"מדבר שקר תרחק"
בספר חסידים כתוב שכל הדובר אמת ואינו רוצה לחשוב שקר ולא לדבר שקר, אפי' דברים שיחשוב ושידבר אע"פ שלא יתכוון להם, כל מחשבותיו ודבריו יתקיימו שנאמר ותגזר אומר ויקם לך.
ומבואר שהנזהר מלשקר יתקיימו כל ברכותיו, שכמו שהוא נזהר שלא ישקר גם מן השמים שומרים שכל מה שיאמר יהיה אמת ויתקיים. (ארחות יושר)
בתדא"ז כתוב הכל ברא הקב"ה חוץ מן מדת השקר ומדת העולה שלא ברא ולא עשה אותם הקב"ה.
וביאר הגר"ח קניבסקי שהכוונה היא שכל המדות הרעות יש בהן לפעמים צורך, אבל מדת השקר אם בנ"א לא היו חוטאים אין בזה שום צורך.
כתב השל"ה הקדוש, שמצינו ד' מינים, דומם, צומח, חי, מדבר. לכ"א יש מעלה על חבירו, ומעלת האדם על כולם נקרא חי מדבר, וכפירוש רש"י, "ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב' ז') מתרגמינן לרוח ממללא. ואם האדם חוזר מדיבורו, ואומר ואינו עושה, וכל שכן שמחליק דבריו, א"כ מה יתרון לו על בעל חי בלתי מדבר, כי עילוי ויתרון האדם תולה בדיבור, ואם דיבור אין כאן, אדם אין כאן, אלא נמשל כבהמות נדמה.
בגמרא ביבמות (ס"ג.) מסופר שאשתו של רב היתה מצערתו, כשאמר לה תעשי לי נזיד עדשים היתה עושה לו מין קטנית, וכשביקש ממנה שתעשה מין קטנית היתה עושה נזיד עדשים, וכשגדל חייא בנו היפך לה את בקשת אביו, וכשסיפר זאת לרב רב אמר לו שזה מה שאנשים אומרים 'דנפיק מינך טעמא מלפך', [פעמים שהבן מחכים את אביו, אני היה לי לעשות כן. רש"י], אך אל תעשה כך שנאמר למדו לשונם דבר שקר וגו'.
והקשה הגרח"ק שאיך לא עלה בדעת רב לעשות כן עד ששמע מבנו, והלא דבר פשוט הוא, וכתב שצ"ל שרב היה מושרש כ"כ במדת האמת שלא עלה בדעתו כלל שאפשר לשנות מהאמת.
לקבוע בספר סיפורים על גדולים וצדיקים דברים שלא היו במציאות
בארחות רבינו כתוב ששאלו את הקהילות יעקב אם מותר לספר לילדים סיפורי צדיקים כדי לחנכם בדרך הצדיקים אף שהסיפורים אינם אמיתיים, ואמר שאסור, ורק סיפורים אמיתיים מותר לספר להם.
ודעת הגרי"ש אלישיב שלקבוע בספר סיפורים על גדולים וצדיקים דברים שלא היו במציאות 'לאו אריך למעבד הכי', וכבר כתב הט"ז (על מש"כ השו"ע בסי' שד"מ שמזכירין מידות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת) מה לי שקר מעט מה לי שקר הרבה, אכן אפשר להוסיף באופן שיש להניח שאם היה בא לידי דבר כזה היה עושה אותו, כאלו וכיוצ"ב מותר להוסיף. (קובץ תשובות)
כאשר הגרש"ז היה מאכיל את הילדים הקטנים כדי לזרזם לאכול
בספר שלמי מועד מובא, שהגרש"ז אויערבך נשאל האם מותר לשקר ולהמציא סיפורים כדי לתת מוסר לתלמידים, ולדוגמא לספר לתלמידים על מקרה שכביכול קרה לילד בגילם, כדי שיוכלו להזדהות עם המקרה וללמוד ממנו ולקבל את הדברים, והשיב שמותר לעשות כך כשזה לתועלת חינוך התלמידים.
עוד כתוב שם שבנו הג"ר ברוך סיפר, שכאשר הגרש"ז היה מאכיל את הילדים הקטנים כדי לזרזם לאכול, לפעמים הוא היה שר להם שירים (של סדר פרשיות השבוע או סדר הדורות) או מספר להם סיפורים, והסיפורים היו תמיד נגמרים בכפית האחרונה של האוכל.
ודעת הגר"ח קניבסקי שאין לשקר ולספר לילדים על מקרים שאירעו כביכול לילדים בני גילם כדי שיוכלו ללמוד מהם. ואמר שכשהם היו רוצים מהאבא (הקה"י) שיספר להם 'סיפור יפה', היה מקדים לפני כן ואומר: תדעו שסיפור זה מקורו מהראש.. והיה מספר כדי לתת לנו מושגים ביראת שמים. (דרך שיחה)
הגרש"ז אויערבך נשאל ע"י מגיד שיעור האם מותר לו לספר בשיעור מעשה שלא היה, כדי לעורר בלב השומעים את ההלכה למעשה בצורת סיפור, והשיב שמותר, וגם התרומת הדשן כתב שאלות למעשה שלא היה, וכן רואים מכמה גמרות.
(מתוך לקראת שבת)