מאת: הרב עמרם בינעט
וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן (יב יא)
המשנה מונה ארבעה הבדלים בין ההלכות שנאמרו ב'פסח מצרים' לבין ההלכות שנאמרו ב'פסח דורות'. האחד שפסח מצרים היו צריכים לקנות בעשירי לחודש ניסן ובפסח דורות אין חיוב כזה, ההבדל השני הוא שבפסח מצרים היו צריכים לתת את הדם על המשקוף והמזוזות עם אזוב ובפסח דורות שופכים אותו אל יסוד המשבח, ההבדל השלישי הוא את פסח מצרים צריכים לאכול בחיפזון ואת פסח דורות אפשר לאכול בנחת, וההבדל הרביעי לא קשור לאכילת הפסח עצמו אלא לאיסור חמץ שבמצרים נהג רק בלילה הראשון ולדורות הוא נוהג במשך כל שבעת ימי חג הפסח.
אבל מעיון בפרשה שלנו, אפשר לראות שיש עוד הבדל אחד שהמשנה משום מה לא מציינת אותו. אנחנו לא רואים שיש מצווה לספר ביציאת מצרים בפסח מצרים. התורה אומרת איך לאכול את הפסח, עם החגור והמקל והנעליים, לאכול בחיפזון, בתוך הבית, צלי אש, אבל לא כתוב שצריכים לספר על המופתים הגדולים שעשה ה' לעם ישראל במצרים, המכות שהכה את פרעה והעובדה שהוא עומד לגאול אותם ממש בעוד כמה שעות.
האמת שאפשר לתרץ בזה כמה תירוצים מדוע לא היתה מצוות 'והגדת לבנך' בפסח מצרים. קודם כל כי עוד לא היתה יציאת מצרים ולכן אי אפשר לספר בה, בנוסף, בגלל שהיו צריכים לאכול בחיפזון ולספר סיפורים זה נוגד את העניין של החיפזון. אפשר לומר גם שאולי כן היו מחויבים אבל התורה לא כותבת את זה במפורש. אפשר לומר בפשטות שאין עניין לספר משהו שרק הרגע קרה וכולם עדיין חלק ממנו, אבל אנחנו יודעים שאפילו כלנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים ולכן זה לא עניין של ידיעה, אלא של עצם המצווה לספר.
אבל אני חושב שאפשר לומר פה גם הסבר שממנו נלמד דבר חשוב ל'והגדת לבנך', בפסח דורות.
כשאתה מחנך את הבן שלך, כשאתה מלמד אותו ומחדיר לו אמונה ויראת שמים – אל תעשה את זה בחיפזון! זה חייב לבוא בנחת, באהבה, בתשומת לב, להקשיב מה יש לילד לומר, איפה הוא מתקשה, מה הוא לא מבין, לעזור לו להגדיר את מה שהוא לא מבין ולאחר מכן להסביר לו בצורה שהוא כן יבין. זה נוגד לחלוטין את הרעיון של ה'חיפזון'.
יש מוסכמה כללית כזאת, שהדור שלנו הוא דור עם הרבה מאוד ניסיונות, שקשה לעמוד בפניהם. מחנכים שונים מעידים, שהם לא זוכרים תקופות עם כאלו קשיים לבני הנוער, כמו היום, כשכל העולם כולו נגיש לכל אחד, והמרחק בין הסטנדר והגמרא לבין כל הבלי העולם הזה, הפך להיות קצר מאוד.
אני לא נכנס עכשיו לשאלה אם הם צודקים או לא, בוודאי שיש קושי ייחודי לדור שלנו שלא היה בדורות קודמים, אבל יש כאלו שטוענים שבדורות קודמים היו קשיים ייחודיים משלהם. היצר הרע מעולם לא יצא לחופשת קיץ וגם לא לחופשת חורף, הוא תמיד פועל ללא לאות, מדי יום ביומו הוא יוצא לעבודה ומנסה לצוד ברשתו נשמות טהורות של יהודים בכל הגילאים ומכל העדות והחוגים.
אבל אני כן חושב שיש מקום להתייחס לטענות הללו, ולחשוש להן. בכל דור ודור מוטל על ההורים לחנך את ילדיהם לתורה וליראת שמים, ובכל דור ודור צריכים ההורים לחנך את ילדיהם להתגבר על כל סוגי הניסיונות שעלולים להיערם בדרכם.
וכאן נשאלת השאלה, איך אנחנו מכינים את הילדים שלנו בצורה מיטבית לקראת האתגרים שצפויים לעמוד בפניהם, והניסיונות הקשים שהם עשויים לפגוש בהמשך הדרך.
את התשובה לזה, נוכל ללמוד מהפסוק הראשון בחומש שמות – החומש העוסק בגלות מצרים, מקום שבו היתה סכנה עצומה לעתידו הרוחני של עם ישראל.
כשהקב"ה שלח את בני ישראל למצרים, הוא עשה דבר חשוב, ומנה אותם. התורה אומרת "ואלו שמות בני ישראל", ומבאר רש"י הקדוש: "אַף עַל פִּי שֶׁמְּנָאָן בְּחַיֵּיהֶם בִּשְׁמוֹתָם, חָזַר וּמְנָאָם בְּמִיתָתָם, לְהוֹדִיעַ חִבָּתָם, שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְכוֹכָבִים, שֶׁמּוֹצִיאָם וּמַכְנִיסָם בְּמִסְפַּר וּבִשְׁמוֹתָם (שמות רבה), שֶׁנֶּ' "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא".
כלומר, אתה שולח את הבן שלך לשחות בים של ניסיונות? הילדים שלך יוצאים לחיים, וצפוים לעמוד בפני אתגרים רוחניים? תודיע את חיבתם, תגיד להם שהם חשובים לך, תראה להם שאתה אוהב אותם, תגיד להם שהם משולים לכוכבים, כך תיתן להם חוסן נפשי ויכולת עמידה אל מול הניסיונות הצפויים להם.
יש כאן מסר עוצמתי, והמציאות מלמדת שבבתים שבהם יש קשר חם ואוהב בין ההורים לילדים, ניתן לראות את הילדים צועדים בדרך הישר. הקשר הזה של אב ובנו, אם ובתה, אב ובתו ואם ובנה, זה קשר שלא רק שהוא חשוב מאוד ליציבות הנפשית ולחוסן הנפשי של הילד, אלא גם לעמידה שלו בניסיונות. מי שלא טוב לו בבית, הניסיון שלו לרעות בשדות זרים גדול הרבה יותר, והחיסון הטוב ביותר נגד פגעי הזמן והתקופה, זה הקשר של הורה וילדיו!
לפני כמה שנים, סבלתי מכאבי גב עזים מאוד
לפני כמה שנים, אירע שסבלתי מכאבי גב עזים מאוד ונאלצתי לגשת לטיפול אצל מומחה ששחרר לי את השרירים התפוסים וסידר את החוליות כל אחת במקומה כראוי.
בשונה מטיפול אצל רופא שיניים, שבו הפה של המטופל חסום עם זמם, והרופא נותן הרצאה לקהל השבוי המוחזק בידיו, אצל מומחה זה, אתה יכול גם לענות לו, ואפילו להתווכח איתו לפעמים.
תוך כדי הטיפול התפתחה בינינו שיחה והוא שיבח באוזני את אחד המחנכים שהיו לו בצעירותו, יהודי בר אוריין שהחדיר בתלמידיו הרבה מידות טובות ואהבת תורה מיוחדת, משהו שלא רואים בכל יום.
אמרתי לו שידע שמחנך טוב זה לא משהו חיצוני, זה מגיע מבפנים, אדם שמשקיע בעצמו ומטפח את הרוחניות שלו, את היראת השמים שלו ואת המידות הטובות שלו, הוא זה שיכול גם להשפיע על תלמידיו ולהוליך אותם בדרך טובה וישרה. "מאחורי הצלחה חינוכית מונח עמל רב", אמרתי לו, "שום דבר לא מגיע בקלות".
הבאתי לו דוגמה מהמוצרים של חברת 'אסם', ואני מבקש מהחברה סליחה על הפרסומת שאני עושה לה פה בחינם… הרי כשאדם קונה מוצר של 'אסם' הוא יודע שהוא קונה מוצר איכותי. ולמה? כי החברה צברה הרבה ניסיון וידע, ובהתאם לכך המוצרים שלה נראים.
"זה מענין מה שאתה אומר", השיב לי המטפל, והוסיף לי מידע מעניין מאוד, "אתה יודע, יש לי מטופל קבוע שעובד במפעל גדול, כמנהל של קו ייצור. הוא סיפר לי שהם מספקים למספר חברות ובהן גם ל'אסם', חומרי גלם לייצור מוצרים שונים. בתוך הדברים הוא גם סיפר לי ש'אסם' זו חברה שיודעת לשלם סכומים נאים מאוד על המוצרים: "את אותו מוצר שאני נאלץ למכור בחברה אחרת בסכום מסוים, ל'אסם' אני מוכר אותו במחיר גבוה פי ארבעה, והם בכלל לא מתלוננים", אמר לי, "זה גם מסביר למה המוצרים שלהם יקרים יותר".
"האמת שמאוד התפלאתי", הוא מספר. "חברה שמחזיקה מעמד כל כך הרבה שנים, חייבת להיות חברה שיודעת לעבוד, וזה הרי ברור שאם אתה משלם פי ארבעה על מה שהמתחרה שלך משלם רבע מחיר, זאת לא גישה נכונה למסחר…
"אבל אחרי תקופה הוא סיפר לי שהם הפסיקו לעבוד עם 'אסם', והודיעו לחברה שהם לא מוכנים להמשיך לעבוד איתה.
משלמים לך פי ארבעה ואתה לא רוצה למכור להם?
"אני מאוד הופתעתי… משלמים לך פי ארבעה ואתה לא רוצה למכור להם? איזה מן הגיון יש בזה? וכי אתה מעז לקרוא לעצמך איש עסקים אחרי שעשית דבר כזה???".
"השיב לי אותו יהודי, תשובה ניצחת: "נכון, הם משלמים פי ארבעה, אבל הדרישות שהם דורשים בתמורה לא הגיוניות. חומר הגלם חייב להיות מושלם, לא פחות. כל משלוח שאנחנו שולחים להם עובר בדיקת מעבדה, לוקחים דגימות ובודקים ערכי סוכר ונתרן, בודקים את הרכיבים שמהם מורכב חומר הגלם, מודדים אותם לפי אחוזים, ועל כל חריגה הכי קלה מההגדרות של המוצר, הם שולחים אותו בחזרה למפעל שלנו.
"לפעמים אנחנו בודקים בסוף חודש ומגלים שכ-90 אחוז מהסחורה שסיפקנו להם הוחזרה לנו. זה גורם לנו להפסדים גדולים, ולמרות שהם משלמים פי ארבעה, הדרישות שלהם גבוהות פי עשרה, והם גם עומדים עליהן בכל תוקף, ולא מוכנים להתפשר בשום מצב".
האמת, צודק אותו יהודי שלא רוצה לעבוד עם חברה קפדנית כל כך, אבל מצד שני, הוא הסביר לי מה סוד ההצלחה שלהם. החברה לא מתפשרת על איכות, היא עומדת על כך בכל תוקף שכל מוצר שבא לשימוש במפעלים שלה יהיה מושלם, לא פחות. עם הידע והניסיון שצברו, הם פשוט דואגים לאיכות ללא פשרות, ולכן הציבור כל כך אוהב את המוצרים שלהם.
חשבתי לעצמי, זה הרי בדיוק מה שקורה בחינוך הילדים שלנו. מי שמקפיד על איכות, מי שמקפיד מכל משמר על מה שיוצא מהפה שלו באופן כללי וביתר שאת כשהילדים שלו בסביבה, מי שמקפיד על העיתונים והספרים שהוא מכניס הביתה שיהיו בתכלית ההידור והכשרות, מי שמקפיד בכל אלו, זה מי שמוציא מהבית סחורה איכותית ומשובחת.
אבל אחרי כל האמור, שימו לב מה עושות חברות גדולות ומצליחות ברמה הזאת, הן עובדות על מיתוג, משבחות את המוצר שלהן, מעצבות לו אריזה יפה ומשוקעת, ומפעילים את כל הכלים האפשריים כדי שהמוצר ייחשב לטוב ביותר.
במקרה של הילדים שלנו, החשיבות כפולה ומכופלת, כי אנחנו לא רק רוצים שאחרים יחשבו עליהם שהם הטובים ביותר, אלא שגם הילדים שלנו עצמם יבינו שאנחנו נותנים בהם אימון מלא, אוהבים אותם ובטוחים ביכולתם להצליח. רק כך נוכל לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים.