שוו בנפשכם. אדיסון כבר ניסה חמש מאות פעם, ואפס. אין תוצאות! הנורה מתפוצצת ואין שום תזוזה. אך הוא אינו מתייאש! הוא מנסה שוב פעם, הפעם החמש מאות ואחת, ושוב, התוצאה לא משביעת רצון. הנורה מתפוצצת לו בפרצוף. אך הוא לא מתייאש. ומנסה שוב פעם. ושוב…

מאת: הרב א. שור

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים  (יב ב)

גליון זה, אין אפשרות לקוראו בחושך, עדיין לא הומצא הפטנט שיוכלו לקרוא ולקלוט אותיות כתובות בחושך…

אם כן נשארו בידינו שתי אפשרויות כיצד לקרוא את הגליון, או ביום לאור השמש. או אם אתם קוראים בלילה – אזי היא נעשית לאור החשמל. למעשה אין בזמנינו אנשים המשתמשים בנרות של חרס… האם יודעים אתם מי המציא את נורות החשמל, שלאורם הינכם קוראים עתה שורות אלו? הרי עד לפני זמן מה קראו אך ורק לאור נרות של חרס או פנסים של נפט… [כפועל יוצא מכך: לאבותינו לא היה את הפריווילגיה להפוך יום ללילה, ולילה ליום… היום היה יום, ובו ניצלו ככל האפשר את האור שהשמש מפיקה, כדי להיעזר בו. והלילה היה לילה, בלא אור, כשחושך מוחלט משתלט על פני כל הארץ, וזאת בהיעדר כוח החשמל שעדיין לא נודע בימים ההם!]

בפעם האלף נוצרה הנוסחה המתאימה

ובכן, לפי מה שידוע המציא את נורת החשמל איש הפטנטים והרעיונות תומאס אדיסון, גוי מקומי בצרפת, שזיהה את כוח הזרם המונחל ע"י השי"ת בעולמינו, וחיפש דרכים כיצד להפיקו מן הכוח אל הפועל, כדי שיוכלו להשתמש בכוח זה להקל על החיים ולשפרם.

ובכן, כיצד התרחשו הדברים עד שהמציא את הנורה? האם אתם יודעים שאדיסון ניסה נוסחאות שונות וניסויים שונים עד אשר הגיע לתוצאה הרצויה של הנורה החשמלית? כמה פעמים אתם משערים ניסה אדיסון עד שהגיע לתוצאה הרצויה? התשובה מפתיעה הרבה יותר משחשבתם…

1000!!! אלף פעמים!  ניסה אדיסון במעבדתו להגיע לכדי יצירת הנורה, ולא הצליח. עד שבפעם האלף נוצרה הנוסחה המתאימה והנורה נדלקה לשמחת לבבו!

שוו בנפשכם. אדיסון כבר ניסה חמש מאות פעם, ואפס. אין תוצאות! הנורה מתפוצצת ואין שום תזוזה. אך הוא אינו מתייאש! הוא מנסה שוב פעם, הפעם החמש מאות ואחת, ושוב, התוצאה לא משביעת רצון. הנורה מתפוצצת לו בפרצוף. אך הוא לא מתייאש. ומנסה שוב פעם. ושוב… עד שלאחר אלף נסיונות נפרצה הדרך והנורה החשמלית נדלקה! והביאה את הבשורה לעולם כולו!

עתה, שוו בנפשכם אם אדיסון זה היה מתייאש בפעם השמונה מאות. "די, שמונה מאות כשלונות מספיקים כדי להרפות מן המלאכה ההזויה. לא?" איך היו מתנהלים היום חיינו הגדושים?

כאשר ברור שאין דברים אלו באים לשבח ולפאר את אדיסון, שהוא גוי ככל הגוים. ומה לנו ולו. אך 'ממנו ניקח לעבוד את ד", אם אדיסון זה היה בכוחותיו לא להתייאש ממטרתו הסופית. הרי שגם אנו, בניו מובחריו של הקב"ה, אשר אנו מנסים פעם ועוד פעם לעבוד את השי"ת בתורתו ויראתו בלבב שלם, ולא תמיד אנו מצליחים. פעמים היצר מפילנו בפח ההוא, פעמים בפח האחר. אך הצד השווה שלפעמים מרגישים תחושה ש – 'זהו, אין מה לנסות שוב פעם, אם לא הלך בפעם הקודמת. ולא בזו שקדם לו, למה שעתה כן יצלח'

ממציא זה משמש לנו כדוגמא – ש… לא! אלף כשלונות, אכן! אך לאחמ"כ מגיע אור גדול!

עתה נעבור לרגע קט לעולם החי, כולנו מכירים את הקוף! הרי רבים מבינינו ביקרו בגן חיות כלשהוא, וחזינו ראינו את הקוף המקפץ לו להנאתו בין צמרות העצים וגגות הרעפים…

מנהג משונה לו לקוף התזזיתי, לחקות בני אדם ואת תנועותיהם, כך שאם תרים יד לעומתו, ירים אף הוא את היד בתגובת נגד. תנופף לו לשלום, יעשה אף הוא כן. וכן הלאה.

מה פשר מנהג זה שאינו מצוי אצל שום חיה אחרת?

ובכן, שמעו הסבר מפתיע מפי אחד מגדולי בעלי המוסר: הרי הקוף נוצר עפ"י דברי חז"ל מרשיעי דור הפלגה, שהרבו להרשיע והפכם השי"ת לקופים. כאשר מסיבה זו אף מספרים חסידים, שפעם, כאשר הרה"ק ה'דברי חיים מצאנז' זיע"א הזדמן לו לבקר בגן החיות בוינה הבירה, לא אבה להסתכל בפני הקופים, מדין 'אסור להסתכל בפני אדם רשע', שהרי קודם היותו לקוף היה מן הרשעים הגמורים.

לאור כך יש להסביר את מנהגו המשונה לחקות בני אדם, וזאת משום שבמעומעם עדיין זוכר הוא שמקורו מבני האדם. ותמיד שואף הוא לחזור למעמדו הראשון. כאשר הוא חושב שע"י דמיון תנועותיו לבני אדם, יוכל לחזור להיות כפי שהיה. בן אדם!

ומוסר השכל עצום אפשר ללמוד ממנהגו זה של הקוף. שהרי כבר עברו אלפי שנים שהקופים לדורותיהם מנסים באמצעות חיקוים את בני האדם לחזור להיות כמותם, ותוחלתם נכזבת, ואינו מועיל להם במאומה. ובכל זאת אינם מתייאשים, וכל קוף בתורו מנסה שוב, אולי יצליח בכל זאת.

כוח זה עלינו ללמוד מהקופים, (ואף מן בעלי החיים אפשר ללמוד אורחות חיים, כפי שכבר חקק החכם מכל אדם במילותיו: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם") עד כמה אל לנו להתייאש, אף אם הדרך להצלחה רצופה מכשולות. שהרי אם הקוף, שלעולם לא יצליח להגיע שוב למעמדו הראשון, מנסה אינספור נסיונות, בלא להתייאש כלל. אנו, בניו אהוביו של מקום שביכולתינו להגיע אף לדרגת משה רבינו (כעדותו הנודעת של הרמב"ם:), ודאי שלא לנו להתייאש מן התקוה וההצלחה בדרך העולה בית קל!

כאשר יסוד זה שזור ועובר במצות קידוש החודש, שאנו קוראים השבוע בפרשתינו, פרשת בא, באשר ההסבר לכך שישראל מונים ללבנה, ולא לחמה – שהוא מסודר יותר – הוא גם כן על פי יסוד זה. שכן טבע הלבנה שבהגיע חציו השני של החודש הרי הוא מתכסה ונעלם מעימנו, כאילו הוא נמוג והולך, כאשר לרואה הנבוך נראה כאילו הלבנה סיימה את תפקידה, ושוב לא תיראה ולא תפעל את פעולתה.

אך, לא! מגיע א' לחודש, חודש חדש מתחיל, והלבנה לא מתייאשת, מתחילה היא שוב את מסלולה, כאילו לא נמוגה בחודש הקודם, בדרכה אל ההצלחה!!!

אף ישראל כן, לעולם אינם מתייאשים, תמיד מקווים לטוב, ומתחילים מסלול מחדש בדרך אל ההצלחה!!!