להלן סיפור המעובד מתוך 'אסדר לסעודתא'. יש בסיפור זה כדי ללמד אותנו עד כמה גדולה כוחה של קבלה אחת ועד כמה היא יכולה לסייע לנו.
סיפר רבי אברהם מרדכי מלאך: בארץ ישראל לפני מספר שנים גר יהודי בעיר מודיעין עילית. מדובר באיש עסקים מצליח שמוסר קורסים בירושלים. יש לו בן, בחור בישיבה, מצויין ממש. כולם סיפרו עליו רק דברים טובים אבל משום מה בשידוכים לא הלך לו והוא נשאר תקוע ותוקע את הבאים אחריו בתור.
האבא של הבחור יש לו שם של אדם בעל פה חריף במיוחד. מי שרק מתחיל איתו – אוי ואבוי מה שהוא יעשה ממנו. כשהוא פותח את הפה על מי שלא יהיה, אותו בן אדם אבוד. עם 'שם' כזה אנשים כבר לא מחפשים להשתדך.
הבחור שלנו התבגר מיום ליום. האבא במקביל עשה סגולות רבות וקרא פרקי תהילים. למרות הכל שום דבר עדיין לא זז. אחרי תקופה לא קצרה האבא עשה חשבון נפש עם עצמו.
"אני מתפלל אבל זה לא עוזר. כנראה שהקב"ה מצפה לאיזה מעשה". במקום לחפש הרבה סגולות, הוא ניגש לאיזה שדכן חדש באותו עיר ושאל אותו: "תגיד לי, למה אין הצעות שידוכים לבן המוצלח שלי"?
השדכן אמר לו בפנים: "אתה יודע על מה מאשימים אותך? אומרים שיש לך פה בלי שליטה ואתה פוגע ללא הבחנה. אולי תקבל על עצמך לדבר פחות ואולי זה יעזור. בעצם זה לא 'אולי' יעזור – זה 'בוודאי' יעזור, כי תמיד למעט בדיבור זה עוזר. במקרה שלך זה בוודאי יעזור".
האבא שמע, חשב וקיבל. הוא קיבל על עצמו החלטה למעט בדיבור. בכל יום הוא נסע לירושלים. למחרת ניגש אליו שכן עם בקשה: "הרי אתה נוסע כל יום לירושלים. יש לי בן שצריך לסגור על דירה והוא צריך כסף כדי לשלם מקדמה. הכסף מונח אצלי, האם תוכל בבקשה להיות השליח להעביר את הכסף? מדובר בעשרות אלפים".
הוא הסכים ואמר: "תגיד לבן שלך שיבוא למשרד שלי". השכן הסכים ואמר: "תשמור טוב על הכסף". האבא אמר: "אל תדאג, יש לי תיק שאני נוסע איתו לכל מקום והכסף יהיה צמוד איתי כל הזמן". השכן הביא לו את כל הכסף והוא הכניס אותו לתיק שלו. מדובר בתיק עם גלגלים. ביום שישי האוטובוס ממודיעין עילית לירושלים הגיע בשעה שמונה בבוקר. הוא עלה עם התיק, וכאן מתחיל הסיפור.
הנהג פנה אליו ואמר לו: "לא! בשום פנים ואופן. התיק הזה לא עולה למעלה, הוא צריך להיות בבגאז' למטה". האיש אמר: "מה איכפת לך? זה יהיה אצלי". הנהג התעקש: "לא! זה תופס עוד מקום", האיש התחנן יפה, "אני לא אתפוס שום מקום נוסף, אני אניח את התיק על הברכיים שלי".
הנהג לא הסכים ואמר: "זה יפריע במעבר". "לא! אני מבטיח לך שהתיק יישאר על הברכיים מתחילת הנסיעה עד סופה". הנהג התעקש: "אתה מעכב את כולם פה, אתה לא תעלה למעלה את התיק!".
"תעשה לי טובה, הייתי מניח את התיק למטה, אבל יש לי שם משהו חשוב". ביום רגיל באמת לא היתה לו בעיה להניח בבאגז', אבל הוא לא רצה לגלות לכולם שיש לו שם הרבה כסף כי אז בוודאי הוא לא היה יכול להניח את התיק למטה.
הנהג כיבה את מנוע האוטובוס ואמר: "אני לא נוסע עד שאתה לא מוריד את התיק למטה". בין הנוסעים באוטובוס פרץ ויכוח. חלקם צידדו בעדו וחלקם לא. באותו הרגע הוא חשב לעצמו: "אני יכול לפתוח את הפה עכשיו. הייתי מזכיר לנהג בדיוק מי הוא! אבל קיבלתי על עצמי שאני לא מדבר בצורה מכוערת כמו פעם!".
הוא אמר לנהג: "אתה צודק, יש לך את הכללים שלך. אני לא מבין אותם, אבל אם אתה רוצה ככה, אז אני ארד ואחכה לאוטובוס הבא". הוא אמר זאת למרות שהוא היה צריך להיות במשרד שלו בירושלים בעוד שעה קלה, והאוטובוס הבא יגיע רק בעוד רבע שעה…
הנהג פתח את הדלת והוא ירד מהאוטובוס. לא עבר זמן רב והאוטובוס הבא הגיע והוא נסע עליו. הפעם למזלו הנהג שהיה שם הסכים שיעלה את התיק.
הוא סיפר שבאותו לילה התחילו לדבר איתו על הצעות. בנו התארס אחרי מספר שבועות. אחרי האירוסין השדכן סיפר: "אנחנו כבר אחרי הסגירה אז אני רוצה לגלות לך משהו מעניין. המחותן חזר אלי ואמר שהוא רוצה לשמוע שוב על שידוך שפעם הצעתי לו. שאלתי אותו: 'למה שינית את דעתך?'. הוא אמר ששמע דברים נפלאים על הבחור, אבל גם שמע שהמחותן הוא טיפוס קשה שמסוכסך עם כולם. מי רוצה להתחתן עם משפחה שיש עליהם קפידות!".
"אבל היום הייתי באוטובוס בדרך לירושלים. ראיתי איך הוא עלה לאוטובוס וראיתי שהנהג לא נתן לו לעלות עם התיק. ראיתי איך הוא הגיב בצורה עדינה ולא צעק, למרות ששמתי לב שהוא מיהר מאוד. כמה אנשים אתה מכיר שהיו מתנהגים ככה? אמרתי לעצמי, כנראה אנשים לא מפרגנים לו ומקנאים בעסקים שלו וסתם מוציאים עליו לעז".
(פניני עין חמד)