לקראתו וניסה לדובבו בשאלה על מה ולמה הוא בוכה כל כך.
האיש לא נעתר מיד, אולם לאחר דקות אחדות סיפר כי הוא עומד שבוע אחד בלבד לפני חתונת אחד מילדיו. בחודשים האחרונים ניסה לגייס את הכספים להוצאות החתונה והנדוניה, אולם כל ניסיונותיו עלו בתוהו, וכעת ימים ספורים לפני החתונה עומד הוא בפני שוקת שבורה ואינו יודע איך יישא פניו כלפי המחותנים.
ר' דוד שכטר היה אביון למהדרין, ובמה יוכל לעזור לאותו יהודי? בכל זאת אמר לו: "בוא איתי לביתי ונראה במה אוכל לעזור לך!"
לאמיתו של דבר, בפינה מוסתרת בביתו הטמין ר' דוד סכום הגון לחתונת אחד מילדיו. הוא לא רצה לחכות לרגע האחרון, ובמשך תקופה ארוכה אסף פרוטה לפרוטה עד שעלה בידו לצבור סכום שאיתו אפשר "לגשת אל השולחן". עתה עשה את חשבון נפשו: אומנם מדובר בכסף שמיועד לעזור לילדו בעת חתונתו, ומנגד עומד לו יהודי זה ממש לפני חתונת ילדו ואין לו כלום, ונפשו יוצאת מרוב צער.
השניים הגיעו לביתו של ר' דוד, שם הוא הוציא את אמתחת הכסף ומסרו בשלמות לידי היהודי ההמום, שלא מצא מילים מתאימות להודות למיטיבו.
באותו יום הלך ר' דוד כמנהגו להתפלל מנחה במנין עם רבי שלמה גולדמן מזווהיל, המכונה רבי שלומ'קה, שנהג בפשטות גדולה ונודע כבעל מופת. כאשר ראה רבי שלומ'קה את ר' דוד שאל אותו: "אנא ממך, גלה לי איזו מצווה קיימת היום? איזה דבר טוב עשית היום?"
ר' דוד ניסה להשיב בתמימות: "לא עשיתי מאומה…", אבל רבי שלומקה גרם לו להבין כי אין לו ספק שהוא כן עשה היום מצווה מיוחדת ודרש ממנו במפגיע לגלות לו מה היא.
"אם הרבי אינו יודע מה עשיתי", השיב ר' דוד נואשות שהפעם יניח לו, "אז כנראה שאינו צריך לדעת".
כשראה הצדיק כי אין הוא מסכים לגלות, שלף קלף מיקוח. זו תקופה ארוכה שר' דוד ניסה ללמוד איתו בחברותא. אולם הרבי, שלמד בחברותות במשך כל היום עם כמה מחשובי ירושלים, לא הסכים ללמוד גם איתו.
"אם תגלה לי בדיוק מה עשית היום", הבטיח הרבי, "אלמד איתך בחברותא".
מול הבטחה שכזאת לא היה ר' דוד מסוגל לעמוד. בקול שפל סיפר על מה שהתרחש בכותל המערבי ואחר כך בביתו.
לאחר ששמע את הסיפור, התרגש רבי שלומ'קה ואמר: "כאשר נכנסת לבית המדרש מיד ראיתי על פניך הזדככות גדולה מאוד, וראיתי שעשית מעשה טוב עצום שתיקן את נשמתך, הן בגלגול זה והן בכל הגלגולים הקודמים! וכעת אני מבין מה גרם לכך".
לאחר התפילה הגיע במרוצה אחד מיהודי ירושלים להזכיר לפני הרבי מזוויהל את זוגתו שהתקשתה בלידתה, וביקש ממנו שיברך אותה לישועה דחופה.
פנה רבי שלומ'קה לר' דוד שכטר שעמד מן הצד, וציווה עליו להזכיר כעת את האישה בתפילתו. ר' דוד סירב לעשות פעולה שעלולה לפרסמו, באומרו כי היהודי הרי מבקש את ברכת הרבי ולא את ברכתו שלו, אולם רבי שלומ'קה ציווה עליו: "לא כן, אלא אתה תברך אותה, כי בעת הזאת אתה נקי ומזוכך לגמרי, ובידך לברך את ישראל"…
לימים בנו של ר' דוד, רבי יעקב מאיר שכטר, היה לראש ישיבת המקובלים "שער השמים" בירושלים ומנהיג חשוב של חסידות ברסלב בימינו, והוציא לאור ספרי אמונה ודעת נפלאים.
פיצה עם תוספת מהקצב
כבעל פיצרייה קיבלתי טלפון מארגון שעוזר למשפחות במצוקה בבקשה אם אוכל לתרום מגש פיצה אחד מידי תקופה למשפחה הנתונה במצב כלכלי דחוק. הסכמתי וסיכמתי איתם כי אחת לשבוע אשלח להם מגש מאפה ובקבוק שתייה. יצרתי קשר עם המשפחה ותיאמנו את הדברים בצורה מכובדת.
כעבור שבועיים התקשרה בעלת המשפחה להזמין מגש כמסוכם, ושאלה אם תוכל במקום השתיה והמאפה לקבל שני מגשים. הסכמתי. היא שאלה אם אפשר להוסיף על אחד המגשים זיתים, והסכמתי ושלחתי כבקשתה. כשירדתי מהקו הרהרתי בליבי אם באמת מדובר במשפחה נזקקת. לא חלפה שניה והטלפון בעסק צלצל, ולקוח חדש הזמין גם כן שני מגשים, אחד רגיל והשני עם זיתים, בדיוק כפי שזו ביקשה. הרגשתי כאילו משמים רומזים לי שהכל בסדר.
בהזמנה הבאה שהזמינה קרה שוב אותו מקרה בדיוק, והבנתי שזהו שוב רמז משמים כי מדובר במשפחה שאכן צריכה את העזרה הזו, ושמחתי בליבי.
השיחות בחנות ממוחשבות, ובמספר שלה הוספתי הערה שכל עובד רואה במחשב ברגע שהמספר שלה מצלצל ובה כתוב לשלוח לה שני מגשים ללא תשלום. והנה באחד הימים כאשר קניתי לעצמי בשר אצל הקצב, העובד צלצל אלי ושאל אם אני מכיר מישהי שטוענת שאני שולח לה שני מגשים אחת לשבוע. הוא לא שם לב להערה הכתובה והתווכח עם הלקוחה. תיכף אמרתי לו לשים לב להערה ולהתקשר להודיע שאנחנו שולחים את המגשים מיד. הצטערתי מאוד על הבושה שעברה האישה המסכנה, שגם כך לא נעים לבקש נדבות ועוד להיתקל בסירוב, זה ממש מבייש.
בעל הקצבייה שאל מה קרה, וסיפרתי לו שהעובד לא שם לב להערה והאישה המסכנה בטח התביישה. הוא דווקא נראה היה מרוצה מהסיפור, וביקש את מספר הטלפון שלה. לשאלתי מדוע הוא זקוק למספר שלה השיב כי כל שבוע נשארת לו כמות של עופות ושניצלים וכל מיני דברים טובים שהוא כבר לא מוכר אותם בשבוע הבא, וכל יום שישי הוא מחפש למי לתת את השאריות שלא אחת מדובר בכמויות מכובדות של בשרים משובחים, ומעתה הוא ישלח את הבשרים למשפחה הזו במקום לתת לחברים. הוא הוסיף כי אם אני מכיר משפחות נוספות אעדכן אותו, שכן לפעמים נשארות לו כמויות שיכולות לספק מספר משפחות.
עתה שמחתי, והבנתי עד כמה בורא עולם משגיח על ברואיו, ודאג שאקבל את השיחה בדיוק בעומדי ליד הקצב כדי לעזור לאותה משפחה עוד יותר. על אתר התקשרתי למשפחה וסיפרתי להם מדוע אירעה התקלה, והם שמחו מאוד שיקבלו מעתה שפע בשרים לתפריט השבועי הדל. (מתוך טיב הקהילה)
('בך בטחנו' – שמות)