גיסי ר' יעקב ומשפחתו, מספר רבי שמואל הלל, הגיעו לאחרונה למסקנא, ששולחן השבת שלהם, פשוט מידי לאורחת מכובדת כמו שבת המלכה, זה פשוט לא מספיק, אנחנו רוצים יותר מזה. לפיכך הסכימו בני הבית כי עליהם לפנות אל חנות כלים, ולמלאות את ארונותיהם

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ (כ ח)

שואל האור החיים הקדוש, הרי מצווים פה על שמירת שבת מה פתאום יש כאן לשון ציווי על 'ועשית' כל מלאכתך, מדוע הזכירו את העניין שבששת הימים עובדים.

מבאר האור החיים, ועשית כאן אינו מלשון ציווי, אלא מלשון הבטחה, אם תזכור את יום השבת לקדשו, הרי שבששת ימים שתעבוד ועשית כל מלאכתך, ששה ימים יספיקו לך להתפרנס כל צרכך.

גם אדם שכל יום עובד ולא מקבל משכורת אלא אוכל לאותו היום, דע לך, כאשר תזכור את יום השבת, הרי שכל הימים יתברכו, ופרנסתך תוכפל ותושלש.

לפני שבועיים סיפרתי במסגרת זו, את ההשגחה הפרטית שהייתה לי, לכבד את השבת, פגש אותי ידידי רבי שמואל הלל רוזנבלט שליט"א, וטען לעומתי, כי הסיפור שהבאתי אינו מורה על השגחה פרטית דווקא, משום שבכל הקשור לשבת יש ברכה מיוחדת, והניסים הם פשוט גלויים.

ותיכף החל לספר סיפורים מכלי ראשון, על ניסים ונפלאות שרואים בהקפדה על כבוד השבת. נביא כאן עובדה אחת נפלאה, שמלמדת אותנו, כי ע"י זכור את יום השבת לקדשו, זוכים לפרנסה בשפע.

גיסי ר' יעקב ומשפחתו, מספר רבי שמואל הלל, הגיעו לאחרונה למסקנא, ששולחן השבת שלהם, פשוט מידי לאורחת מכובדת כמו שבת המלכה, זה פשוט לא מספיק, אנחנו רוצים יותר מזה. לפיכך הסכימו בני הבית כי עליהם לפנות אל חנות כלים, ולמלאות את ארונותיהם בסט מכובד של כלים, מפה חדשה לכבוד שב"ק, ועוד אי אלו אביזרים מכובדים. היום היה יום שישי, ור' יעקב היה עייף מאוד, מדוע עייף, משום שבמסגרת עמלו לפרנסתו, עסוק ר' יעקב מידי ליל שישי, לבצע קו אספקה של חלות לשבת, עוד מלפני רדת החשכה ועד אור הבוקר, עסוק הוא בהעמסת החלות, וחלוקתם לחנויות השונות.

ולכן ביום שישי בבוקר לאחר התפילה הוא פורש למנוחה, אבל הפעם הרי אי"א ללכת לישון, הם החליטו שהשבת תהיה מכובדת יותר, נאה יותר, נוצצת יותר, ועליו היה לצאת עם ב"ב אל חנות הכלים.

לא זו בלבד שעייף היה ר' יעקב, עוד קושיא עמוקה ומסובכת ניקרה במוחו ולא נתנה לו מנוח, השאלה היא: וכסף מנלן.

ר' יעקב שיתף בשאלה את בני ביתו, ויחד הם התחזקו בכך שלוו עלי ואני פורע, אנחנו נעביר את כרטיס ה'אשראי', ועד יום הפירעון, בעז"ה נראה ישועה. אומר ועושה, הלכו בחרו, שקלו וטרו מה יכבד יותר את השבת זה או זה, וצעדו לעבר הקופה, שם הודיע המוכר חגיגית כי הסכום לתשלום הוא 1650 ₪. ר' יענקב היסס קלות, ושלף את הארנק, שילם, ולבבו שלם, בטוח הוא, 'לוו עלי'!.

לא עברו דקות מועטות והוא מקבל טלפון, שלו' ר' יענקב', שמעת שאתה מבצע קו אספקה לחלוקה לחנויות לכבוד שבת, נכונה השמועה?, אמת ענה ר' יעקב.

נו, אולי תסכים תמורת תשלום הוגן להוסיף עוד פריט קטן וקל לחלוקה, בלי סיבוכים, פשוט בכל מקום שאתה מוריד חלות תוסיף גם שקית קטנה וארוזה של מוצר קטן נוסף. התסכים?

וכמה התשלום המובטח בירר ר' יעקב בעדינות, 1650 לשבוע ענה הקול מעבר לקו, ולא הבין מדוע התשובה מתמהמהת לבוא..

רק אחרי שניות ארוכות של הלם, התאושש ר' יעקב וענה, כן, אני חושב שזה סכום הוגן, ויש ביכולתי לבצע את המטלה.

כך ראינו בחוש, מסיים הרב רוזנבלט את התגשמות מאמר הזוהר הקדוש שנוהגים לומר בסעודת השבת, "זכור את יום השבת לקדשו, פתח ר' יצחק ואמר כתוב ויברך אלוקים את יום השביעי, וכתוב לגבי המן שבת לא יהיה בו, וכיון שלא ירד ביום השבת המזונות א"כ מהו הברכה, אלא כך שנינו, כל הברכות של למעלה ושל למטה כולם תלויים ביום השביעי, וזהו ששנינו מדוע לא ירד מן ביום השבת, בגלל שיום השבת הוא מברך את כל ימי השבוע, וכן בימינו מי שמאמין עליו לערוך שולחן שבת מכובד לסעודת השבת, וכך על ידי זה יהיה לו ברכה בכל ששת ימי השבוע".