כתב ה'נפש החיים' שעניין אמירת פרק שירה שאמרו ז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום וכו' הוא שע"י אמירת האדם אותו, שהוא כולל כל הכוחות כולם, הוא נותן כח למלאכים ושרים של כל אלו הבריות שיאמרו אלו השירות, ועי"ז הם מושכים חיותם ושפעם להשפיע בכל התחתונים (שער א' פרק י"א).
השו"ע כותב שיש לומר את מזמור לתודה בנגינה, שכל השירות עתידות לבטל חוץ ממזמור לתודה. (סי' נ"א ס"ט)
כתב המשנ"ב: ויאמר שירת הים בשמחה, וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים, והאומר בשמחה מוחלין לו עוונותיו. (סי' נ"א ס"ק י"ז)
בספר 'איי הים' כתב שאומרים שניגון 'לדוד ברוך ה' צורי' הנאמר בכל תפוצות ישראל במוצאי שבתות קודם מעריב, רק הוא לבדו נשאר מניגוני ישראל הקדמונים, וזה באמת דבר פלא שכל ישראל בכל מקום שהם, כולם משתווים בניגון זה בלי שינויים ניכרים, משא"כ בשום ניגון מניגוני התפילה, וזהו מפני שהוא שיר שנשאר לנו משירי המקדש.
בבעל הטורים (דברים ג' כ"ג) כתב "ואתחנן" – בגימטריא שירה, שאמר לפניו שירה כדי שישמע תפילתו. וראה ברבינו בחיי (פרשת חוקת) מש"כ לבאר מדוע שירה בגימטריא תפלה.
וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך
בספר חסידים (אות קנ"ח) כתב כשתתפלל תוסיף אחר כל ברכה וברכה מעניינה לצרכך כי ביותר הם מכינים את הלב, וכתב שאם אינו יכול להוסיף 'חקור לך אחר ניגונים, וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך, באותו ניגון אמור תפילתך, ותתפלל תפילתך בכוונה וימשוך לבך אחר מוצא פיך, לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין (וי"ג שמבכה) את הלב, לדברי שבח ניגון המשמח את הלב למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך ותברכהו בחיבה רחבה וגילה'.
שביצה לא יכולה לומר שירה
היעב"ץ כתב בסידורו שאי אפשר לפרש כפשוטו שכל המנויים בפרק שירה יש להם דעת לומר שירה, שהרי בחולין הגמ' מקשה שביצה לא יכולה לומר שירה, ובמה גרועה ביצה מעבים ורוחות ומדבר וכדו'.
ולכן פירש שכוונת חז"ל שמתוך טבע כל הדברים האלו, יכול האדם ללמוד שבח להקב"ה, וזהו השירה שלהם שניכר מתוך מעשיהם גדולתו של הקב"ה, וכן פירש רש"י בתהילים בפסוק השמים מספרים כבוד וגו', שאינן מדברים עם הבריות, אלא מתוך שבכל הארץ יצא קום ומאירים לבריות מתוך כך מספרים הבריות כבוד קל ומודים ומברכים על המאורות.
וכ"כ הרמב"ם (יסה"ת) שהאש, המים, העפר והרוח אינם בעלי נפש, ואינם יודעים ולא מכירים וכו', וזה שאמר דוד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וגו' ביאור ענין הדברים, הללוהו בנ"א מגבורותיו שנראו באש ובברד ובשאר ברואים שתראו למטה מן הרקיע, שגבורתם תמיד ניכרת לקטן ולגדול.
והיעב"ץ מתרץ באופן נוסף (וכ"ה בליקוטי תורה מהאריז"ל) שהכוונה למלאך שממונה על אלו הדברים שהוא אומר שירה.
וכתב הגר"ח קניבסקי (בחיבורו פרק בשיר על פרק שירה) שבאמת שני הפירושים אמת, וזה וזה אחת היא.
בריטב"א בע"ז (י"ז.) נוסף מהעין יעקב שפרק שירה שהעופות והחיות מקלסין, אין הכוונה שהם אומרים משהו, אלא סברא היא שאם היה להם פה לדבר יש להם לומר כך וכך.
אכן יש שכתבו שהדבר כפשוטו, וכל נברא מהלל בעצמו. [אור החיים בראשית ג' א', וראה בהקדמת המבי"ט לפרק שירה].