מאת: הרב יוחנן וסרמן
אָנֹכִי לה' אָנֹכִי אָשִׁירָה (ה ג)
מעשה נפלא עם תובנה מיוחדת במינה שמעתי מאברך יקר, שסיפר דברים כהווייתם:
זה קרה בשנה שעברה בשבת פרשת 'בא', הוא מספר, ה'בעל קורא' בבית הכנסת שלנו סיפר לי שהוא מתלבט, הוא חושב לנסוע למירון, לשבוע הבא שבת פרשת 'בשלח'. אבל הוא לא יכול לנטוש את הציבור בלי בעל קורא חלופי. התנדבתי לעניין, ואמרתי לו שאני מסכים. אני יודע טעמים, לא בעל קורא מקצועי, אבל אני חושב שאני יכול למלא את החסר באופן חד פעמי. הוא שמח מאוד לשמוע, ואני קיבלתי על עצמי את מלוא האחריות לעניין.
החל מיום ראשון התחלתי להכין את הקריאה, חזרתי עליה שוב ושוב כי אני לא רגיל לקרוא בתורה וקשה לי לזכור את הטעמים, ואכן, ביום שישי כבר הרגשתי שאני מוכן ב"ה.
לתדהמתי, כשהגעתי לבית הכנסת בליל שבת, ראיתי שהוא נוכח – הוא לא נסע למירון, אלא נשאר, בדיוק כמו תמיד.
חשתי אכזבה עמוקה שאפפה את כל כולי. שבוע שלם השקעתי את כל מרצי בהכנות לקריאה בתורה, ובסופו של דבר חשתי שעמלי היה לשווא. הרגשה מאוד לא נעימה, מה אומר לכם.
נשכתי שפתיים בתסכול
נשכתי שפתיים בתסכול, רציתי לשאול אותו מה אירע, ולמה הוא לא הודיע לי שהוא החליט להישאר, כדי שאחסוך מעצמי את הטרחה המרובה, אבל הבנתי שלא תהיה לזה שום תועלת, ושהוא יסביר לי שהוא לא התכוון ברצינות אלא רק זרק רעיון, ושהייתי צריך לשאול אותו אם הוא באמת נוסע או לא…
אחרי התפילה הוא ניגש לומר לי 'גוט שבת', והוסיף "בסוף החלטתי שאני לא נוסע השבוע, אבל אולי אני אסע שבוע הבא, אם כן אני אעדכן אותך שתדע להכין את הקריאה".
חשבתי שאני מתפוצץ! הוא עוד שוקל לבקש ממני להתכונן שבוע נוסף בשביל קריאה שבסוף לא אקרא בציבור? מה קורה לו???
אבל שתקתי, נשכתי שפתיים והבלגתי, כי הבנתי שבאמת מדובר בחוסר הבנה, הא כנראה לא מבין כמה זה קשה להתכונן לקריאת התורה כשאתה לא רגיל בזה כמוהו, והוא כנראה גם לא התכוון לסכם את זה באופן סופי, ובקיצור, זה המצב ואין טעם להפוך את זה למריבה להיעלב ולהיפגע.
בקריאת התורה התאמצתי מאוד שלא להעיר לו על טעויות קטנות שהיו לו פה ושם. הבנתי שההערות הללו לא באות בגלל שאני מודאג מכך שהוא הטעים את ה'פשטא' במקום הלא נכון, אלא בעיקר מכך שאני השקעתי והשקעתי וזה היה לשווא…
ואז הגיעה ההפטרה
ואז הגיעה ההפטרה, ובמהלכה הגעתי לפסוק בשירת דבורה: "שמעו מלכים האזינו רוזנים, אנוכי לה' אנוכי אשירה".
זה הכפילות של ה'אנוכי' נראתה לי קצת חריגה, הצצתי ברש"י והנה פשט נפלא: רש"י מספר שהוא שמע מדרש אגדה, שלפני מתן תורה באו הר תבור והר הכרמל כדי שהקב"ה ייתן עליהם את התורה, ולבסוף שבו בבושת פנים, לאחר שהקב"ה החליט לתת את התורה דווקא על הר סיני. אומרים חז"ל במדרש, שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. הקב"ה אמר על הר סיני 'אנוכי ה' אלוקיך', וכדי לשלם לשני ההרים הללו על המאמץ שלהם כביכול, הוא נתן להם את הפעמיים 'אנוכי' האלו בשירת דבורה, שנאמרה על הר תבור, ופעמיים 'ה' הוא אלוקים' שאמרו אליהו הנביא וכל ישראל על הר הכרמל!
"הרי זה בדיוק המצב שלי", חשבתי ביני ובין עצמי, "אני התאמצתי ונתתי מעצמי, אבל הקב"ה החליט שקריאת התורה לא תהיה על ידי כי אם ע"י הבעל קורא הקבוע. הפסדתי את הזכות, אבל הקב"ה לא מקפח שכר כל בריה, הוא בוודאי יתן לי את שכרי, ואפילו שכר כפול!".