רציתי לספר סיפור פלא עצום של השגחה פרטית ללא שום כיסויים, ישתבח שמו לעד. הנכס שהוצע לי היה ממש מציאה: מיקום מצוין, ומחיר נמוך ממש. המוכר היה לחוץ והתפשר על המחיר בתנאי אחד – שהנכס יימכר במהירות. הבנתי שזו הזדמנות נפלאה בשבילי, וכבר קבעתי פגישה עם עורך דין לחתימת חוזה ולקניית הדירה.
בינתיים התחלנו תהליך מול הבנק, כדי להשיג מימון לעסקה, ובבנק, כידוע, דברים אורכים זמן. התלבטתי עם בני ביתי – האם רצון ה' הוא שנתקדם ונסמוך על ישועתו, או שזה בגדר ‘אין סומכין על הנס'?
את התשובה לשאלה הזו לא יכולתי אפילו לדמיין. לפני תקופה הלוויתי סכום גדול למנהל של מוסדות תורה. הוא אמר שתוך זמן קצר הוא ישלם את החוב, אבל כאשר הזכרתי לו את החוב, הוא אמר לי: “תראה, אני מגלגל כספים כל הזמן, אבל כרגע אין לי משהו נזיל".
בפעם הבאה שהזכרתי לו, הוא אמר לי: “בוא לכאן עכשיו. יש כאן כסף". לא הצלחתי להגיע באותו רגע, והתייצבתי במשרד שלו רק אחרי כמה שעות מהשיחה. “חבל שלא הגעת כשדיברנו", אמר לי המנהל. “אז – היה לי, אבל עכשיו הכסף כבר עבר לידיים אחרות". כך היה פעם אחר פעם, עד שהפסקתי להתעסק עם זה. המנהל לווה, והוא יחזיר. חבל על הזמן והכוחות שלי.
יום אחד, בלי הודעה מוקדמת, בלי שום תזכורת מצדי, מתקשר אליי המנהל של המוסד ואומר לי: “יש לי כאן כסף, ואני רוצה להחזיר את ההלוואה. עכשיו אני עושה לך העברה".
יום המחרת הגיע. המזכירה של עורך הדין מתקשרת, ויחד עם ההודעה על שעת הפגישה למחרת, היא מזכירה שעליי להביא עמי 7% הון עצמי. שבעה אחוזים? אני תוהה. זה המון כסף. איך לא חשבתי שעליי להתארגן עם הסכום הזה?! אני מתחיל להריץ בראשי את כל מכריי וידידיי מההווה ומהעבר, ונזכר עד מהרה במנהל שעשה לי העברה לחשבון. אני מתקשר לבנק, אבל אין שום הודעה דרמטית. הכסף אינו בחשבון. אני מתקשר למנהל והוא אומר לי, “אל תדאג. ביצעתי את ההעברה אתמול, ומחר כבר תראה את הכסף בחשבון".
ומה קורה מחר? מה שקורה בסיפורים היפים: הכסף נעשה נזיל, והיה לי הסכום כולו לתשלום לעורך הדין ולכל מה שדרוש לחתימת העסקה. אבל זה לא רק סיפור יפה: זאת הארה משמיים, שממצוות לא מפסידים. הלוויתי כסף, וכך הוא נשמר לי עד לרגע המדויק שבו הייתי זקוק לו. כך הוכח לי שרצון ה' הוא שאעשה את העסקה, על אף שהמימון מהבנק עדיין לא אושר. עברו רק כמה שעות, וגם המימון בבנק אושר. הודו לה' על רוב חסדיו!
(גליון השגחה פרטית מס' 152)