כל ימיו היה דבוק בתורה הקדושה יומם ולילה באהבת תורה מופלגת מאד | הי חסיד , הי עניו

הרב יאיר ארלנגר

איש האשכולות

קשה מאד לצאת ידי חובת 'נספד כהלכה' כאשר באים להספיד את מורי ורבי ז"ל הכ"מ, כי הוא היה איש האשכולות כמ"ש בגמרא סוטה מ"ט ותמורה ט"ז, משמת יוסף בן יועזר איש צרדה ויוסף בן יוחנן איש ירשולים בטלו האשכולות [והיינו] איש שהכל בו, ופירש"י שהכל בו תורה ויראת חטא וגמילות חסדים, והם הם ג' עמודי העולם שכתוב באבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ומו"ר ז"ל היה כלול מכל שלשה עמודים אלו, והיה בבחינת צדיק יסוד עולם שהוא עמוד האחד שהעולם עומד עליו כדאיתא בחגיגה י"ב ע"ב, וי"ל שהצדיק יסוד עולם הוא עמוד אחד הכלול משלושת הדברים שהעולם עומד עליו שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים. וכידוע שמדת צדיק שהוא יסוד הוא המקשר כל הג' קוין שהם תורה עבודה וגמילות חסדים המכוונים כנגד ג' האבות אברהם יצחק יעקב, כי אברהם הוא עמוד החסד ויצחק עמוד העבודה ויעקב עמוד התורה, ובחינת צדיק יסוד עולם כלול ומקיים כל הג' עמודי העולם כאחד. וננסה בע"ה לדבר מעט כפי היכולת להזכיר איזה נקודות בג' עמודים אלו שהם תורה עבודה וגמילות חסדים.

עמוד התורה

הנה מו"ר ז"ל הכ"מ היה תלמיד חכם מופלג מאד בכל חלקי התורה, ולא פסיק פומא מגירסא מנעוריו, ועוד בילדותו היה גורס תמיד משניות בעל פה ואף באמצע שהיה משחק היה פיו גורס משניות כמו ששמעתי מאבי מורי שליט"א, ונבחן קודם הבר המצוה על כל ששה סדרי משנה בעל פה, ושמעתי מאימי מורתי תליט"א שבהיותו בחור ולמד בישיבת בריסק היה אוכל בצהרים בבית אימי, ועד שהיה האוכל מוכן היה מתהלך הלוך ושוב וגורס בפיו דברי תורה בעל פה, וכל ימיו היה דבוק בתורה הקדושה יומם ולילה באהבת תורה מופלגת מאד, והיה מעמיק ומחדש בכל יום ובכל שעה חידושי תורה בכל חלקי התורה, אם בש"ס ואם בהלכה או בדרוש ומוסר וחסידות ובסתרי תורה, וכל חיותו היה מחידושי תורה שזה היה כל מרכז חייו בכל עת ובכל שעה, והיה לו בקיאות גדולה בש"ס ובמדרשים ובספרי עבודה, והיה ממש כמעיין הנובע וכנהר שאינו פוסק ומחדש בתורה ובדרכי העבודה באופן מופלא.

ההכנה לכל מועד

היה מחנך אותנו שאי אפשר לבוא לחג ומועד או לקיום המצוות המיוחדות הבאים מזמן לזמן, בלי להיות שקוע בחלק התורה והעבודה של אותו מועד ואותו מצוה כמה שבועות קודם לכן ולחדש בו בכל חלקי פרד"ס התורה, ובכל שנה ומועד היה מתחיל מחדש לעיין ולחדש ולקחת איזה ענין וסוגיא השייכת לאותו זמן ולכתוב ולחדש בה יומם ולילה, הן לפני אותו מועד והן אחריו כמה ימים ושבועות. והיה יושב לילות שלמים ועוסק בתורה ובכתיבת חידושי תורה, ורוב הלילות היה עוסק בתורה והיה בביתו תמיד לילה כיום יאיר, וכן בימי שישי היה יכול לשבת עד הדלקת נרות ולכתוב חידושי תורה.

פעם אחת אמר לי כמדומני שהיה בחודש אלול בעת שהיה עוסק בכתיבת ספר תורת העבודה והתשובה לימים נוראים על דרך הנסתר, שמתרבים לו כל כך החידושי תורה בכל רגע עד שכמעט אינו יכול לישון, וכאשר שוכב לישון מתעורר אחר חצי שעה או שעה ואינו יכול להמשיך לישון, אלא קם וכותב עוד חידושים, מרוב ההתרבות כמעיין הנובע, וכך חוזר חלילה, ואורייתא מרתחא ביה ואין נותנת לו לנוח.

דבוק במחשבה בתורה

ובאמת שהיה דבוק מאד בתורה בכל עת ובכל רגע, ואף שהיה עסוק בענינים אחרים היתה מחשבתו דבוקה וחושבת ומחדשת בתורה, ובכל מקום שהלך היה תמיד בתוך עצמו בדבקות המחשבה בתורה ובחידושי תורה. וידוע שהיה הולך הרבה לאסוף צדקות, ופעם אמר לי שלא ימלט בכל פעם שהולך לעשות צדקה שמתחדשים לו חידושים נפלאים תוך כדי אסיפת הצדקה, וכן בעת שהיה רוקד בחתונה היה באותו זמן מחדש כמה וכמה חידושים, אם בפסוק שהיו שרים בחתונה או בענין חתן וכלה, או בענין אחר שהיה עוסק בו באותו זמן, וכאשר היה נח מעט היה מיד מתחיל לדבר מהחידושים שנתחדשו לו עתה באיזה פסוק או באיזה מאמר חז"ל.

ויתר מתורתו לזיכוי הרבים

והנה כאשר חלה במחלתו הראשונה לפני עשרים שנה וניצל בנסים גדולים ממות לחיים, היה מייסר עצמו ואומר לי שכל מה שלמד תורה הרבה הרי זה היה מחמת שאהב כל כך את התורה והחידושי תורה, ולא היה זה מספיק לשמה, כי למד להנאתו מרוב חביבות התורה שהיה לו, הביטו וראו איזה עוון מצא לתלות בו חשבון נפשו באותה שעה קשה! ובאמת החליט אחר מחלתו שקיבל בחזרה את החיים עבור הכלל, וצריך להניח מלעסוק בחידושיו הרבים שהיו חביבים אצלו מאד, ולחפש מה תועלת הרבים לעוררם לעבודת ה', ולכתוב ספרים יותר פשוטים השווים לכל נפש, ולהרבות בשיחות התעוררות כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, והיה זה ממש הקרבה גדולה לוותר הרבה מזמנו ולעסוק בטובת ישראל [הגם שעדיין הירבה לעסוק גם בשאר חלקי התורה ולחדש ולכתוב הרבה בכל פרד"ס התורה בכל רגע פנוי, אך לא היה מדפיס חידושיו הרבים העמוקים, והשקיע הרבה לכתוב ולהדפיס ספרים השוים לכל נפש], ואכן החשיב דבר זה מאד, וכתב בצואתו שהדבר היותר חשוב להדפיס ראשונה הוא השיחות שמסר לחיזוק הרבים כי דבר זה הכי חשוב בשמים.

גם כתב בצואה שלא יכתבו ויכריזו עליו בשם צדיק ולא בשם גאון וכו' אלא לכתוב הרב המזכה את הרבים בדרשותיו שיחותיו ושיעוריו ומאמריו, ע"כ. כי אכן הקדיש כל חייו לטובת הכלל לזכות את הרבים ולהלהיב הלבבות לתורה ועבודה ויראת שמים בקדושה ובטהרה. ובאמת ששבח זה של הרב המזכה הרבים הוא דבר גדול מאד כי הרי אמרו חז"ל (יומא פ"ז ע"א) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. ובפרט כאשר מזכה את הרבים לשם שמים, ולא עם חשבונות ופניות ולשם פרנסה וכו' כדאיתא בתנא דבי אליהו (רבה פי"ג) בזה"ל: כל תלמיד חכם המלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים ואינו נושא פנים לעשיר ולעני אלא מקרא הוא מקריא את כולם כאחת ומשנה הוא שונה את כולם כאחת, מתוך כך הקב"ה מרחם עליו ונותן בו חכמה דעה בינה והשכל ונותן לו חלק עם הצדיקים אברהם יצחק ויעקב ועליו הכתוב אומר (ישעיה נג) מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים וגו', עכ"ל. והרי שפירש עיקר מעלת המלמד לרבים שהוא לשם שמים וכו'. ויש לדקדק בלשונו מהו שכתב שהקב"ה 'מרחם עליו' ונותן בו חכמה וכו', וי"ל שלהיות שלצורך זיכוי הרבים הרי בע"כ ממעט מלימודו כפי ערכו ומדרגתו בחכמה ובינה ודעת, ויורד ללמד את העם כפי ערכם בדרך פשוטה, ולעורר אותם כפי מדרגתם בדברים הצריכים חיזוק ותיקון. לזה מבטיחים לו שהקב"ה מרחם עליו ומשלים לו מה שנחסר לו מן החכמה באותם שעות שלא היה יכול לעסוק בעומק החכמה והדעת, ומשפיע עליו מלמעלה תוספת חכמה דעה בינה והשכל, ומקבל חלק עם הצדיקים אברהם יצחק ויעקב שהם ג' עמודי העולם תורה ועבודה וגמילות חסדים, וזוכה לכל מעלות עליונות אלו מחמת מסירות נפשו לוותר מלימודו כפי ערכו וללמד את הרבים כפי צרכם.

 ללמוד התורה בדבקות לשמה

והנה הדרך שלימד אותנו ואת בניו אחריו כפי שקיבל מאביו דודי מורי הגה"צ המקובל האלקי מוהר"ר חיים אריה זצלל"ה שלימוד התורה צריכה להיות בדבקות גדולה כנתינתה מסיני, וכדברי הב"ח על הטור באו"ח סימן מ"ז בביאור ענין שאבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחילה…

…כך היה מלמד ומחנך את בניו וביתו אחריו, ולכן היה מחבב מאד הניגונים המיוסדים על אהבת התורה ועסק התורה לשמה והתפלה על הצאצאים שיעסקו בתורה לשמה, והיה לו שלושה ניגונים שהיה מנגן בדבקות גדולה בכל עת, והם ברכת אהבת עולם (דשחרית) כולה מתחילה ועד סוף, וברכת והערב נא, ותפלת ברוך אלקינו שבראנו לכבודו, ובכל שמחה ושמחה של צאצאיו הן בבר מצוה או בתנאים או בחתונה (לפני שניגש לרקוד במצוה טאנץ) היה יושב עם בניו ומנגן ג' ניגונים אלו בדבקות גדולה באש קודש שלהבת י"ה, וכן בסעודת רעוא דרעוין בשבת קודש ובעוד זמנים מיוחדים, והיו מנגן אותם תפלות בלהבת אש קודש ומזיע מעוצם ההתלהבות בכל עצמותיו, והיו הדברים יוצאים מעומק הלב ונכנסים לעומק לב השומעים. ואכן זכה להכניס להבת קדושת אש התורה הק' בבניו וצאצאיו. וגם הירבה בספריו הקדושים לדבר מענין זה, והאריך לבאר שהכח הגדול ביותר לשרוף את אש היצה"ר הוא להתעצם באש קודש של התורה הק' ללמדה כנתינתה מסיני.

דרכו בענין לימוד פנימיות התורה

ובענין לימוד פנימיות התורה היה מורה לאברכים הדרך שקיבל מאביו הגה"צ המקובל מוהר"ר חיים אריה זצוק"ל שלא יתחילו מיד בלימוד כתבי האריז"ל כפי דרך הישיבות והכוללים למקובלים שמתחילים מיד בספר אוצרות חיים או עץ חיים, אלא שילמדו תחילה בספרי הראשונים כמו ספר שערי אורה ורמ"ק וספר עבודת הקודש וכו', כדי שיקבלו את נשמת פנימיות התורה, וכן שילמדו יסודות הרחקת הגשמות כראוי, ויהיו מוכנים לגשת אל כתבי האריז"ל בדרך פנימית ובדרך נשמה כפי שפת הזוהר והראשונים, ולא היה ניחא ליה באותם הלומדים כתבי האריז"ל כחכמה בלבד ונעשה לבם גס בדברי החכמה הפנימית, אלא צריך שיהיה הלימוד ביראה טהורה ורוממות הנפש, ולחפש דרכי עבודה ודבקות היוצאים מהלימוד. והרבה לספר שהדברים האחרונים ששמע מאביו זצוק"ל הוא שלא צריך 'ללמוד' נסתר אלא 'לחיות' נסתר, דהיינו לחיות עם פנימיות התורה. והמכוון הוא שזה ירומם את החיים למעשה, ועצם החיים יהיו בדרך הנסתר.

עמוד העבודה

עיקר העבודה שבלב הוא תפלה, ותפלותיו היו בדבקות גדולה ובריכוז גדול מופשט מהמציאות, אם בעומק המחשבה וההתבוננות בתיבות התפלה ונתיבותיה, ואם בשפיכת לב ותחנונים, והיה נושא על לבו צרת הכלל והפרט, וגלות השכינה ונשמות ישראל, ובימים הקדושים היה מרבה בבכיה ותחנונים למען הכלל והפרט, וכן בכל עת צרה ליעקב, וגם מדי יום ביומו היה לו עבודות גדולות בתפלה. וגם היה מחדש גדול בביאורי התפלות בכל דרכי פרד"ס התורה, ובפרט בשבתות וימים טובים היה מאריך בתפלה הן בהתבוננות והן בדבקות ושפיכת לב ונפש.

עבודת המדות וחשבון הנפש

ובענין עבודת המדות, היה מופלג מאד בהתבוננות בכל עת בפרטי המדות ותיקונם, ומרבה מאד לבקר את עצמו בחשבון הנפש, והיה שגור בלבו כל שער חשבון הנפש בחובת הלבבות, והיה תמיד חותר אחר ביקוש האמת לאמתו בכל מעשיו לזככם שיהיו באופן הנכון ובכוונה הנכונה, ולא נתן לשום דבר להיות כהרגל וכמצות אנשים מלומדה, אלא לחקור ולחפש ולברר איזה דרך ישכון אור בכל מעשה ובכל מדה ורצונות האדם וכוונתו במעשיו, שלא יהיה כמרמה עצמו, ולא כהולך בגדולות ונפלאות, ולא בדרך ענוה פסולה וכדומה, והיה מואס מאד את השקר ואת החיצוניות, וכובש מדותיו בכל עת, אם בינו לקונו ואם בינו לחבירו. והיה מקבל על עצמו בזיונות וחירופים בשביל נקודה אחת של קנאה על האמת, והכל במסירות נפש ללא שום חשבון, והיה לנגדו רק עשיית רצונו יתברך לשם שמים ללא שום חשבונות אחרים. ואמנם היה שוקל הרבה כל מעשיו ובודק אותם בדיקה אחר בדיקה אם כך צריך להתנהג או כך, ובקל היה יכול לשנות דרכו או לחזור בו כאשר התברר לו דרך האמת בעומק שיקול הדעת, אף בדברים שקשה לבני אדם לשנות או לבטל דעתם וכו' וד"ל.

וכמו כן עשיית המצוות היה בדחילו ורחימו ובהכנה דרבה לפני כל מצוה מיוחדת, ועיקר ההכנה היה תמיד בחלק התורה של אותה מצוה בכל דרכי הפרד"ס, והיה מדקדק להדר במצוות הן בדקדוק ההלכה, והן בכל דקדוקי והידורי ההנהגה. והיה מקיים המצוות בדבקות וחיות אלקי ובכוונות עליונות כפי דרכו.

מופלג בפרישות וקדושה ושמירת העינים וטהרה

גודל קדושתו ופרישותו מהבלי עוה"ז קשה לתאר, והיה מופלג מאד בשמירת העינים ושמירת הקדושה מנעוריו, והיה מחנך על זה באופן מופלג מאד, עד שהצליח להכניס בלב בניו ותלמידיו שפגם הכי קטן בשמירת העינים הוא כחילול שבת וכאכילת דבר אחר ח"ו, ואכן זכה להעמיד דור שלם ההולכים בדרך הקדושה והחסידות באש קודש ויראה טהורה בלי יוצא מן הכלל. והרבה לחנך שגם הבנות והנשים צריכים להזהר בשמירת העינים ולא להסתכל על שום פריצות או חוסר צניעות כי זה מקרר רגשי הצניעות. ואכן זכה שכל צאצאיו מופלגים בדרכי הקדושה והצניעות.

מעולם לא היה מסתכל במראה כלל, ורק פעם אחת קודם שנחלה במחלה הראשונה כאשר התחיל חששות שהוא חולה ואמרו לו שנראה צהוב, אמר לי שהתגבר על עצמו וניגש למראה להסתכל על תואר פניו אם אכן הוא צהוב וצריך ללכת לטפל ולברר אם הוא חולה, להיות שהיה זה נוגע לפיקוח נפש.

והיה מופלג בטהרה ונזהר מאד מכל נגיעה באדם שאינו כשר או אינו טהור, והיה לו עבודה גדולה בטהרת המקוה, וחיבר חיבור גדול על תקנת עזרא בשם ספר טהרת התורה ב' חלקים, הן בפסקי הלכות, ובפלפולי הסוגיות, ובדרכי העבודה ומעלות הטהרה. וחיבור זה היה על פי בקשת מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שעורר אותו עוד בצעירותו שיכתוב ספר על תקנת עזרא, ואחר מחלתו הראשונה לפני עשרים שנה כאשר היה נדון שצריך להשתיל לו מח עצם והיה הדבר כרוך בסכנה וכו', אמר לו הגר"ח שליט"א שאם יקבל על עצמו לכתוב ספר זה לא יצטרך לעשות השתלת מח עצם, ואז קיבל על עצמו וכתב ספר זה, ואכן החלים אח"כ לגמרי ממחלתו ללא צורך בהשתלה.

ובענין קדושת האכילה זכורני בהיותי לומד עמו בלילות שהיו מביאים לו קפה חם ומזונות, והיה לומד ומאריך כשעה ושתיים עד שהיה שותה הקפה וטועם מהמזונות מעט, ושוב לומד כשעה וחוזר להשלים הטעימה, וכך היה בקביעות תמיד, ולעולם לא היה שותה המשקה מיד בהיותו עדיין חם, וגם בעת אכילתו תמיד לא היה פוסק לרגע מללמוד ולהיות דבוק בתורה. וכן בסעודת שבת מיד אחר ברכת המוציא היה עוצם עיניו בשקיעות באיזה פסוק מהפרשה ותוך כדי אכילת פרוסת המוציא כבר היה מתחיל לדבר בדברי תורה ולחדש על הפרשה כהנה וכהנה שעה ארוכה, וכן בהמשך הסעודה לא היה פסיק פומיה מדברי תורה ועבודת ה' כמה שעות עד שכמעט היה כשוכח מענין האכילה.

עמוד גמילות חסדים

ענין עבודת הצדקה היה אצלו מהעבודות הגדולות עד מאד, והיה מרבה בעשיית צדקה ולכתת רגליו לאסוף צדקה, והיה זה כתכלית עצמית לצורך עצם מצות עשיית צדקה אף שלא היה למטרה עבור איזה צורך גדול ומסויים, והיה לו עבודה גדולה בזה בכוונות נשגבות… וכמה תיקונים נפלאים הנעשים בעשיית צדקה…. ואמר לי שבעת קבלת שבת הוא מרגיש אם הלך מספיק לצדקה בשבוע זה, כפי ערך קבלת קדושת השבת עליו. ופעם אחת ביקש ממני ללכת לאסוף צדקה בישיבת בריסק עבור איזה תלמיד חכם נצרך במשפחתו שהיה במצב דחוק מאד עם חובות גדולים, ושאלתי אותו כמה כבר יוסיף מעט הצדקה שאאסוף בערך החובות הגדולים של הנ"ל, ואמר לי כמשטה בי שאיני מבין כלל את הענין, כי ההליכה לצדקה עבור אדם אינו כדי שבסכום זה יוציאו אותו מהחובות, אלא שעל ידי עשיית הצדקה מעוררים למעלה לפתוח צינורות השפע, ושוב יומשך לו מן השמים כל הנצרך לו מהרבה דרכים למקום.

לתקן שורש כל פירצה למעלה ולמטה

היה נושא בעול בכל לב ונפש עם הכלל ועם הפרט, ובכל צרה שלא תבוא על ישראל היה לוקח אל לבו וחושב מה צריך לתקן ומאיזה טעם באה אותה צרה ואיך ובמה צריך להשפיע להמתיק הדינים ולהסיר חרון אף, בין מלמעלה ובין מלמטה, כלומר מלמעלה היינו באיזה דרך להמתיק הדינים על ידי תורה ותפלה וסגולות שונות, ומלמטה הוא לחפש איזה פרצה צריך לתקן בפועל אצל הכלל, ועל מה צריך לעורר את הצבור וכו'. וכגון בכל שנה בהגיע ימי החורף היה עסוק ודואג בענין הגשמים שלא יהיה ח"ו עצירת גשמים, וזכורני כשבאתי לבקרו בבית החולים באמצע הטיפולים הקשים של המחלה, שאל אותי כדואג מה יהיה עם הגשמים והאם כבר יורד גשמים ומה יש לעשות כדי שירדו גשמים. וכן בצרת יחיד היה ביתו ולבו פתוח לכל יחיד שהיה בא לקבל עצה ותושיה ולהזכיר על חולים או שאר ישועות הנצרכות, והיה מייעץ ומחזק שבורי לב ונפש, ומשכין שלום במקום מריבה ומחלוקת, וברוב המחברות והפנקסים שהיה כותב בהם דברי תורה היה כתוב על הכריכה מבפנים כמה וכמה שמות שהזכירו עצמם להתפלל עליהם אם לצורך רפואה או זיווגים או זרש"ק….

…ומה מאד כאב לבו על פירצת הכלים והמכשירים הטמאים המטמאים הנשמות, וכתב פתק על דלת ביתו בבקשה והתראה שלא יכנס לביתו אדם שיש לו כלי טמא, ולא יטמא את ביתו ח"ו. וכמו כן חרה לו על פירצות שיש בחינוך הטהור, וכן בכל פירצה ופירצה היה מעמיק ומתבונן בשורש הפירצה ובדרכי התיקון שיכולים להועיל לזה.

תכלית ההספד להתעורר למעשה.

כאשר נסתלק אדם גדול זה, ראוי להתעורר מאד וללמוד מדרכיו ולקחת ממדותיו ועבודתו הנפלאה שהשאיר בעולם, כידוע מדברי היערות דבש שאדם גדול שמסתלק משאיר מדותיו בעולם וכל המתעורר באותה שעה ללכת בדרכיו ולקחת ממדותיו, יכול בקלות לקבל ולקנות לעצמו ממדותיו הטובים. והעיקר בכללות שצריך להתעורר למעשה לחיות בגדלות הדעת ולהשתוקק ולבקש להתעלות בכל עת, לחפש ולהעמיק בתכלית החיים ולצאת ממאסר הסכלות של קטנות עניני העולם ומדות רעות של קנאה תאוה וכבוד ותחרות ומחלוקת, ולאהוב הטהרה והקדושה והצניעות והמדות הטובות, ולהתחזק מאד בשמירת העינים שהיא ראש כל הגדרים כי אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות, וללחום על האמת הנעדרת, ולהתעורר לעסק התורה הקדושה לשמה להדבק בעצמות רוחניות מקור התורה הק', ולעמול על עבודה שבלב זו תפלה, ועל קדושת השבתות והמועדים, ולהכניס אור הקדושה והעבודה הטהורה בבית להשפיע על בני הבית אמיתת חובת העבודה התמימה באמת ובאמונה, ובזה נוכל להתנחם ולצפות שיומתקו כל הדינים מעל ישראל ונזכה לקבל פני משיח צדקנו ברחמים רבים בב"א.