אני חייכתי באושר וסיפרתי לו את כל הסיפור, וסיימתי, הרי אתה מבין ר' שמואל שבסך הכל את כל העניין סיבב מסבב כל הסיבות כדי שאני אוכל לשמוח בשבת, ואתה היית שליח לכך שאזכה להשלים את הקפדתי לכבד את השבת בביתי בהידור

מאת: הרב צבי גטקר

שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם. (רמב"ן סוף הפרשה).

דברי הרמב"ן המפורסמים הללו, כפי שהוא מעיד הם יסוד כל התורה כולה. ההתבוננות ושימת הלב לכך שכל מקרינו ומעשינו אין בהם טבע ומנהג העולם, היא יסוד האמונה, וההתבוננות הזו מובילה את האדם ליראת השמיים, לאמונה חושית בשכר ועונש.

כל כך הרבה אפשר לספר ולהלל, בנושא זה של כל מקרינו הרי הם ניסים. לפיכך אספר מתוך תחושה של 'ודברי נפלאותיך אשיחה', סיפור אישי של השגחה פרטית.

ה'בלעך" ההוא שעליו אני עומד לספר לכם, משמש אותי כבר שנים רבות, והוא נראה בהתאם, אבל הוא חביב עלי ביותר, כי הוא לא סתם עוד 'בלעך', אלא מתנה לשבת שנשלחה אלינו במיוחד מנותן השבת.

הייתה זו השבת הראשונה שלנו בבית, יום שישי שחל בו י' בטבת, זמן שפחות מתאים להתארח בו, ולכן מתחילת השבוע התחלנו בהתארגנויות לשבת, שהרי אין דומה עריכת קניות לשבת רגילה לקניות ל'שבת ראשונה', כוסיות לנרות שבת, בשמים ונר להבדלה, וכו', בין שאר הקניות פניתי לחנות תאורה וקניתי תאורת חרום, באותה התקופה מחמת שלא שהיתי בבית בשבתות, ביתי לא היה מחובר למערכת חשמל מהודר, ומאחר ואנו משתדלים בס"ד שלא להנות בביתנו מחילול שבת, קניתי תאורה שתאיר את הבית בלילה.

הקניות הללו היו הוצאה גדולה בשבילינו, אך ע"ז הרי נאמר לוו עלי ואני פורע, ואכן קנינו את כל הנצרך בשמחה, צחצחנו את הבית, הברקנו את הפמוטות והגביע, התבשילים כבר מוכנים מאמש שהלא ביום שישי לא היה אפשר לטעום ולתקן אותם, והנה כבר חוזרים ממנחה גדולה.

אך בחזור ממנחה נזכרתי במשהו חשוב, נכנסתי לביתי, ואמרתי באכזבה עמוקה, יש משהו חשוב ששכחנו לקנות, 'בלעך לשבת', נאלץ להשתמש בפלטה החשמלית. רק התחושה של לאכול לאור מעומם משהו אוכל שהתחמם בחילול שבת, עוררה בי תחושה חמוצה לגמרי..

במאמר המוסגר היום לאחר לימוד ההלכה היטב אני כבר יודע כי יש מגוון פתרונות כשאין כיסוי פח לכיריים, אבל אז לא ידעתי, עוד סיבה וסימן לחובה והזכות ללמוד הלכות שבת.

והופס החשמל נפל

עוד המילים והתחושות מתערבלות, והופס החשמל נפל.

בחוץ התחוללה סערה של ממש, ברד ופתיתי שלג מעורבים זה בזה, נערמו על הקרקע, רוחות זעף נשבו בעוצמה, והנה זה בא, עמוד החשמל המרכזי בשכונה נפגע, ואלפי משפחות נשארו, בלי מים חמים לרחיצה, תנורים לחימום ולהכנת המאכלים, וכל השאר, ער"ש בלי חשמל על כל המשתמע.., בירורים מהירים עם חברת החשמל העלו כי מזג האויר הסוער גרם לתקלות נרחבות וספק גדול אם יספיקו לתקן את הנזק לפני כניסת השבת.

בחוץ כמובן עננים כהים אפורים, והבתים חשוכים, בכ"ז לא הדלקנו את תאורת החירום שמיועדת ללילה, הדלקנו נרות קצת, וחיממנו מים על הגז כדי שהבית יתחמם מהאדים..

לא נותר הרבה מה לעשות במצב הזה, ועל כן פניתי אל בית המרחץ.

ה'מקווה' השכונתי היה גדוש, הוא היה מואר מהגנרטור, והמים מתחממים בו בגז, כך שמצב הדברים הביא לכך שכולם ללא יוצא מן הכלל שמו פעמיהם אליו, בפתחו שמעתי איש שואל את רעהו, אולי אפשר להשים אצלכם את החמין שלי, הלא מדובר שככל הנראה נשאר בשבת בלי חשמל, וכולי דיונים ערים על ההתמודדות הצפויה. בתוך כל ההמולה, לפתע נכנס בעל ה'טמבור' השכונתי, והודיע כי הוא השיג כמות של בלעך לשבת, הוא כעת נוסע להביא את זה משכונה קרובה, כל המעוניין יחכה לו ע"י החנות בעוד 20 דקות.

עיני אורו, שמחה מילאה את ליבי, תודה ה'!, יש לי בלעך לשבת!.

הזדרזתי ומיהרתי לסיים את ענייני, ואצתי לכיוון חנות כלי הבית, שם על יד הדלת השתרך תור ממתינים, קיוויתי שיגיעו מספיק כדי שגם אני אוכל לקנות, ואכן לאחר דקות בודדות יצא מרכב מושלג בעל החנות, משתרך במגפיו בברד הכבד, ובידיו כמות נכבדה של 'בלעך'.

כולם לקחו כפי מידות הכירים שלהם, ובעל החנות הודיע שעקב הפסקת החשמל הוא לא יכול לקבל תשלום, כי הקופה נעולה, ולכן נא לבוא לשלם ביום ראשון.

הלכתי לביתי, שמח וטוב לב, נרגש מההשגחה הפרטית, כשבדיוק נפל החשמל, ובדיוק בזמן הגעתי אל המקום בו נודע כי יש אפשרות להשיג, וב"ה בדיוק היה מספיק וגם אני קניתי.

והנה, מעט לקראת השבת חזרה החדווה לשכונה, החשמל חזר, בכל הבתים מיהרו לסיים מה שאפשר, ושבת פרשה את כנפיה.

ביום ראשון בצהרים התייצבתי בחנות וצרור הכסף בידי, ניגשתי אל ר' שמואל בעל החנות, והודיתי לו, ושלשלתי לידיו את עלות ה'בלעך', בעל החנות השיב כנגדי, ב"ה סו"ס אחד משלם, 'מה אתה סח ר' שמואל' נרעשתי ושאלתיו 'וכי אנשים לא שילמו לך?'.

לא, השיב ר' שמואל, אף אחד חלילה לא שכח לבוא הנה היום, כולם יראים ושלמים, אבל אחד אחד באו, ואמרו כי הלא באמת הרי אין להם צורך בזה, וביקשו אם אוכל להתחשב ולאפשר להם להחזיר ולא לשלם..

האמת אמר ר' שמואל, חושבני שמן הדין לא רק שאיני צריך לקבל חזרה את המוצר, עוד צריכים להודות לי שהסכמתי להתאמץ בקור ובערב שבת, ואף לא ביקשתי על כך תוספת תשלום. אבל לא עמדתי בבקשתם, ומכיוון שאישרתי להם הרי כולם החזירו לי את המוצר אחר כבוד, ואני חש שטרחתי לחינם, לכן אני שמח שלפחות אחד כן משלם לי.

אני חייכתי באושר וסיפרתי לו את כל הסיפור, וסיימתי, הרי אתה מבין ר' שמואל שבסך הכל את כל העניין סיבב מסבב כל הסיבות כדי שאני אוכל לשמוח בשבת, ואתה היית שליח לכך שאזכה להשלים את הקפדתי לכבד את השבת בביתי בהידור, מגלגלים זכות ע"י זכאי, וללא ספק שכרך רב מן שמיא.