בספרים הקדושים מובא כי הדרך לעורר רחמים וחסדים על כלל ישראל ולהפוך את מידת הדין למידת הרחמים, היא על ידי השתתפות בצערם של ישראל.
אם האדם מראה כלפי שמיא, שהוא משתדל לסייע לנמצאים בצער – אם בסיוע בגופו, ואם בתפילה ובבקשת רחמים, ובכל פעולות שעיקרן נשיאה בעול עם הזולת – גורם הוא התעוררות עצומה של רחמים על כלל ישראל.
בספר "הכשרת האברכים" מביא בשם ה"בעל שם טוב" הקדוש זצ"ל שאמר, כי כאשר ראובן בא לשמעון ומבקש ממנו להקדיש לו כמה דקות מזמנו, כיון שיש לו איזה דבר נחוץ להיועץ עמו, ושמעון נענה לבקשתו או אז אומר השי"ת, כי אם בשר ודם מוכן להקדיש מזמנו כדי להאזין לצרת חברו, הקב"ה השומע תפילת כל פה, בודאי יאזין לתפילת עמו ישראל.
נמצא כי באותה עת שאדם מקבל על עצמו להשתתף בצער חברו, הוא מעורר אצל הקב"ה רחמים כה גדולים עד שהוא מאזין לא רק לתפילתו של אותו יהודי, אלא לתפילת כל יהודי הפונה אליו.
מובן, כי לא תמיד יוכל שמעון לסייע בפועל לצרתו של חברו, ורק השי"ת יכול לחלצו ממצוקתו. עם זאת, בעצם ההקשבה לדברי חברו, בהזלת הדמעה בשמעו את צערו של חברו ובהשתתפות האמיתית בסבלו, מקל הוא על צער חברו. הכאב הגדול ביותר של האדם הוא, כאשר הוא פונה לימין, ואין לו עוזר, פונה לשמאל, ואין לו סומך. אבל אם חבריו וידידיו, אחיו ורעיו, נותנים לו הרגשה, שהם עומדים לימינו בכל עת, אף שבפועל אינם יכולים לסייע לו – הוא חש הקלה רבה, שיש מי שחולק עמו בנטל.
מרחמים "עליו" מן שמים
הרה"ק רבי דוד מטשורטקוב זצ"ל אמר על דברי חז"ל (שבת קנא ע"ב): "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים", שאין הכוונה רק לפשט הדברים שמרחמים משמים על המרחם עצמו, אלא הכוונה, שמן השמים מרחמים על אותו אדם שאחרים מרחמים עליו. כאשר רואים בשמים כיצד בשר ודם מרחם על זולתו, אות הוא כי אכן זקוק הלה לרחמים, ועל כן גם מן השמים מרחמים עליו!
זכות גדולה היא אפוא למרחם, המנסה להקל מעט מצערו ומכאבו של רעהו, ולהעלות חינוך על שפתיו, ובזכותו גם מן השמים מרחמים על רעהו ומסיעים לו להחלץ מצרתו ומצוקתו.
פשט זה יכול לומר רק מלאך אלוקים שרף עליון, שהיה בשמים, וראה בעיניו את כתות המלאכים מליצי הטובה, המתחננים לפני הבורא שירחם על האדם השרוי במצוקה, כמו שאחרים מרחמים עליו.
כל אחד מאיתנו שומע, לדאבון לב, בעיות ומצוקות כה רבות, ולא יתכן שנתעלם מצערו של יהודי. לא יעלה על הדעת שצרת הזולת תכנס לאוזן אחת ותצא מהשניה, מבלי להותיר כל רושם ושימת לב. הרי כולנו בנים לה' אלקינו, ולא נוכל להתעלם מצרת השני ולעבור לסדר היום כאילו דבר לא ארע… אמנם איננו בדרגה שאין אנו יכולים להמשיך בסדר חיינו הרגיל, נעצור לרגע את מרוצת החיים ונעשה משהו מן המשהו, עבור מצוקתו של יהודי אחר – אם זה אמירת פרק תהילים או נתינת צדקה, ואם זה נסיון לסייע לו בפועל…
ובאשר כן, התעוררו נא, יהודים ברי לבב, וקחו לתשומת לבכם כל קריאה ובקשה להתפלל עבור החולים והזקוקים לישועה. אמרו פרק תהילים, תנו פרוטה לצדקה, עשו מה שביכולתכם למען שבורי הלב המצפים להארה מן השמים.
עצה טובה בהשג יד כל אחד מאיתנו היא, שכל המכיר ויודע על צער וקושי בבית חברו – יציע את עצמו לעזור ולסייע בדברים הפשוטים וטכניים ממש.
לדוגמא: היודע על בית, שבו אחד מבני המשפחה מרותק למיטת חוליו, והבית על ילדיו מפוזר ומפורד בצער – ינסה להציע עזרה בטיפול בצרכי הבית פנימה, או בשאר פעולות של עזרה. ואי אפשר לשער ולהעריך כמה יכולה פעולה פשוטה זו להכניס שמחה וחיות בלבבות נשברים, לפעמים גם בלי להזדקק לעזרה למעשה – רק בהצעה בלבד מעלים חיוך ואור לבני הבית השבור.
ישנן צרות אחרות, שגם בהן מן הראוי לשאת בעול עם השני. אם מכירים מישהו שמתקשה למצוא זיווג הגון לבנו או לבתו, כמו שאנו שופכים לב כמים לשמים עבור ילדינו, כך נעתיר עבור הזולת, שימצא זיווג הגון במהרה.
איך ישן כשחברו שרוי בצער
שמעתי סיפור מופלא מפי בעל המעשה עצמו: אחד מאברכי קהילת צאנז בעיר יוניון-סיטי בארה"ב, שעמדה בשעתו תחת הנהגת כ"ק האדמור מקלוזינבורג זצ"ל, נצרך לישועה מיוחדת במינה. ידידו שהתגורר בבורו-פארק וידע מצרת חברו, הגיע במיוחד כדי לשוחח עם חברו, אולי יוכל לסייע לו.
השנים ישבו בבית המדרש בשעת לילה מאוחרת, ושוחחו בעניינו, והנה לפתע נכנס לבית המדרש כ"ק האדמו"ר, שדירתו היתה צמודה לבית המדרש, וראה את שני האברכים משוחחים ביניהם.
לפתע שמו האברכים לבם לנוכחותו של האדמו"ר, והם קמו לפניו ביראת כבוד.
שאל האדמו"ר את האברך מבורו פארק למעשיו כאן בשעה כה מאוחרת, והאברך אמר לו: "רבי הייתי בביתי בבורו-פארק, וכבר עמדתי לעלות על יצועי, אלא שאז חשבתי בלבי: 'כיצד תערב עלי שנת הלילה, כאשר חברי נמצא בצער כה גדול?' לא היה לי ספק, ששנתו של חברי נודדת מעיניו, ולכן באתי במיוחד מביתי שבבורו-פארק כדי לשמוע את אשר בפיו".
האדמו"ר האזין לדבריו ושיבח אותו על כך, ומיד שב לביתו.
למחרת, בשעת בוקר מוקדמת קיבל האברך מבורו-פארק שיחת טלפון מפתיעה. על הקו היה כ"ק האדמו"ר בכבודו ובעצמו, ובפיו בקשה מהאברך שיגיע לביתו, כי ברצונו לשוחח עמו. מובן, שהאברך מיהר לנסוע ליוניון-סיטי, ונכנס בדחילו ורחימו אל ביתו של האדמו"ר
אמר לו האדמו"ר: "דע לך כי הפעולה שעשית אמש, שהגעת במיוחד אל חברך לשמוע את צערו עוררה רעש גדול בשמים. כאשר ראו בשמים, שיהודי אינו מסוגל ללכת לישון כשחברו נמצא בצער, ראו להושיע את האברך ממצוקתו. דע לך כי בזכותך נושע האברך, אבל היות שאין רצוני שיחשבו שהיה כאן איזה מופת וכדומה, לכן אני מבקש ממך שתשתוק, ולא תפרסם את הדבר, ולא זו בלבד אלא תציע לחברך שיעשה פעולה של השתדלות טבעית, כדי שיראה כאילו הגיעה ישועתו בדרך הטבע".
ואכן כך היה, והלה נושע תוך זמן קצר ביותר.
אם רואים אנו שחבר מצוי בצער, ולא רק חבר שאנו מכירים, גם כאשר אנו רואים מודעה נושאת בקשת רחמים, אפילו כאשר אין אנו יכולים להזכיר בתפילתנו את כל השמות הללו, מכל מקום יכולים אנו לבקש מהשי"ת שיחוס וירחם על כל אלו הזקוקים לישועה.
נחשוב בנפשנו, כי אין לקב"ה כל מניעה לרפא את כל החולים, כפי שאומרים אנו באקדמות: "ובאתא קלילא דלית בה מששותא, זמין כל עבידתה בהך יומי שתא" – באות קלילה שאין בה ממשות, ברא את העולם בששה ימים, הינו באות ה' נברא כל העולם, ואם כן השי"ת יכול לרפא את כל החולים, שהרי הוא מצמיח ישועות, בורא רפואות ונורא תהילות", ואין לנו אלא להתפלל ולבקש רחמים מלפניו יתברך, כי זו החובה המוטלת על כל אחד ואחד, לשאת בעול עם חברו.
ה"חפץ חיים" ישן על הרצפה
השתתפות בצער הזולת פרושה – להיות קרוב ללב החבר, להרגיש את כאביו ויסוריו, ולסבול את סבלו כאילו מדובר בצער עצמו ממש!
והעידו אנשים נאמנים עדות אמת על רבן של ישראל, ה"חפץ חיים" זצ"ל, שבשנות מלחמת העולם הראשונה לא עלה על יצועו בלילה, אפילו לא לילה אחד, והיה ישן את שנתו הקצרה על רצפת הבית.
כשניסו מקורביו להניאו ממעשהו עקב חולשתו, אמר להם בתוקף:
"איך יערב לי לישון שינה ערבה על יצועי כשאלפי יהודים אחינו בשרנו, נאבקים על חייהם בשדה הקרב, ורבבות ישראל נרדפים וגולים ממקומותיהם, שרויים בר ובמצוק, ומצויים בסכנת חיים איומה?!"
וידוע על צדיקים רבים, חסידים ואנשי מעשה, שכאשר היתה עת צרה ליעקב, נמנעו תקופות ארוכות מאכילת בשר ומשתית יין בימות החול, או שהיו נמנעים משתית חלב ושאר דברים, והיו אוכלים ושותים רק כדי קיום גופם ולא יותר, וכל עסקם באותן תקופות היה לעורר רחמי שמים מרובים על עם ישראל הנתון בסכנה, ומיוסר בצרה ובשביה.
כוחה של תפילה על הזולת
הפעולה הראשונה שאנו צריכים לעשות למענם היא – להקדיש, מידי יום ביומו, כמה דקות של מחשבה עליהם ועל צערם, ובאותן דקות להתפלל ולבקש מלפני אדון העולמים, השומע תפילת כל פה, שיחוס ויחונן אותם בדברי שועה ורחמים, איש איש כפי הצטרכותו.
עלינו לדעת, שאין לנו שום השגה בכוחה של תפילה ואין ביכולתנו להעריך עד היכן מגעת תפילה זאת, על חברו הקרוב! וידועים סיפורים נוראים, על ישועות גדולות ועצומות, שנמשכו כתוצאה מתפילת קרובים וידידים על חברם שהוצרך לישועה.
הגאון רבי שמואל צבי קובלסקי זצ"ל, רב דבית המדרש סוכוטשוב בבני ברק, ניגש אלי פעם וביקש ממני אודות אחד ממכרינו, שהוזקק לישועה מסוימת, והציע לארגן מנין אברכים שיתאספו יחדיו להעתיר בתפילה אודות יהודי זה שיזכה לישועה.
וסיפר לי שבדידיה הוה עובדא, שלאחר שנות לימודיו בישיבה זכה להקים ביתו בישראל, כשבאותה תקופה זכו כל חברי שיעורו להתארס ולהקים את ביתם בשעה טובה ומוצלחת. רק חבר אחד נשאר בודד ועזוב בין כתלי הישיבה… עברו שנים… עד שיום אחד התעוררו חברי השיעור למען חברם המסכן, ונאספו בבית הכנסת ואמרו את כל ספר התהילים יחדיו לזכות חברם זה. ואכן, אחר תקופה קצרה ממש, האירה הישועה על אותו חבר, וזכה להתארס ולהקים בית נאמן בישראל.
וכן שמעתי סיפור שהיה בימים אלו ממש, על אחד מגדולי מרביצי התורה והמוסר בעירנו בני ברק, שזקוק לישועה ולרפואה גדולה. לפני שבוע ימים היה עליו לעבור טיפול קשה מאד, אי לכך בקשו בני משפחתו להתארגן לאמירת ספר התהילים אלף פעמים לרפואתו, וכשנגשו לערוך את הטיפול, ראו הרופאים שהמקום בו אמורים לטפל נדבק בזיהום קשה ל"ע, ואין להם אפשרות להתחיל בטיפול המוכרח לרפואתו…
והנה באותו היום, שהתארגנו אלפי ישראל לגמור את ספר התהילים אלף פעמים נכנסו הרופאים לבדקו, ונדהמו לגלות שהזיהום שהיה בגופו לפני יום יומיים נעלם כלעומת שבא, ולא נשאר ממנו זכר!
הרופאים הערלים נשארו פעורי פה לנוכח המחזה הבלתי שגרתי הזה, והגדירו זאת כ"נס רפואי ממש" ונגרם מכך קידוש ה' גדול.
להודיעך כמה גדול כוחה של אמירת תהילים, וכמה מסוגלת היא לשנות גזר דין לטובה.
זוהי מציאות מוכחת: כשאחד מצטער בצער חברו, יש בצער הזה כח להמשיך ישועה על המצטער הסובל! כאשר אדם משתתף בסבל חברו השתתפות אמיתית, עד שנראה כאילו גם הוא סובל ומצטער בזה הצער ממש – הריהו ממשיך ישועה מן השמים עבור חברו הנאנק בצרה, ובפעולה זו הוא מביא לו מזור ותרופה, שיצא לגמרי לרוחה, בסיעתא דשמיא.
(מתוך הספר כבודם של ישראל)