תובנות מהחיים // יוחנן וסרמן
נשיא חדש הגיע לארה"ב, או ליתר דיוק חדש-ישן. בשונה מהפעם הקודמת שבה הוא נבחר בטעות לתפקיד, בלי שחשב שיש לו סיכוי בכלל, הפעם הוא בא מוכן היטב. הוא כבר מכיר את נבכי הפרוצדורות השלטוניות, הוא יודע מה מחכה לו, מכיר את ערוצי הפעולה הפתוחים לפניו, ומהשניה שהתיישב על הכסא, הוא התחיל לעבוד במלוא הכח והועצמה.
ואז קרה דבר מעניין.
טראמפ החליט לסגור או לפחות לצמצם משמעותית את פעילותה של הסוכנות הממשלתית לסיוע אמריקאי.
הלם ותדהמה! הוא לא יכול, זה נורא, אנשים ימותו ברחבי העולם, מי ידאג להם לחיסונים? בטוח שהוא יכול לעשות דבר כזה? באיזו זכות?
כמה ימים מאוחר יותר, החליט טראמפ לפטר 1,100 עובדים מהסוכנות להגנת הסביבה. שוב הלם, תדהמה, חוסר יכולת לקבל בהבנה את הצעד.
אבל מה שהכי מכעיס את מתנגדיו של טראמפ, זאת הגישה שהוא החליט לתת למיליארדר אילון מאסק, ולאנשים מטעמו, כדי לבדוק את כל משרדי הממשל, ולבחון את התנהלותם הכלכלית, במטרה לקצץ בהוצאות לא הכרחיות.
קולות של מחאה נוראה: הם כאלו צוציקים, האנשים של מאסק. בחורים צעירים כל כך. מי אחראי עליהם? מי מפקח על העבודה שלהם, למה נותנים להם להיכנס לכל מקום, זה בטוח שזה חוקי???
הקו המאחד בין הפעולות הללו של טראמפ, ועוד פעולות רבות אחרות, הוא מאוד פשוט – טראמפ מערער את התפיסה המקובלת, וקובע כללי התנהלות חדשים.
מי אמר שארה"ב צריכה לסייע לכל העולם, והעולם לא צריך לסייע לה? הוא חושב הפוך!
מי החליט שהגנת הסביבה זה נושא חשוב לאזרחי ארה"ב, והגנה על הגבולות פחות חשובה? דעתו שונה בעניין, אז הוא שולח חיילים לגבול, ומפטר עובדים במשרד להגנת הסביבה.
למה מה שהנשיאים הקודמים חשבו מקובל ומה שהוא חושב לא מקובל?
אפשר להתווכח אם הוא צודק או לא, אבל זה לא העניין שלנו. אנחנו לא מדברים פה על מהלכים פוליטיים. אנחנו מדברים על עבודת ה'.
מטראמפ אפשר ללמוד הרבה! אפשר ללמוד ממנו איך לא להתנהג, ואפשר ללמוד ממנו גם איך לגשת לנושאים חשובים בחיים.
לא פעם אנחנו חיים במשך עשרות שנים בקונספציה שגויה.
אני אתן דוגמה: קשה לי לקום בבוקר.
אתה בטוח? זה ממש קשה לך? גם כשיש לך טיסה חשובה לחו"ל אתה קם מאוחר? גם כשיש לך דיון חשוב בבית משפט או שהזמינו אותך לתת הרצאה באיזה אירוע רב משתתפים? גם אז אתה תקום מאוחר?
כנראה שלא.
אז מי אומר שקשה לך לקום מאוחר?
אותו הדבר לגבי 'אני לא אוהב ללמוד הלכה', או 'קשה לי מאוד להתחבר למסכתות שבסדר קדשים', כל אחד ורשימת המגבלות שלו.
צריכים לחשוב כמו טראמפ, לערער את התפיסה, לפרק את הקונספציה השגויה. לפעמים אדם יכול לסבול במשך שנים מחיסרון מסוים שבכלל לא קיים בו. הוא פשוט לא ניסה לשבור את קיר הזכוכית הדקיק המפריד בינו ובין הפתרון, ערעור קטנטן של התפיסה הקיימת, יכול להביא הישגים גדולים.
כדאי לחשוב על זה.