וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה (ה, א)
משה ואהרן ירדו למצרים יחד עם הזקנים, אולם כאשר התייצבו לפני פרעה, הזקנים אינם מוזכרים. מדוע?
אומר רש"י: "אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחרי משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת".
ומדוע הם יראו? היתה להם סיבה טובה לכך. אומרים חז"ל (ילקו"ש רמז קפא) כי "היו ארבע מאות פתחים לפלטרין של פרעה, ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות, ולא היתה בריה יכולה להיכנס שם עד שהיו מאכילין אותם בשר, שלא יהיו מזיקין אותו".
הזקנים נשמטו אחד אחד לפני שמשה ואהרן באו אל ארמון פרעה, כי הם פחדו מהאריות והדובים ושאר החיות רעות שניצבו בארבע מאות פתחי הארמון. וכי איך אפשר שלא לפחד מחיות רעות שיכולות ברגע אחד לטרוף אותם ולקרוע את בשרם?
אבל נשאלת השאלה: הרי התורה מעידה על הזקנים שהיו 'בעלי אמונה' גדולים, שהנה כאשר נעשו האותות לעיני הזקנים, נאמר (ד, לא): "ויאמן העם… ויקדו וישתחוו". ואיך כעת הם נעשו חסרי אמונה שכאלה?! איפה נעלמה האמונה שלהם, היכן הבטחון? הרי הם סמכו על משה ואהרן 'בעיניים עצומות', ואם כן הם היו צריכים להיות בטוחים שלא תיגרם להם שום רעה.
ואכן, אומר המדרש שם, כי "כשבאו משה ואהרן, נתקבצו כולם וסובבים ומלחכין רגליהם והתחילו ללוותם, עד שבאו לפני פרעה". החיות הרעות הפכו את עורן ונהגו בידידותיות רבה כלפי משה ואהרן. ואם הזקנים היו דבקים במדת הביטחון ונלווים למשה ואהרן בבואם אל ארמון פרעה, גם הם היו נכנסים אל הארמון ללא פגע. ומדוע התערער בטחונם?
התשובה לכך פשוטה מאד: ויאמן העם… ויקדו וישתחוו" – עד שניצבים לפני אריות ודובים…
בני אדם מוכנים להיות 'בעלי אמונה' גדולים – אבל עד לניסיון. ברגע שבאים לידי ניסיון – כל האמונה בורחת!… לאדם אין שום קושי להפגין אמונה ובטחון, כל עוד זה להלכה ולא למעשה. ברגע שהוא צריך להתמודד עם ניסיון קשה שדורש ממנו אמונה ובטחון, מתגלה תוכנו האמיתי, אין בו לא אמונה ולא בטחון.
מסופר על מרצה שעמד בפני קהל גדול
ה"חזון איש" בספרו "אמונה וביטחון" (פרק ב) מתייחס לנקודה הזו וכותב, שהאדם יכול להיחשב כבעל בטחון גדול כל עוד מדובר במצב תיאורטי, אך כאשר הוא נקלע למציאות קשה, בבת אחת נעלמת כל מדת הבטחון שלו.
וזה לשונו הזהב: "נקל להיות בוטח בשעה שאין עיקר התפקיד של הביטחון, אך מה קשה להיות בוטח בשעת תפקידו באמת. נקל לשגר בפיו ובשפתיו את הביטחון, שהוא להלכה ולא למעשה, רק כמתענג על דמיונות מזהירים ומשמחים, ומרוב הימים הוא מטעה את עצמו ומטעה את אחרים כי אמנם עלה על בני גילו במדת הביטחון, ולאמיתת הדבר משמש במדה זו להטבת חלומות נעימים על העתיד הכמוס".
מסופר על מרצה שעמד בפני קהל גדול והרצה בפניהם בלהט על מידת הבטחון, ובתוך דבריו הזכיר את דברי ה"נפש החיים" (שער ג פרק יב), שאדם הבוטח בה' וקובע בלבו שאין עוד מלבדו, שום כח בעולם לא יוכל להזיק ולהרע לו. הוא הביא דוגמאות מהחיים כיצד אדם נקלע לכל מיני מצבים של פחד מפני הסכנה, ובכח הבטחון והמחשבה שאין עוד מלבדו – התגבר על הפחד וניצל מהסכנה.
לפתע נכנס כלב אימתני לאולם ההרצאות. המרצה פרץ בריצה מבועתת לכיוון החלון וקפץ החוצה. שאלוהו: "למה פחדת מהכלב?! הרי בהרצאה דיברת על מידת הבטחון והבאת את הסגולה המיוחדת של ה'נפש החיים' להינצל מכל רע?" אמר להם: "אכן, השתמשתי בסגולה של ה'נפש החיים', אבל לא הסתפקתי בכך אלא קפצתי מהחלון, ליתר ביטחון"…
אני כבר שבוע לא עוצם עין
אומר ה"חזון איש", כי יש אנשים שהם 'זמרי ביטחון'. כל מי שצריך חיזוק בענייני בטחון, יכול לבוא אליהם ולשמוע מהם הרצאות מרתקות על אמונה ובטחון. הם יודעים לחזק את בני האדם לבטוח בה' ולהאמין שהכל לטובה. יש להם את הפסוקים הנכונים, את הדוגמאות המרתקות מהחיים, אבל כשהדבר מגיע לפתחם – בבת אחת הכל נשכח…
היה אדם שהיתה לו חנות מכולת מצליחה, וכל יהודי שנכנס אליו היה פותח עמו בשיחה. וכשמישהו היה מתאונן על קשיי פרנסה, הוא היה מעודד ומחזק אותו: "מה אתה מודאג? הרי הקב"ה זן ומפרנס את כל הבריאה, מקרני ראמים עד ביצי כינים… ומזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה"… ולקינוח היה מנדב לו איזו סגולה לפרנסה טובה.
יום אחד נכנס הלקוח לחנות המכולת כהרגלו, אך הפעם ראה את החנווני בפנים דאוגות וחמורות סבר. השניים פתחו בשיחה, שאל הלקוח את החנווני: "מדוע פניך אינם כתמול שלשום?"
השיב בעל המכולת: "אני כבר שבוע לא עוצם עין".
נבהל הלקוח: "מה קרה?"
"מה, לא ראית את המינימרקט החדש שנפתח מעבר לפינה?"
"כן, ראיתי", אמר הלקוח, "אך מה הבעיה, הרי הקב"ה זן ומפרנס את כל הבריאה, מקרני ראמים עד ביצי כינים, ומזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה… ומה אתה פוחד, הרי אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה". ולבסוף אמר: "אתה גם יכול להשתמש בסגולה לפרנסה שהבאת לי"… זו, כמובן, היתה זריית מלח על הפצעים.
בעל המכולת לא עצר ברוחו וצעק בגרון ניחר: "איך הוא העז לפתוח מינימרקט מול החנות שלי? הרי הוא מסוגל לגנוב לי לקוחות! אני אעשה הכל כדי לחסל לו את העסק!"
כל 'זמרי הביטחון' יכולים לשורר בקול גדול, כל עוד זה לא נוגע להם. ברגע שניסיון בא לפתחם והם חשים סכנה, בבת אחת נאלמת 'זמרתם' ונעלמת אמונתם.
קל להטיף ולדבר גבוהה גבוהה על אמונה ובטחון, אבל המבחן האמיתי הוא במעשים. כאשר האדם בא לידי ניסיון וקושי ונדרשים ממנו תעצומות נפש של אמונה ובטחון כדי לעמוד בניסיון ולהתגבר על הקושי – כעת הוא עומד למבחן! הוא עצמו יקבע במעשיו, האם הוא רק נאה דורש או גם נאה מקיים.
(מתוך הספר -דורש טוב בהוצאת 'יפה נוף')