דמותו הייחודית שילבה בתוכה עומק הלכתי נדיר עם חסד ללא גבולות, והשפעתו על עולם התורה וההוראה ניכרת עד היום בכל רחבי העולם היהודי.

מאת: הרב י. ארלנגר

 

בימים אלו, עם הגיע יום ההילולא של הגאון הצדיק רבי אפרים גרינבלט זצ"ל בב' שבט, ראוי להעלות על נס את דמותו המופלאה של אחד מגדולי הפוסקים בדורנו, אשר האיר את שמי עולם התורה וההלכה במשך למעלה משישים שנה. דמותו הייחודית שילבה בתוכה עומק הלכתי נדיר עם חסד ללא גבולות, והשפעתו על עולם התורה וההוראה ניכרת עד היום בכל רחבי העולם היהודי. אף שמושבו העיקרי היה בממפיס הרחוקה, הרי שתורתו והוראותיו חצו יבשות והגיעו לכל קצוות תבל, כשאלפי שואלים מכל החוגים והעדות נעזרו בדעתו הבהירה ובפסיקותיו המאירות.

הגאון רבי אפרים גרינבלט זצ"ל נמנה על גדולי תלמידיו המובהקים של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, גדול פוסקי אמריקה, אשר ראה בו את אחד מממשיכי דרכו בעולם ההוראה. מתורתו העצומה השאיר אחריו ברכה בדמות תשעה כרכים של שו"ת "רבבות אפרים", אשר התקבלו בחיבה בעולם התורה כולו, והפכו לאבן יסוד בספריות ההלכה ובשולחנם של מורי הוראה.

שורשי משפחתו הענפים נטועים בירושלים של מעלה, שם נולד בשנת תרצ"ב בשכונת מקור ברוך, לאביו הרב אברהם ברוך ולאמו מרת עליזה לבית בירנשטוק. בבחרותו זכה ללמוד בישיבת קלצק ברחובות, שם התעלה בתורה תחת שרביטו של הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל. תקופה זו עיצבה את דרכו בלימוד ואת השקפת עולמו התורנית, כשהוא סופג מרבו את דרך הלימוד העיונית ואת היחס המיוחד לעמלה של תורה.

נקודת מפנה דרמטית בחייו התרחשה כאשר סבו, הגאון רבי יצחק גרינבלט זצ"ל, הורה לו להגר לארצות הברית. היה זה בעקבות מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, כשהסב ראה בנכדו הבכור את התקווה לתמיכה במשפחה כולה. טרם יציאתו, ביקש עצה מגדולי הדור – החזון איש, הגר"א שך והגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. כולם הסכימו שעליו לצאת, כשהגרא"ז מלצר מוסיף ברכה מיוחדת שהתגשמה במלואה: "תיסע לשם, תצליח, תעשה דברים נפלאים ליהודים באמריקה ותזכה לחזור לארץ." בהגיעו לארצות הברית, פתח דף חדש בחייו כשהתקבל לישיבת תפארת ירושלים בניו יורק, תחת הנהגתו של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. מסופר כי כאשר הגיע לישיבה, אמר לו הגר"מ פיינשטיין: "אתה יכול ללמוד פה בישיבה", ומאז היה לתלמידו המובהק כל ימי חייו. הקשר המיוחד שנרקם ביניהם בא לידי ביטוי בכך שלמעלה ממאה מתשובותיו של הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה נכתבו אליו.

סיפור מופלא המעיד על יחסו המיוחד של הגר"מ פיינשטיין לתלמידו אירע כאשר יצא לאור ספר שביקש לחלוק על פסקיו. הגר"א גרינבלט, בקנאו לכבוד רבו, ישב וכתב תשובות מפורטות לכל טענות המחבר. כשפנה לרבו בבקשה להדפיס את התשובות, לקח ממנו הגר"מ פיינשטיין את הדפים, הודה לו על דאגתו לכבודו, אך ביקש שלא ידפיס זאת באומרו: "אם לא נענה לאותו מחבר, זכרו ישתכח מעצמו עוד שנה ושנתיים ואף אחד לא ידע ממנו, ואם תענה לו, רק תגדיל את שמו." ואכן כך היה.

בגיל עשרים, בהוראת רבו, קיבל על עצמו משימה מאתגרת – להיות רב בעיר ממפיס שבמדינת טנסי. כשהתלבט אם ללכת לעיר נידחת זו, אמר לו רבו: "לכן אתה צריך ללכת לשם לחזק את היהדות." במשך כשישים שנה מילא תפקיד זה במסירות אין קץ, כשהוא משמש במקביל כרב, אב"ד, שוחט ומחנך. בתקופה זו הקים עולה של תורה בממפיס, כשהוא מקרב לבבות ומחזק את היהדות במקום.

תורתו של הרב גרינבלט זצ"ל התפרסמה בעיקר בסדרת ספריו "שו"ת רבבות אפרים", המונה תשעה כרכים גדושים באלפי תשובות בהלכה. ייחודו של החיבור בכך שהוא משלב בקיאות עצומה עם מקוריות מחשבתית, כשכל תשובה נכתבת בבהירות ובסדר מופתי. כמנהג רבו, היה כותב כל תשובה פעמיים – אחת לשליחה ואחת לשמירה ובדיקה. מה שמייחד את תשובותיו הוא שהשיב לכל פונה ללא הבדל – גדולים וקטנים – בראותו בכל שאלה הזדמנות להגדיל תורה ולהאדירה.

 

מלבד ספרי השו"ת, הותיר אחריו גם את "רבבות אפרים על התורה" בשני כרכים, המכיל חידושים והערות על המקרא, ו"רבבות ויובלות" – שני כרכים שחיבר על הלכות דעות ונושאים נוספים. מאות ממאמריו התורניים התפרסמו בבמות תורניות שונות, כשכל מאמר נכתב בטוב טעם ודעת.

מידותיו התרומיות היו לשם דבר בכל הסביבה. מעולם לא סירב לעזור לזולת, וכתלמיד נאמן לרבו הגר"מ פיינשטיין, ראה בכל פנייה הזדמנות לקדש שם שמים. ספרייתו המפוארת, שמנתה למעלה מעשרים ושישה אלף ספרים, הייתה פתוחה לכל דורש. היה "שר המסכים", כותב הסכמות לספרים רבים, ולא מתוך מצוות אנשים מלומדה אלא לאחר עיון מעמיק בתוכנם.

בערוב ימיו נתנסה בניסיונות קשים. תחילה איבד את רעייתו הרבנית מרים ע"ה בתאונת דרכים טראגית בשנת תשס"ב, ולאחר מכן איבד את כל הונו בתרמית פיננסית. בענוותנותו ראה בכך רמז משמים לעלות לארץ ישראל, וכך בגיל שמונים שב לירושלים עיר הקודש, שם התגורר בשכונת הר נוף. גם בתקופה זו המשיך להרביץ תורה ולהשיב תשובות עד יומו האחרון, כשהוא רואה בכך המשך לשליחותו הגדולה בהרבצת תורה והוראה. נפטר בב' בשבט תשע"ד (2014) בגיל 82, כשהוא מותיר אחריו דורות של תלמידים ואוצר בלום של תורה והלכה. תורתו ומורשתו ממשיכים להאיר את דרכם של לומדי התורה ומורי ההוראה בכל רחבי העולם, כשספריו הרבים משמשים כמגדלור של הוראה והדרכה לדורות הבאים.

תורתו מגן לנו, היא מאירת עינינו, הוא ימליץ טוב בעדנו, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם נשמות כל הצדיקים והצדקניות שבגן עדן, אמן.