אליעזר (לייזר) רוט
בפרשת בא, יש דבר מעניין מאוד. אנחנו רואים שהתורה מספרת שבני ישראל יצאו ממצרים: "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים", ולאחר כמה פסוקים כותבת התורה פעם נוספת: "ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם".
על פניו יש כאן כפילות, בני ישראל יצאו ממצרים והקב"ה הוציא אותם ממצרים. וכי הם יצאו פעמיים, או שנגיד שקודם הם יצאו ואחר כך ה' הוציא אותם? מה הפשט פה.
אפשר אולי לומר שהפשט הוא כזה. לפעמים אנחנו רואים אדם שהתגורר במקום מסוים עם תרבות מסוימת, ואחרי שנים רבות הוא יצא משם ועבר למקום אחר, אבל התרבות שהוא רכש באותו מקום, מלווה אותו גם לאחר מכן. יש אפילו פתגם כזה שאומר שאפשר להוציא אדם מהשכונה אבל אי אפשר להוציא את השכונה מהאדם. אותה השכונה בה גדל ממשיכה ללוות אותו כל ימי חייו.
בני ישראל גרו במצרים במשך 210 שנים, אנחנו יודעים שהם לא שינו את שמם ואת לבושם ואת לשונם, אבל בכל זאת, המקום משפיע על יושביו, ולכן כשהם יצאו ממצרים התרבות הזאת שהם רכשו במצרים יצאה יחד איתם, לכן בא ה' והוציא אותם ממצרים, הוא הוציא אותם לא רק מארץ מצרים, אלא גם מתרבות מצרים ומכל מה שהם למדו שם, ולאחר מכן בא הציווי "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", למה לא "כמעשה ארץ מואב אשר עברתם בה"? כי במצרים הם היו 210 שנים וספגו ממנה תרבות, הקב"ה הוציא אותם ממנה ואמר להם שלא יחזרו לאחור, כמו שהורה להם שהמלך לא ירבה לו סוסים כדי שלא להשיב את העם מצרימה – שלא יחזרו לשם לא באופן פיזי ולא באופן תרבותי.
כמובן שהסכמתי, כי אני לא מוותר על אף הזדמנות
ב"ה זכיתי להיות בשבועות האחרונים ברוסיה, כדי להמשיך את הפעילות לזיכוי הרבים, להרבות פעלים לתורה ולתעודה.
באחד הימים בא אלי סטודנט שלומד באוניברסיטה הסמוכה למקום הפעילות שלנו, ומרבה להגיע לשיעורי תורה, הוא ממש ירא שמים ומתקדם מאוד יפה בלימוד התורה ובקיום המצוות. אני מאמין שהוא עוד ימצא את עצמו בישיבה בתוך שנה או שנתיים, ויקים בית יהודי חרדי לכל דבר ועניין.
אותו סטודנט סיפר לי שאביו חוגג את יום ההולדת ה-60 שלו, והוא מבקש שאני אבוא לומר שם כמה מילים, כדי לכבד את אבא שלו, וכדי שהמשפחה שלו תראה מי זה האיש שמקרב אותו ליהדות.
כמובן שהסכמתי, כי אני לא מוותר על אף הזדמנות לשבת עם משפחה יהודית ולדבר איתם קצת דיבורים של אמונה ואידישקייט.
האמת שאנחנו לא כל כך מבינים את זה, אבל ברוסיה כל הסיפור הזה של יום הולדת זה עסק שלם. אצלנו במשפחות רבות בכלל לא עושים מזה סיפור, ואם כן, מתכנסים לחצי שעה או שעה מסביב לשולחן ועושים מסיבה קטנה, אבל אצלם אחד שיש לו יום הולדת יכול לעשות מסיבה משפחתית גדולה שנמשכת יומיים, ואם זה יום הולדת 'עגול' של גיל 30 או 40 או 60 וכדו', הם עושים אפילו חגיגה שנמשכת ארבעה ימים. כמובן שמהשפחות יותר קטנות, שני הורים -ושניים או שלושה ילדים ככה שזה לא אומר שיש להם כל יומיים מסיבה…
בכל אופן חשבתי לעצמי מה אני יכול לומר ביום הולדת? הרי אני לא יכול לבוא סתם ולדבר איתם על שמירת שבת וכשרות בלי קשר ליום הולדת. זה צריך להיות קשור איכשהו.
התפללתי לקב"ה שייתן לי את הרעיון הנכון לדבר עליו, וב"ה נפלה לי הברקה. הגעתי לשם, ואמרתי להם שאני רוצה לגלות להם סוד: "אנחנו יושבים כאן עכשיו אחרי חנוכה, אבל דעו לכם שהמסיבה הזאת היא גם מסיבת חנוכה, וגם מסיבת פורים, וגם מסיבת פסח ומסיבת שבועות ומסיבת סוכות ושמחת תורה ומסיבת ראש השנה ויום כיפור…".
הם הסתכלו עלי כתרנגול בבני אדם. על מה אני מדבר. מה הקשר בין מסיבת יום הולדת למסיבת פורים או חנוכה? ואז הסברתי להם: "אתם יודעים שכאן ברוסיה יש תרבות של 'עסק גדול מאוד' מימי הולדת יותר מכל מקום אחר בעולם, אתם יודעים למה?
מה הם כן נתנו לחגוג? יום הולדת!
"כי הקומוניסטים ימח שמם, ביטלו את כל החגים והימים הטובים, לא רק ליהודים, אלא להבדיל גם לעמים אחרים. הם מחקו את כל המושג של 'דת' בתקופת שלטונם, ולא נתנו לאנשים לחגוג סוכות ופורים ופסח.
"מה הם כן נתנו לחגוג? יום הולדת! ולכן הציבור התחיל לעשות עסק מימי ההולדת. את כל הרצון לחגוג הכניסו ביום הולדת, במקום לחגוג את חג הפסח חגגו יום הולדת לאבא ובמקום חג הסוכות יום הולדת לאמא, ובמקם פורים יום הולדת לסבתא וכן על זה הדרך.
"לכן, כשאנחנו יושבים פה וחוגגים את יום ההולדת של סאשה שנהיה בן 60, זה בעצם תמצית של כל חגי ישראל שמונחים פה בחגיגה הזאת".
ראיתי שהציבור מאוד נהנה מההסבר שלי, זה התקבל אצלם בהבנה, ואז הוספתי שורת מחץ: "אבל אתם יודעים ידידי? סטאלין קאפוט! הוא מזמן מזמן מת, גם לנין מת, וגם חרושצ'וב וגורבצ'וב. אתם יודעים מי עוד מת? הקומוניזם והבולשביזם, אין כבר קג"ב אין יבסקציה, אין שום רדיפה.
"אתם כבר יצאתם משלטון הקומוניסטים, עכשיו השאלה היא אם הקומוניסטים יצאו ממכם! האם השתחררתם מכל מה שהם לימדו אתכם ואת אבותיכם במשך עשרות שנות שלטון, או שאתם שוב אנשים חופשיים להכיר את היהדות בלי פחד, ולשמור את מצוותיה כמו שיהודי צריך להתנהג?!".
כשסיימתי לדבר שררה דממה בחדר. הם היו קצת בהלם מהסגנון הישיר שבו דיברתי אליהם. חתן היום הולדת, סאשה, קם ממקומו, ניגש לחדר הפנימי ויצא כשבידו חנוכייה ישנה, וזוג תפילין.
התפילין היו ישנות אבל שמורות היטב. הבתים היו פתוחים כי הוא רצה לבדוק מה יש בתוך ה'קופסאות' האלו. ראיתי שהפרשיות היו בכתב מאוד יפה, אמנם יצטרכו לתקן אותם אם ירצו להשתמש בהן שוב, אבל ניתן לראות שהתפילין היו מאוד מושקעות ויקרות. הוא אמר לי שאת אלו הוא קיבל בירושה מאביו המנוח, שהיה שומר מצוות. הבן שלו, שהביא אותי לאירוע, נתן לאביו את הכיפה שלו, והוציא את זוג התפילין החדשות שלו. סאשה הניח תפילין לכבוד יום ההולדת ה-60, הוא אמר שזאת לא הפעם הראשונה שהוא מניח תפילין, אבא שלו הניח לו בבר מצווה וגם לאחר מכן הוא הניח כמה פעמים, אבל זה כבר לא קרה הרבה מאוד שנים.
לאחר מכן סיפר לי הבן, שההתעניינות בשמירת המצוות תפסה גם את שאר בני המשפחה, וכשהשאלה הזאת ששאלתי אותם, אם הם כבר הוציאו את החינוך הקומוניסטי מהלב שלהם, תפסה אותם מאוד חזק, ב"ה.
אוי ואבוי אם אשתי תשמע שפסח מתקרב
אנשים שואלים אותי כל הזמן, מה אני עושה ברוסיה. הרי כל היהודים שהיו שם כבר עלו לארץ, ופה בארץ לא עובדים איתם מספיק כדי לקרבם לתורה, המעט של המעט שנשארו שם, מה יהא עליהם?
אז קודם כל אני אספר לכם שברוסיה יש עוד מאות אלפי יהודים, ואדרבה, הטיפול בהם דחוף יותר, כדי למנוע התבוללות רח"ל. לא זו בלבד, אלא שגם בארץ יש פעילות, ויש לא מעט בעלי תשובה ב"ה, אבל אני מרגיש שברוסיה ובאוקראינה קל יותר לעבוד איתם, כי הם באים בלי דעות קדומות, התקשורת שם לא מכניסה להם שטויות לראש נגד החרדים, כל מה שצריך זה רק לגרום להם להתעניין בהיסטוריה שלהם, ביהדות, וברגע שמגיעה התעניינות, כבר יש עם למי לעבוד.
ואסיים בדרך צחות…
בשבוע של פרשת 'שמות', אחרי שחזרתי לארץ, כבר התחלתי לעשות מגבית לטובת מימון הפעילות של פסח. שאל אותי אחד מהאנשים כבר פסח? אנחנו עדיין בחודש טבת, איך הגעת לפסח?
אמרתי לו "כבר קוראים פרשת שמות, אנחנו כבר עמוק במצרים, וזה אומר שתיכף מגיע פסח, חג הגאולה…".
אותו יהודי הוציא מהכיס שלו שטר של 200 שקלים, ומיהר לתת לי לפני שאתחיל להאריך בהסברים: "די די, אל תגיד את זה בקול, אוי ואבוי אם אשתי תשמע שפסח מתקרב, אני אתחיל לסבול כבר מעכשיו…".