בזה הפסוק יש כל אלפ"א ביתא

פנינים מתוך פירוש 'בעל הטורים' על הפרשה

וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. שערך להם שלחן והסיבן לאכול, כד"א היוכל אל לערוך שלחן במדבר

מַה תִּצְעַק אֵלָי. רמז לו, אתה עתיד לצעוק אלי מ"ם יום בהר להתפלל על ישראל וה' תיבות על אחותך מרים אל נא רפא נא לה, כי עת לקצר ועת להאריך אבל עתה אין עת להתפלל כלל אלא דבר אל בני ישראל ויסעו

וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדוּת. על שאמר תכבד העבודה

וּבְמֹשֶׁה. ב' ובמשה עבדו. וידבר העם באלוקים ובמשה. לומר לך החולק על רבו כחולק על השכינה והמאמין בדברי חכמים כמאמין בשכינה

שָׁם שָׂם לוֹ חֹק מִשְׁפָּט. זה פרה אדומה שכשם שזה המר ממתיק המרים, כך פרה אדומה מטהרת הטמאים ומטמאת הטהורים

שָׁם. בגימטריא פרה אדומה

מַחֲלָה. אותיות הלחם ואותיות המלח, לומר לך ששמונים ושלשה מיני חלאים תלוים במרה, ופת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן ולכך סמך לו עינות מים

מַחֲלָה. הפ"א רפויה שהרפואה שבידי שמים באה בשופי ושבידי אדם בא בקושי ועל כן ורפא בפרשת משפטים דגוש

אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי. שלא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן

וְהָיָה מִשְׁנֶה. כל מעשה השבת כפול. שני כבשים. שתי ככרות. שתי נרות. זכור ושמור

וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן. ולא משה, כי בזכות אהרן היו העננים, לכך סמך והנה כבוד ה' נראה בענן

מְחֻסְפָּס. בגי' עולה רמ"ח שהיה המן נבלע ברמ"ח איברים

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'. בזה הפסוק יש כל אלפ"א ביתא, לומר לך כל המקיים את התורה מזמין לו ה' פרנסתו בלא טורח כאוכלי המן

לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם. ר"ת אליה לומר שיהא שמור עד שיבא אליהו

זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי. ר"ת זבוב שרץ אחר דמן של ישראל כזבוב

 

בשלח | שִׁירָה

הוא נותן כח למלאכים ושרים של כל אלו הבריות

כתב ה'נפש החיים' שעניין אמירת פרק שירה שאמרו ז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום וכו' הוא שע"י אמירת האדם אותו, שהוא כולל כל הכוחות כולם, הוא נותן כח למלאכים ושרים של כל אלו הבריות שיאמרו אלו השירות, ועי"ז הם מושכים חיותם ושפעם להשפיע בכל התחתונים (שער א' פרק י"א).

השו"ע כותב שיש לומר את מזמור לתודה בנגינה, שכל השירות עתידות לבטל חוץ ממזמור לתודה. (סי' נ"א ס"ט)

כתב המשנ"ב ויאמר שירת הים בשמחה, וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים, והאומר בשמחה מוחלין לו עוונותיו. (סי' נ"א ס"ק י"ז)

בספר 'איי הים' כתב שאומרים שניגון 'לדוד ברוך ה' צורי' הנאמר בכל תפוצות ישראל במוצאי שבתות קודם מעריב, רק הוא לבדו נשאר מניגוני ישראל הקדמונים, וזה באמת דבר פלא שכל ישראל בכל מקום שהם, כולם משתווים בניגון זה בלי שינויים ניכרים, משא"כ בשום ניגון מניגוני התפילה, וזהו מפני שהוא שיר שנשאר לנו משירי המקדש.

בבעל הטורים (דברים ג' כ"ג) כתב "ואתחנן" – בגימטריא שירה, שאמר לפניו שירה כדי שישמע תפילתו. וראה ברבינו בחיי (פרשת חוקת) מש"כ לבאר מדוע שירה בגימטריא תפלה.

וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך

בספר חסידים (אות קנ"ח) כתב כשתתפלל תוסיף אחר כל ברכה וברכה מעניינה לצרכך כי ביותר הם מכינים את הלב, וכתב שאם אינו יכול להוסיף 'חקור לך אחר ניגונים, וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך, באותו ניגון אמור תפילתך, ותתפלל תפילתך בכוונה וימשוך לבך אחר מוצא פיך, לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין (וי"ג שמבכה) את הלב, לדברי שבח ניגון המשמח את הלב למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך ותברכהו בחיבה רחבה וגילה'.

שביצה לא יכולה לומר שירה

היעב"ץ כתב בסידורו שאי אפשר לפרש כפשוטו שכל המנויים בפרק שירה יש להם דעת לומר שירה, שהרי בחולין הגמ' מקשה שביצה לא יכולה לומר שירה, ובמה גרועה ביצה מעבים ורוחות ומדבר וכדו'.

ולכן פירש שכוונת חז"ל שמתוך טבע כל הדברים האלו,יכול האדם ללמוד שבח להקב"ה, וזהו השירה שלהם שניכר מתוך מעשיהם גדולתו של הקב"ה, וכן פירש רש"י בתהילים בפסוק השמים מספרים כבוד וגו', שאינן מדברים עם הבריות, אלא מתוך שבכל הארץ יצא קום ומאירים לבריות מתוך כך מספרים הבריות כבוד קל ומודים ומברכים על המאורות.

וכ"כ הרמב"ם (יסה"ת) שהאש, המים, העפר והרוח אינם בעלי נפש, ואינם יודעים ולא מכירים וכו', וזה שאמר דוד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וגו' ביאור ענין הדברים, הללוהו בנ"א מגבורותיו שנראו באש ובברד ובשאר ברואים שתראו למטה מן הרקיע, שגבורתם תמיד ניכרת לקטן ולגדול.

והיעב"ץ מתרץ באופן נוסף (וכ"ה בליקוטי תורה מהאריז"ל) שהכוונה למלאך שממונה על אלו הדברים שהוא אומר שירה.

וכתב הגר"ח קניבסקי (בחיבורו פרק בשיר על פרק שירה) שבאמת שני הפירושים אמת, וזה וזה אחת היא.

בריטב"א בע"ז (י"ז.) נוסף מהעין יעקב שפרק שירה שהעופות והחיות מקלסין, אין הכוונה שהם אומרים משהו, אלא סברא היא שאם היה להם פה לדבר יש להם לומר כך וכך.

אכן יש שכתבו שהדבר כפשוטו, וכל נברא מהלל בעצמו. [אור החיים בראשית ג' א', וראה בהקדמת המבי"ט לפרק שירה].

 

פרעה הרי היה רשע מרושע, מדוע מגיע לו שכר כל כך גדול על כך שליווה את בני ישראל

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם (יג, יז)

הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל: אומרים חז"ל: "אין בשלח אלא לשון ליווי" – פרעה ליווה את בני ישראל ביציאתם ממצרים.

חז"ל אומרים שהשכר שהוא קיבל על כך הוא מה שאמרה תורה: "לא תתעב מצרי" (. אם פרעה לא היה מלווה אותם היה דינה של האומה המצרית כדינם של עמון ומואב שלא באים בקהל ה' עד עולם! בזכות הליווי זכה פרעה להציל את כל עמו, לדורי דורות: "לא תתעב מצרי וכו' דור שלישי יבוא להם בקהל ה'".

רבי אליהו לופיאן זצ"ל ב"לב אליהו" שואל: פרעה הרי היה רשע מרושע מאין כדוגמתו! רשעותו היתה כל כך גדולה, עד כדי כך ששללו ממנו את הבחירה! הוא קורא ביהירות וברשעות "מי ה' אשר אשמע בקולו", הוא משעבד את עם ישראל באכזריות נוראה. מדוע מגיע לו שכר כל כך גדול על כך שליווה את בני ישראל ביציאתם?

זאת ועוד: מצדו, פרעה היה מוכן להוסיף ולהשתעבד בעם ישראל, אלא שלא היתה לו כל ברירה. הוא ראה את כל הבכורות מתים לו מול העיניים… גם בנו נפח את נשמתו מול עיניו… הוא פשוט פחד על החיים שלו. וכי יכול הוא שלא לומר "קומו צאו מתוך עמי"? האם עמדה בפניו ברירה שכזאת? יוצא אם כן, שכל השחרור היה בעצם בעל כרחו ולמורת רצונו, ולרשע כזה עוד מגיע שכר?

אומר ר אלי'ה: אכן, נכון הדבר, פרעה היה חייב לשלח את בני ישראל, אבל בהחלט הוא יכול  היה לומר: "דַּי בכך שבני ישראל רואים את הצרות שלי, את המפלה שלי". יכול הוא היה לומר: "לכו לכם לשלום! גמרתי אתכם! לא רוצה יותר להכיר אתכם" ובצורה שכזאת לשלחם מארצו.

אבל פרעה לא נהג כך, אלא ליווה אותם, בדרך כבוד, ביציאתם מארצו. בכך הצליח להתעלות מעל נטיותיו הטבעיות "לזרוק אותם" מעל פניו! ובשכר זה זכה לשכר הגדול לדורי דורות! ומכאן נלמד מה גדול הוא ענין זה של כבישת המידות!

(יחי ראובן בהוצאת יפה נוף)

 

למה התורה היתה צריכה לסיים במילים "בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (טז, לב)

המשגיח רבי דב יפה זצ"ל, מביא בשיחותיו את דברי ה"משך חכמה" ששאל: למה התורה היתה צריכה לסיים במילים "בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", לכאורה היה די לכתוב: "לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר"?

ומבאר: אדם עלול לחשוב שהפרנסה מאת ה', בפרט אם היא בדרך נס – מובטחת רק למי שדבוק בדרכי ה' ומנהיג את עצמו בדרך על טבעית. רק אז יכול הוא להשליך על ה' יהבו. אבל כל זמן שלא הגיע לדרגה זו – עליו לחוש מאד לנפשו.

ובאמת הרמב"ם (בסוף הלכות שמיטה ויובל) כותב, ש"כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם – הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכוהנים וללוויים".

יכול, אפוא, לבוא השואל ולשאול: בשלמא מי שהגיע לדרגות כאלו נשגבות של דבקות בה' – יזכה למזונות ולפרנסה, אבל מי שלא אוחז בדרגה הזאת – אם ילמד בכולל, איך יחתן את הילדים? מאין יבא עזרו? הרי הוא אינו בדרגה הגבוהה של 'פרק מעליו עול החשבונות הרבים', הוא אדם רגיל!

משום כך, אומר ה"משך חכמה", מדגישה התורה "בהוציאי אותם מארץ מצרים"! הקב"ה האכיל מן לבני ישראל בשעה שאמרו עליהם: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". גם אז הוא דאג למזונם ופרנסתם. הקב"ה לא המתין עד שיקבלו את התורה ויקיימוה.

ולכן, מסיים ה"משך חכמה", "כל איש אשר ידבנו לבו לקבל עליו עול דרכי השי"ת ותורתו, בל ידאג מאין יבא עזרי, כי גם אם עדיין לא הורגל בתורה, רק מטרת לבבו גלוי ליודע תעלומה כי כוונתו להתאמץ במעוז התורה – יחלצהו ה' ולא יעזבו, ויזמין פרנסתו".

(הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א מתוך 'נאה דורש')

 

איזה חטא עשו ישראל ממה שטענו שהם צריכים מים לשתות

וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם (יז ב)

איזה חטא עשו ישראל ממה שבאו עם טענות שהם צריכים מים לשתות, לכאורה זו טענה שאי אפשר לדון על זה, שאי אפשר לחיות בלי מים ?

אומר החידושי הרי"ם  שבתחילה כתוב (פסוק ב')  "וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים" אח"כ כתוב (פסוק ג') "ויצמא שם העם למים", החטא היה, שהם התלוננו עוד לפני שצמאו –  עוד לפני שהמים פסק. ולא רצו להאמין  שעד שיגיעו לצימאון, תהיה כבר ישועה, וה' ידאג להם למים.

(חידושי הרי"ם)

 

מתי צריך להילחם

וְצֵא הִלָּחֶם בַּעֲמָלֵק (י"ז ט')

לכאורה קשה מדוע בקריעת ים סוף כתוב "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", עם ישראל לא צריכים ללכת ללחום רק לשבת בשלווה. "ה' איש מלחמה" – הוא ילחם לכם המלחמה. ובמלחמת עמלק ציוו "צא הלחם בעמלק" שיצאו למלחמה?

אלא זה בא להראות לנו כשמדובר בענין מלחמת הגוף -גשמי צריך לבטוח ולהאמין "שה' איש מלחמה" שהשי"ת הוא ילחם עבורנו ואז "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".

וכשמדובר במלחמת עמלק שהכוונה שלו היה להביא כפירה לעולם ולהוציא מלבם את האמונה של עם ישראל, אזי "צא הלחם בעמלק, ומחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" במצב כזה אל לנו לשבת באמונה וביטחון רק לצאת בפועל עם כל כוחותינו למלחמה.

(פרדס יוסף)

 

לכאורה זה פלא מדוע צעק משה?

מַה תִּצְעַק אֵלָי (י"ד ט"ו)

לכאורה זה פלא מדוע צעק משה? הלא ה' יתברך הבטיחו ו'חזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה וגו'  והבטיח שיהיה לפרעה מפלה (שם ד'), ומדוע לא בטח? סבלנות וביטחון כל אחד על עצמו זה טוב, אבל כשזה מגיע על חשבון כלל ישראל אזי קשה להיות סבלני ובעל ביטחון

(עירין קדישין-הרה"ק ר' ישראל רוזין')